בשבת הייתי אצל חבר מהתוכנית ודיברנו על איך להתמודד עם סוג של כאב/התמודדות, והוא אמר - אני פשוט הבנתי שאני לא חייב לחיות ככה (היינו כמו שהסביבה/ההרגל שלי אומר לי ואני רגיל להתנהג) אלא אני יכול להחליט איך אני מתסכל על כל דבר שהוא (פגמי אופי, תלות, ערך עצמי וכו׳) ומימלא החיים שלי ואיך אני מרגיש יכולים להיות יותר טוב, יותר רוחני, יותר שלוו.

חזרתי הביתה, ופתאום בסעודה שלישית התחדש לי משהו ממש מדהים:

 יש את כל הקטע הזה של רק להיום, עכשיו בהתחלה לא הבנתי כל כך מה הקטע הזה האם זה הדחקה/טיפשות/ביטחון מופרז, ולאט לאט הבנתי שבעצם אלוקים לא מבקש ממני לנהל את העולם ויש דברים שאני פשוט יכול להפסיק להתעסק בהם. אז אני לא חייתי ככה תמיד עם ״רק להיום״, אבל כשיש לי משהו קשה אני נזכר/חבר מזכיר לי את זה וזה מרגיע אותי באיזשהוא שלב, כי אני ככה ״משתכנע״ מהרעיון של רק להיום.

אבל החבר דיבר על דבר שהוא מתמודד איתו יום יום, ולא הבנתי איך הוא כל הזמן זוכר לחשוב בצורה א במקום ב? אני למשל תמיד שוכח מרק להיום ותמיד צריך להזכיר לי, מה הוא עושה שאני לא? איך הוא חיי עם זה ואני זה פשוט לא בראש שלי?

ואז נפל לי האסימון, שרק להיום זה לא תרופה/זריקת הרגעה/וורט טוב, זה צורת חיים זה מציאות זה חלק מהשינוי גישה שלי לחיים, ויש הבדל בין ״להזכיר״ את רק להיום לבין ״לחיות״ את רק להיום. כל הכלים שאני מקבל פה בתוכנית הם לא רק כלי עבודה שאני שולף כשאני צריך לתקן ארון (אומנם יש כאלה), אלא הם כלים כמו מכנסיים שאני לובש תמיד! אם אני ״חי״ את התוכנית ולא ״מזכיר״ לעצמי אותה אז אני באמת יכול לחולל שינוי מדהים בחיים שלי. אני יכול לבצע את השינוי גישה הכל כך קשה ומפחיד הזה שאני מנסה ורוצה לעשות, כי תכלעס זה ממש ברור לי עכשיו;

יש ״לחיות״ את אלוקים ויש ״להזכיר״ לי אותו מידי פעם, וברור שאם אני חיי אותו ממש ולא רק משתמש בו כשאני נתקע אז אני באמת יוכל לחולל את השינוי הנכסף.

ואולי באיזהשהוא מקום זה ההבדל בין מפוכחות לנקיות...

מתחבר מאוד,
בשבת היה אצלינו ויכוח וכעסים על חוג חרדי מסוים,
ואני "כמנהל העולם" הייתי חייב לומר את דעתי,
ואסירותודה שרק להיום ויתרתי על זה, וזכרתי כמה אני סובל מזה, וכמה הערך שלי תלוי באחרים,
וכפי שמופיע בספר הגדול אנחנו כבר לא מנהלים אתת ההצגה.

אמת.
הספונסר שלי תמיד מספר לי על הספונסר שלו שנקי למעלה מ-25 שנה איך הוא חי את אלוקים, חי חיים רוחניים.
אני עצמי מגלה לאט לאט איך הספונסר שלי חי חיים רוחניים.
הוא תמיד אומר איך אני עם עבודה בתוכנית יראה את עצמי בעוד שנה ובעוד שנתיים, חיים אחרים.
זה מה שהושיעא אמר בכנס, לחיות חיים עם הכרה אפילו ברגשות שלנו,
לא רק במעשים והמחשבות אלא גם ברגשות.
דבר כזה יכול להיות רק כשחיים עם אלוקים, ולא שמשתמשים בתוכנית ככלי בלבד.
תודה גיימס על המסר.
שיהיה שבוע טוב

תודה על זה.
זוג חברי תוכנית באו לבקר אותי ואת אשתי בשבת בצהריים. ראיתי אותם ונזכרתי בתהליך שלנו.. מאחל לך שתזכור שזה גם ת-הל-י-ך שלך.. לאט לאט. יום אחד. הוא לא קורה בבת אחת..
בהחלמה.

ת-ו-ד-ה ר-ב-ה!
אוהבים. 
עד אז כל יום רק להיום... רק להרגע... רק להחלטה/פעולה הבאה...