אני שומע את זה הרבה מחברים, כשהם מסבירים למה הם לא יכולים להצטרף לקבוצה או לעשות פעולות שונות שקשורות להחלמה. יש המון המון הסברים טובים (באמת!) לכך, כמו העובדה שהאישה לא יודעת, השעות של הקבוצה שלא מתאימות, אי הנעימות להרים טלפון לחבר בשעת צורך וכן הלאה וכן הלאה. כאשר אני שומע הסבר כזה, אני באמת משתדל להבין ולפרגן, אבל בתכל'ס אני יודע שהסיכויים להחלמה הולכים ופוחתים ככל שההסברים יותר מלומדים ויותר מוצלחים. הענין הוא שעבורי, ההחלמה היתה דבר ראשון שינוי סדר העדיפויות בחיים. ברגע שכאב לי מספיק מהתאווה והסכמתי לוותר עליה, הדבר הראשון שהייתי צריך לעשות הוא לשים את ההחלמה בראש סדר העדיפויות, יותר חשוב מכל דבר אחר.

כן, אני יודע, יש דברים שאי אפשר לוותר עליהם. מעניין שהדברים האלו לא עצרו אותי כשהייתי מול התאווה. ניקח לדוגמא את הענין שאני בכלל בעבודה בשעת הקבוצה. לא זכור לי שהיתה לי בעיה לשרוף שעות מול אתרי פורנו בשעה שהייתי צריך לעבוד, אבל עבור החלמה זה פתאום בלתי אפשרי ואני נהיה ישר כלפי הבוס. גם הפחד שיתפסו אותי בעבודה לא ממש עצר אותי, אבל הפחד שיתפסו אותי בהחלמה - זה כבר בעיה. גם השקרים לאשתי כאשר הייתי בהתקף תאווה אף פעם לא היו בעיה ושיקרתי חופשי, גם כאשר ידעתי שהיא לא מאמינה לי לאור נסיונה המר עם בעלה הצדיק, אבל בהחלמה זה פתאום לא נעים לשקר.

אבל כיון שבאמת כבר כאב לי, הסכמתי לשנות את הגישה בראש שלי ובאמת לשים את ההחלמה בראש סדר העדיפויות. תכל'ס, זה לא נראה לי כזה חידוש מהפכני, כי כשאני חושב על אדם שצריך אישפוז בגלל מחלה פיזית, די ברור שהוא עוצר את כל מה שיש לו בחיים (כן, אפילו את העבודה ואת השיעור גמרא בערב) והולך להתאשפז כדי להחלים, אז מה בדיוק השוני בין זה לבין המחלה שלי? אפילו מי שלא מסכים עם ההגדרה "מחלה" (למרות שעוד לא מצאתי סיבה אחת בעולם שלא להסכים לכך אבל זה ענין אחר), בודאי יסכים שישנה כאן "בעיה חמורה" שדורשת טיפול. נו, מי לא עוצר הרבה דברים בחיים בגלל בעיות חמורות שדורשות טיפול?

אצלי, ההחלמה לא היא ענין של "לכתחילה" או "בדיעבד", אלא ענין של פיקוח נפש. אני לא משתמש בזה בשם המושאל אלא מתכוון לכך במובן הכי פשוט של המושג. לא היה לי עוד צ'אנס, ואם הייתי ממשיך עוד טיפה, אשתי היתה תופסת אותי פעם נוספת (וכל הצדקנים שבטוחים שהם לעולם לא יבגדו, אני לא מציע להם להמשיך להתגרות בתאווה כי גם אני חשבתי כמוהם), והייתי מפסיד את העולם הזה והעולם הבא וכנראה גם את החיים שלי.

לכן, התופעה שהכי קשה לי איתה כאן בפורום היא תופעת הטרמפיסטים. מגיעים חברים שזועקים "הצילו", שומעים שיש דרך להתחיל לחיות ולצאת מהמערה החשוכה, אבל אז נעלמים, רובם בגלל דברים טכניים. קשה לי להבין איך אדם כמוני שנמצא בתחתית, לא מוכן לעשות את הדבר הבסיסי ביותר: שינוי סדר העדיפויות בחיים שלו. זהו, עכשיו הכל נדחה החוצה ואני רוצה להתחיל לחיות. לא מסובך. האם זה אומר שלא כאב להם מספיק? אני מאוד מקווה שזאת לא הסיבה, כי אם זאת הסיבה - אז זה אומר שכל הטרמפיסטים בעצם רק יוצאים לסיבוב כאב נוסף עד ההתרסקות, ואז הם יחזרו. אז במקום זה, יש לי הצעה פשוטה: אני מפנים שאני חולה ומשנה את סדר העדיפויות בחיים שלי. כעת הדבר הכי חשוב הוא ההחלמה, ואחר כך, כשאני יתחיל לחיות - בטוח אצליח גם להתחיל להתקדם בכל שאר הדברים שחשובים בחיים.

בס"ד
חייב לומר הדברים נוקבים עד התהום!
אתה ממש צודק!    אבל...
סתאאאאאאאם אין לי מה לומר
כנראה שצריך בשלות בשביל לחיות אמיתי ובלי תרוצים בחיים
כי כמו שציינת אנו באמת לא מספיק ישרים בהרבה תחומים בחיים (לא חושב שצריך עוד תחומים של חוסר ישרות אך באמת צריך להפסיק ת'תרוצים...) 
מעריך ומוקיר מכל הלב

זלמן
אני מסכים עם כל מילה שכתבת ,
                    לא סתם נאמר "שידיעת המחלה היא חצי תרופה"
אפשר לשאול , איזה חצי תרופה? אבל הוא נשאר חולה ? אלא כל עוד הוא לא יודע שהוא חולה  , המחלה מתגברת ,והוא עלול למות אפי' בלי לדעת למה .(לענינינו יש מוות רוחני)'
  וברגע שהוא מודע לזה שהוא חולה , הוא מחפש תרופה מתאימה ,ורופא מתאים , ואז כבר הדרך מהירה להבראה
שנהיה בריאים

בס"ד
אמן!!!

ממש מרגש, אך דע לך! שהדברים שכתבת לא מתאימים לכולם, יש אנשים שלא נופלים בעבודה כי הם עובדים במחסן וכל היום סוחבים ציוד עם מר' ג'ק. לא לכולם יש עבודה במשרד, עם כוס קפה ליד המקלדת, אנטרנט פתוח, ועציץ ליד המחשב. לכן, עליך לסייג מאוד את דבריך, לבל אדם יעשה החלטות פזיזות, ורק כדי להוכיח לעצמו או אולי להוכיח לאחרים שהוא מתכוון לרוץ להחלמה, הוא יעזוב את העבודה, שמביאה לו פרנסה, ויפתח את הטלפון, יוציא שיחות, ואז יהיה יותר בבעייה.
כשאני הלכתי לפסיכולוג, אמרתי לעצמי בדיוק אותו הדבר שאתה כותב, אני כעת במצב שאני צריך להתרפאות, ועליי לקצץ בחיפוש העבודה שאני זקוק לה, ולשלם את כל הוני למר הנכבד, היושב מולי, ומנסה למצוא תירוצים עלובים שהוא אכן מבין אותי ומרגיש את שעובר עליי.
לכן, אוכל לומר, שגם הדברים שלך יכולים להרוג אותי, יותר מההתמכרות עצמה, ואולי גם עוד אנשים אחרים שלא נמצאים במצבים שאתה מדמיין שהם נמצאים בהם.
מה שכן, כל אדם באשר הוא, צריך להיות כנה עם עצמו, ולא לעשות הנחות ולהגיד לא נורא יהיה בסדר, אלא לעשות את כל ההשתדלויות על מנת להגיע לטיפול, לעשות את העבודה של ההחלמה, כל עוד הוא יכול וידו משגת.

בא נדבר על משהו מאוד פשוט. כמה חברים יש בפורום? לפי הבדיקה לפני כמה דקות יש מעל חמש מאות. כמה חברים רשומים לאימייל היומי? בפעם האחרונה ששאלתי היו כאלפיים.

כמה מתוכם עושים משהו רציני (לא משנה באיזה שיטה) כדי להפסיק את ההתמכרות? אני משאיר לך לענות.

תודה רבה זלמן על הדברים הנוקבים!!!

אני רוצה להוסיף נקודה שלא מספיק עולה כאן- החברותא.
כיום, החברים שלי מהקבוצה הם החברים הטובים ביותר שלי. קיבלתי בקבוצות חברות שלעולם לא יכולתי למצא במקום אחר.
כל קושי- יש כתף תומכת, יש עם מי לחלוק- כל דבר! אין דבר שאני צריך להסתיר, אפשר לספר הכל מבלי שישפטו אותי.

בנוסף, יש לי ספונסר שמראה לי את השגיאות שלי ועוזר לי לשנות את הגישות שלי לחיים, אותן גישות שבסופו של דבר מובילות אותי לתאוה.
הוא נותן לי מהניסיון שלו בהחלמה ועושה איתי את הצעדים.
אני גם עוזר לחברים אחרים בקבוצות וזה מקדם את ההחלמה שלי (צעד 12).

אני מציע לכל אחד ואחד מכם לעשות את הצעד הזה- צעד 0- ולנסות.

זלמן - חזק מאוד.

רציתי רק להוסיף, ברשותך, שגם אנשים שלא עובדים במשרד מול מחשב ועציץ, חייבים להתמסר לעניין.
כמו שאמרת, אם הם היו צריכים לעבור ניתוח, הם היו עושים את הניתוח בעבודה?!

זו מחלה לכל דבר ועניין ולא סתם מחלה, אלא מחלה קשה ביותר.

בחוברת 12 הצעדים של אחד החברים (מופיע באתר) כתוב:
נמשיל את הדבר לשלשה בני אדם שבאו אל הרופא, לראשון הרופא אמר שיש לו וירוס והוא צריך לשכב שלשה ימים במטה,לשני הרופא אמר שיש לו איזה חיידק והוא צריך לקחת אנטיביוטיקה במשך עשרה ימים, ולשלישי הרופא אמר שיש לו גידול ממאיר והוא צריך לעשות הקרנות פעמיים בשבוע במשך חדשיים.
נעמוד מן הצד ונתבונן משני היבטים על שלושת האנשים הללו. ההיבט הראשון, למי הרופא אמר לעשות דבר קל ולמי יותר קשה. ודאי שלשכב במטה ולנוח, קל יותר מלקנות אנטיביוטיקה ולהקפיד במשך עשרה ימים לבלוע את הכדורים, ושניהם קלים יותר מלעשות הקרנות פעמיים בשבוע.
וההיבט השני, מי יקפיד יותר לעשות את מה שהרופא אמר. הראשון שצריך לשכב במטה, אחרי יומיים של מנוחה כבר נמאס לו לנוח, ואז אם הוא מרגיש טוב יותר הוא יקום וילך לעבודה. השני ישתדל באמת להקפיד על דברי הרופא, אבל אם הוא שכח פעם או פעמיים לבלוע את הכדור, זה לא סוף העולם. והשלישי, עם כל הקושי והכאב הכרוך בהקרנות, הוא יקפיד על זה במאה אחוזים, כיון שהוא יודע שחייו תלויים בזה. נמצא שיש כאן דבר והיפוכו, הראשון שהכי קל לו, הוא הכי פחות יקפיד על דברי הרופא. השני שקצת יותר קשה לו, יקפיד קצת יותר. והשלישי שהכי קשה לו, לא יוותר על קוצו של יוד מדברי הרופא.
למי מתוך שלושת החולים הללו נשווה את הכניעה שלנו, עד כמה אנו מוכנים לעשות את כל מה שאומרים לנו?
אנחנו באים ומודים שאנחנו חסרי אונים, מכל הלב אנחנו מרגישים שחיינו בלתי ניתנים לניהול, אנחנו מוכנים לעשות כל מה שיאמרו לנו, הכל הכל הכל. ואז בין יתר הדברים אומרים לנו להתקשר כל בוקר לחבר, ואנחנו מתלבטים בקול: 'הכל אני מוכן לעשות, אבל להתקשר בבוקר זו קצת בעיה, בבוקר כשאני קם אני מארגן את הילדים ומיד הולך להתפלל, ומשם יש לי הסעה לכולל,

לכן, כמו שלאחד יש סרטן חלילה, הוא לא עושה חשבונות של זמן, עבודה, משפחה וכולי, אלא הוא הולך להקרנות ויהי מה, כי חייו תלויים בזה.
כך גם אני, חיי תלויים בדבר, לכן אני מתקשר לקבוצה באמצע היום בעבודה א"ח ההפסקה  כאשר לפעמים אני בכלל לא אוכל צהרים ולפעמים אני אוכל תוך כדי הקשבה לקבוצה.
וכמעט תמיד אני משתדל לענות לחברים שמתקשרים, אפילו שאני באמצע משהו.

וד"א זלמן, אתמול דיברתי עם אחד החברים בקבוצה שהתקשר ואמרתי לו שלא יהסס להתקשר לכל אחד ושאפילו  זלמן הולך לישון עם הטלפון ביד מחכה שתתקשר... :-)

שתהיה הצלחה רבה
החלמה מהירה
ושבת נעימה ונקייה

מכל הלב באהבה רבה
שמואל.

לזלמן, עדיין לא ראיתי שרשומים לפורום 500 אנשים, והם אכן מחוברים ומתחברים לפורום מידי פעם בפעם.
בכל אופן, מדבריך עלתה המסקנה שצריך לוותר על עבודה, לעשות קיצוצים בהרבה מקומות, על מנת לבוא לקבוצות הטלפוניות והחזותיות. וזה לא נכון בכלל לגבי כולם.
אם אני טועה במסקנתי, תקן אותי.
אבל, אם אני צודק, אתה תהיה אחראי על כך שאנשים עזבו את עבודתם כדי להחלים ממחלתם, או שוויתרו על דברים חיוניים לא פחות בחייהם כדי להיות בפורום?

אצלי זה פשוט היה עניין של זמן!
נראה לי שאם הייתי מכיר את האתר לפני שנה שנתיים, לא יודע אם הייתי מספיק מוכן להתחיל להכנס לקבוצה והכל
זה היה חלק מההנהגה של ה' שגילה לי ולעולם את האתר רק בימים אלו!
ב"ה בזכותכם וה' היום יום 17 לנקיות

אוהב אתכם אחים

כמו השיר שאומר "קח אותו לאט את הזמן, העולם עוד יחכה בחוץ", כולל האישה והכלב, והעציץ בעבודה... הכל יחכה לך עד שתחזור בריא ושלם מהחלמתך. רק שלא נתפלא למה נשארנו לבד, אמנם נקיים אך לבד, ועל זה הייתי אומר "חופשי, זה לגמרי לבד", אולי אנחנו רוצים חופש? מי יודע?

כמו שזלמן אמר, זה הכל שאלה של סדר עדיפויות ושל איך אנחנו רואים את המחלה שלנו !!

יש מי שרואה את המחלה כהתקררות קלה ולכן מידי פעם מציץ בפורום.
יש מי שנמצא בפורום בקביעות ולא הולך לקבוצות.
יש מי שנמצא בפורום בקביעות ומתקשר כל יום לקבוצה הטלפונית ומדבר כל יום עם חברי הקבוצה.
יש מי שבנוסף לכך כם הולך לקבוצת מפגשים.
יש מי שבנוסף הולך לכמה קבוצות מפגשים בכמה מקומות בארץ.

כל אחד לפי סדרי העדיפויות שלו, איך שהוא רואה את מחלתו ועד כמה הוא רוצה להתרפאות !!!

החלמה מהירה לכולם.

שבת נעימה ונקייה !!!

תרשה לי שמואל, לערוך תיקון קל בהודעה שלך. (כפי ראות עיני.)

תהליכי ההתקדמות בהחלמה:
1. רואה את המחלה כהתקררות קלה ולכן מידי פעם מציץ בפורום.
2. נמצא בפורום בקביעות ולא הולך לקבוצות.
3. נמצא בפורום בקביעות ומתקשר כל יום לקבוצה הטלפונית ומדבר כל יום עם חברי הקבוצה.
4. בנוסף לכך כם הולך לקבוצת מפגשים.
5. בנוסף הולך לכמה קבוצות מפגשים בכמה מקומות בארץ.

נשמעת נימה של חוסר כבוד וחוסר הערכה לאלו אשר בוחרים לעצמכם את דרך התקדמותם, שלא לרוח חברי הפורום הנכבדים והמהוללים.
משמע, מדברי שמואל, לפי דירוג סולם העדיפויות שציין, שבשורה הכי עליונה אם אדם הולך לכמה קבוצות ברחבי הארץ אז הוא נקרא באמת אדם שרוצה להחלים ולהתרפאות ומתמסר לתכנית. אך כל אלו הם דברים חסרי בסיס, כל לפי עניות דעתי, כי אדם שהולך לכמה קבוצות ברחבי הארץ, משמע הוא משריץ ומפיץ את מחלתו בקרב כמה שיותר חוגים, ובכך הוא המיקוד שלו על מחלתו מתחיל להתפשט ולהעלם, ולאוו דווקא עוזר לו.
לכן, האמת הראשונה שצריך להיות אצל אדם מכור היא, מה הוא מוכן לעשות עבור עצמו. ואילו פעולות ייטיבי עם מצבו, בצורה הכי טובה.

תכנית של 12 הצעדים ממכרת! ראו הוזהרתם!

משוש ידידי,

אני כתבתי את הדירוג כיון שכך בערך זה קרה אצלי, ככל שהתקדמתי בהחלמה הבנתי שאני זקוק יותר לזה, אם טוב לך במצבך- אני שמח בשבילך, אם לא- למה שלא תנסה את מה שעבד בשבילי?

אני לא יודע מה זה התמכרות לתוכנית, אך האמן לי שלולא התוכנית אני לא יודע אם הייתי חי- בוודאי לא הייתי נשאר נשוי (יש לי ילדים!!!) ואולי גם לא דתי.
התוכנית הזו לא רק הצילה את חיי, אלא גם נתנה לי חיים שהולכים ומשתפרים, תחת הסבל היום יומי שהייתי חווה- כעת טוב לי חלק מהזמן, וכשלא טוב לי יש לי מה לעשות עם זה.
האובססיה שלי לתאוה פחתה ואני נקי זמן שלא יכולתי לחשוב עליו בלי התוכנית.

אשמח אם תסביר לי למה התכוונת ב" כי אדם שהולך לכמה קבוצות ברחבי הארץ, משמע הוא משריץ ומפיץ את מחלתו בקרב כמה שיותר חוגים, ובכך הוא המיקוד שלו על מחלתו מתחיל להתפשט ולהעלם, ולאוו דווקא עוזר לו."?