היי חברים... רציתי לשתף מה עובר עלי קצת בחודשים האחרונים ואולי לקבל קצת ניסיון ותקווה מחברים וותיקים שקצת חוו את המקום הזה ונמצאים היום במקום אחר , שפוי יותר.
אז ככה..: לפני בערך חודש וחצי הייתה לי תקופה לא טובה בכלל, המון לחץ בתחום הלימודים, המון תלות בחברים שלי וציפיות להצלחה והשגים בתקופה של מבחנים קשים ומלחיצים. הרבה "חובות" בראש שאני חייב לעצמי כדי להיות שווה ומוערך, חובות לאשתי, למשפחה ולכל החברים בכל המעגלים הקיימים אצלי. עם כל החובות האלה אני באמת מתפלא עכשיו בהסתכלות לאחור שצלחתי לעשות משהו משמעותי באותה תקופה. המיגרנות חזרו אלי במלוא העוצמה, ועם כל הלחץ והחובות כמובן גם התאווה. אסירותודה אני בתוכנית בערך שלוש שנים ונקי מעל שנתיים, אך באותה תקופה הראש אמר לי :"עזוב,יש עכשיו לחץ מטורף, מה יקרה אם תחכה עוד קצת עם התוכנית? יעברו המבחנים ..ואז תשב לעשות חשבון נפש..." וככה עוד יום ועוד יום אני דוחה את העבודה של התוכנית, את הפעולות הפשוטות , את הטלפונים, רק מסמן וי מידי פעם כדי להרגיש טוב ולהדחיק את המצפון עוד קצת. בנתיים גם התאווה בשלה חוצה עוד גבול קטן ועוד גבול קטן. עד שזה כבר לא היה כל כך קטן ומצאתי את עצמי אחרי תקופה של חודש במשחק עם התאווה צופה בפורנו בשעות הקטנות של הלילה בחדר מחשבים כשאני לבד ואף אחד לא יהיה איתי עד הבוקר שלמחרת. 
לעניינו: המשבר הזה התגלה אחר כך לאשתי, ונוצר משבר מסוג שלא הכרתי עד אז בהתמודדות עם אישתי ושלה עם המחלה שלי. היה לא קל בכלל... תקופה בין הקשות בחיים שלי עד עכשיו. היא לא רצתה לדבר איתי, היא האשימה אותי בבגידה, היא לא רצתה לגעת בי במשך שבועיים. ואחרי תקופה בערך של חודש של הרבה בכיות, דיבורים, כעסים, צעדים וליווי של חברים טובים, ספונסר ואלוקים יצאתי עם הרבה תובנות על עצמי, על המחלה, ובעיקר רצון להחלים ולהתקדם. 
כעט אני נמצא מול משבר חדש שברור לי שיש לי המון פגמי אופי שם, אבל אני נמצא בריכוז עצמי כרגע ולכן אני גם משתף אותו כאן. 
המחשב שלי היה בתיקון בשבוע האחרון ומאז הורידו לי את החסימה שהייתה עליו כדי לתקן אותו. מאז לא החזרתי את החסימה. עברו כמה ימים ואשתי ביקשה ממני לשים את החסימה מחדש, אמרתי לה שאין בעיה רק חשבתי שהיא מטפלת בזה..(ככה באמת חשבתי..). 
היא לא האמינה לי ואמרה שזה ראש קטן מצידי ולא למדתי את הלקח מהפעם הקודמת, ונוצר ריב בינינו שאני קבילתי את הרושם שהיא לא מאמינה לי יותר בתחום הזה, והיא מזלזלת בעבודה ובהחלמה שלי. אמרתי לה שהיא צריכה לעשות חשבון נפש עם עצמה, ושזה לא בסדר הדרך שבההיא דיברה אלי והזלזול כלפי. 
הרגשות שלי הם: למה אני כל הזמן צריך לעשות עבודה עם עצמי והיא לא? למה תמיד אני אשם במה שקורה ? למה אני מבקש סליחה כל הזמן על החלק שלי והיא לא על שלה? למה אני צריך לסבול את החלקים החולים שלה להתנצל כל הזמן על שלי?
זהו חברים.. טוב לי לשתף וגם לשמוע מחברים וותיקים עם ניסיון כדי לצאת מהריכוז העצמי... 
(ברור שהספונסר מכוון ומדריך אותי גם כאן.. )

אוהבים אותך שויתי היקר
תודה על השיתוף, לא קל, שה' יהיה בעזרך בכל אתגרים מבית ומחוץ.

אני זוכר על עצמי בתחילת הדרך שניסיתי להישאר נקי, והצלחתי ואז נפלתי וניסיתי שוב, ושוב, וכשהצלחתי בחסדו יתברך להישאר נקי תקופה משמעותית דווקא אז קיבלתי 'אתגרים' חדשים בחיי, מכיוונים לא צפויים, דברים שהיו לי ממש לא קלים להתמודד איתם, דברים שאם היו מגיעים אלי לפני ההחלמה היו בטוח מפילים אותי לקרשים באופן שקשה לי להאמין שהייתי מתאושש ממנו (קישור - למי שרוצה לקרוא קצת עליהם), שהרי דברים הרבה פחות קשים היו משביתים אותי נפשית להרבה זמן, אז דברים כ"כ קשים?
אבל זיהיתי בתוכי שאיכשהו הדברים הללו לא גרמו לי לתגובה נפשית קשה כמו פעם, איכשהו הצלחתי להמשיך בסדר היום שלי למרות הכאבים והפחדים הרבים שליוו אותי אז כתוצאה מאותם אירועים, ראיתי בחוש שההחלמה שעבדתי עליה בחסד אבי האוהב עזרה לי להיות יותר שלוו מול האתגרים, ולהצליח להישאר יציב יחסית ולא להישבר.
לאחר שהתקופה קצת נרגעה, חשבתי על זה הרבה, למה דווקא עכשיו אני מקבל כזה יחס מאבי האוהב? דווקא כשאני מנסה וקצת מצליח להתרומם קצת ולנסות להתחבר אליו עוד קצת הוא מביא לי תקופה כ"כ קשה? מה הוא רוצה ממני?
בסוף האסימון נפל לי.
הוא מאמין בי.
דווקא עכשיו כשהוא רואה שאני מצליח להחזיק תקופה משמעותית בהחלמה הוא מאמין שאני יכול להתמודד מול הדברים הקשים הללו, ולכן דווקא עכשיו הוא, בדיוק בזמן הנכון, הוא סיבב שהדברים יתגלו ותגיע מעט רפואה למכה הישנה. כי עכשיו אני יכול להתמודד עם זה, עכשיו שאני יותר מכיר בו ובכוחו הגדול, אוכל להישען עליו ולבטוח בו באמת שיעזור לי לצלוח את התקופה הסוערת, כפי שבאמת קרה.
תודה אבא על שעזרת לי לצאת מהקושי ההוא, בלעדיך לא היה לי סיכוי.
מתפלל אליך שתעזור גם ל'שויתי' היקר, בקשיים המורכבים שהוא חווה עכשיו בחייו,
וגם לי, וגם לכולנו, בכל המשברים והגלים הגבוהים והנמוכים,
בלעדיך אין לנו סיכוי.
תודה אבא על הכל.
אוהב
'פנימה'

שיויתי היקר,

1. לגבי האמון שנשבר, זה קשה מאוד אבל זה מה שיש.. אני אחראי רק על הפעולות שלי. מה היא תחשוב זה לא בשליטה שלי. אשתי אמרה לי לא פעם שאני לא יכול להבין כמה קשה לה. זה קושי של אשתך ואתה לא אחראי עליו (גם אם אתה גרמת לזה) מצד אחד, ולא יכול לשלוט על זה מצד שני. לקבל את המצב ואותה ולהיות שם בשבילה זה מה שאפשר.

2. לגבי למה אני צריך לנקות את הצד שלי: אני עושה את הצעדים בשבילי. אני לא יכול לחיות עם טינה, פגמי אופי עושים לי רע, כדי להתחבר לאנשים אחרים (ודרך זה גם לאלוקים) אני סולח להם ומכפר עם מעשיי. אני עושה את זה בשבילי. לכן, גם אם האחר ימשיך לעשות דברים שקשה לי איתם, זה בסדר (ברור שיותר כיף אם היה אחרת) כי מי שהכי מרוויח מהצעדים שלי זה אני.

בהחלמה.

אוהב אותך.
תודה ענקית על השיתוף הכנה, ממש לא מובן מאליו.
לא קל אחרי תקופה ארוכה בהחלמה למצוא את עצמך בכזה מקום ולבוא ולספר עליו בכזו כנות ופשטות.
ה' יהיה איתך, עוד תבוא ותספר לנו איך דווקא משם מצאת את אלוקים וצמחת. אמן.

מי אני הקטן שיגיב,
אבל שתי נקודות, לתחזק את הפעולות, קבוצות וקבוצות, אפילו שאני נקי כבר שנתיים ומרגיש לא שייך לחברים החדשים, זהמסוכן מאוד,
שנית, היות ואנו סובלים ממחלה, אז הפתרון כל הזמן לבדוק את החלק שלי, ולא של אישתי, ולהנמיך ציפיות מאישתי,

שמח שחזרת אלינו אחרי שנתיים שלא היית איתנו בפורום, ונשמח שתתן לנו כוח ותקווה לחברים פה, החברים מחפשים פה תקווה, ויש לך את זה,
אוהב מאוד, וחיבוק.

היי תודה רבה לכל המגיבים , אמיתי נתתם לי הרבה כוח ותקווה.
 תודה רבה לך פנימה, פתחת לי את העיניים לשאלות שאני באמת שואל את עצמי גם כן הרבה בתקופה האחרונה וממש מזדהה עם החוויה שלך, תודה על הקו מחשבה הזה.\
אני באמת שואל את עצמי הרבה בזמן האחרון מה נסגר איתו שם למעלה? כאילו אני מסיים משבר אחד.. שהוא לא קל בכלל, בוםםם עוד אחד... מסיים אותו ומחכה כבר לבא אחריו כי ככה זה עובד בשנתיים האחרונות ..חחח.. קצת מצחיק וקצת קשה גם.. אני מנסה באמת להאמין שזה מתוך מקום של אהבה של אלוקים אלי ואמונה מבי כמו שציינת (פנימה) ושאצליח לצמוח מהמקומות האלה.

אההה... וכמובן כהרגלי כמו שהספונסר שלי תמיד אטומר שאני מתעלם מהאסירותודה ומתרכז רק בדברים הקשים, אז לא ציינתי את זה שהמשבר עם אישתי כרגע מאחורנו, הבנתי מהמשבר הזה המון : עד כמה אני בריכוז עצמי, עד כמה אני לא מסוגל לראות את הצד שלה שהיא באמת סובלת עכשיו בתהליך שהיא עוברת שהיא מפנימה שבעלה חולה נפש( למרות שהיא יודעת על זה עוד לפני החתונה היא רק עכשיו מפנימה מסתבר..), וכמה זה בריא והגיוני מצידה להיות לא רגועה כשאני יושב על מחשב במיוחד אם הוא לא מסונן . ולא רק שלא נתתי לה את האופציה לבטא את הרגשות שלה ולתת לה לגיטמציה אני תקפתי אותה והאשמתי אותה בחוסר הערכה. ... : ריכוז עצמי. מי ייתן ואלוקים יראה לי את הדרך לוותר על הפגם האופי הזה ולהשתחרר מנו כמו שהוא עשה לי בהרבה נקודות אחרות בהחלמה.

נשמע המון החלמה מהכתיבה שלך,
תמשיך ואל תרפה, אלוקים איתנו.