"הנאורות היא יציאתו של האדם ממצב חוסר הבגרות שהביא על עצמו. חוסר בגרות משמעו חוסר היכולת להשתמש בשכל בלא הנחיה של אחר. כשהסיבה לחוסר הבגרות אינה בעיה שכלית, אלא הימנעות מהחלטה להשתמש בו בלא הדרכה של אחר, או היעדר האומץ לעשות כן, אפשר יהיה לומר שהאדם הביא חוסר בגרות זה על עצמו". עמנואל קאנט, מתוך "תשובה לשאלה מהי נאורות"
קאנט הטיף לאנשים לחשוב בעצמם ולא לתת לאחרים(כמרים, מנהיגים) להגיד להם איך לנהל את חייהם. ובאמת הטיעון מאוד משכנע: אדם שלא חושב בעצמו ונותן ל"אחר" להדריך אותו הוא כמו ילד קטן שנזקק להוריו שיגידו לו איך לפעול. אגב, הוא לא מטיף לכפירה, אתה יכול להיות אדם מאמין, אבל תחקור, תברר את האמונה שלך, תשאל שאלות ותענה עליהם בעצמך, פתח לך תפיסת עולם.
אני מבקש לקחת את קאנט לתוך נפש האדם. אנחנו רגילים לחיות בצילו של "היצר הרע", הוא האחר שבלעדיו אנחנו לא מצליחים להחליט, הוא הרבה פעמים זה שמנתב את הספינה. אך בא קאנט וטוען: "שהסיבה לחוסר הבגרות אינה בעיה שכלית, אלא הימנעות מהחלטה להשתמש בו(בשכל) בלא הדרכה של אחר, או היעדר האומץ לעשות כן", ז"א שהאדם המציא את היצר הרע כדי לברוח מהאחריות על חייו, במקום להגיד "אני מחליט! ורק אני" האדם המציא דמות והוא טוען: אני רוצה להיות טוב, האמן לי! בכל מאודי אני רוצה להיות טוב, אבל יצר הרע מסית אותי. בא נעצור רגע.. מי מסית אותך? מי זה? איפה הוא היצר הרע הזה? יענה האדם, הוא שוכן בתוכי והוא חזק מאוד, חזק ממני, מטיל אימה ואבוי למי שלא ישמע לו. הבא נשאל את אותו אדם: אמור לי, אם הוא כלכך חזק האם הוא יכול להכריח אותך להרים את ידך? ולהזיז את האצבע? כמובן שלא. אז הוא לא כזה חזק.. אם כן מדוע אתה מפחד ממנו? מדוע בעיניך הוא כה מאיים? אה.. זה פסיכולוגי, אתה נתת לו את הכח. אבל ברצוני ללכת אחורה.. האם נכון הוא שיש לנו דמות אמיתית קיימת בנפשנו, והיא מסיתה, והיא נציג הרוע, היא אשר לא נותנת לנו לעשות טוב כרצוננו? האם אכן קיימת דמות כזאת? ובכן, בעיני מי שמאמין בה היא קיימת ועוד איך, אך אמפירית זוהי פיקציה, דמיון, מסך עשן שצריך האדם באומץ לפזר. ואפשר לגייס את מחשבתו של קאנט לנקודה הזו: האדם מחוסר בגרותו הביא על עצמו את דמות "היצר הרע" כדי לא לקחת אחריות על חייו ולהיות חופשי לעשות טוב. ויותר מזה מסוכן מאמר חז"ל: כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו", שמשפט זה למרות שהוא מבטא רעיון אמיתי, הוא משרת את מלכותו של "היצר הרע", שהרי אפילו אם האדם מאוד טוב ובוער בו רצון חזק לחיות חיים ערכיים, יניח מעליו את עול הטוב בטוענה שהוא נושא בקרבו יצר גדול בהרבה משאר האנשים שהרי רצון הטוב שבו חזק, ואיך לא יפול לבאר שחת?
ובכן.. כמדומני שקאנט יגיד על כך שעל האדם לזרוק את המונח ההרסני "יצר הרע" ולהפסיק את הדיאלוג הפנימי עם אותו מסית עוצמתי, ולכשיבין האדם שאין יצר הרע, לא גדול ולא קטן, וכשיחפוץ במעשה רע ידע שלא מן היצר העוצמתי מגיע הרצון, אלא שהוא אדם בריא עם רצונות טובים ורעים, ואין לרצונות הרעים יותר כוח מלרצונות הטובים, למעשה אין להם כח כלל מצד עצמם, רק לו יש כח, הוא המלך היחיד על גופו ונפשו, הוא בעל הבחירה.
ומתוך כך יקבל האדם באומץ אחריות על עצמו לממש את הטוב שבו ולהניח את הרע ויחיה חיים חופשיים כבן חורין.
