עברה שנה חלפה לה. 
שנה של ניסים ונפלאות, שנה של צמיחה רוחנית. 
שנה מהמאושרים בחיי.
נזכרתי השבוע בפוסט הזה שכתבתי לפני שנה כאן. זכרתי בעיקר את השמחה ואת האושר שבתחושה של להרגיש אהוב ורצוי על ידי אבא אוהב. בניגוד לכל התזה של חיי העבר שלי. 

באסירות תודה חלפה שנה שבה קשר האהבה ביני ליוצרי מגיעים לממדים חדשים בכל יום שעובר ואני עובד את רצונו. 
אני מרגיש וחי אותו בחיי יום יום. 
אסירות תודה על זה. 
זה עובד!!! מניסיון! 
חג שבועות שמח. 

איזה מגניב יא אללה. איזה טוב ה'. תודה על השיתוף.

כיף!
מזל טוב
פשוט שמח איתך

תודה ענקית
ובפרט שבזכות זה שהגבת שוב לנושא זה , זה העלה לעמוד הראשי באתר את הענין,
ואפשר לומר שהטור הזה משנה שעברה, ריגש אותי עד דמעות, מחזק מרגש, ונותן תקווה כאחת,
תמשיך לצמוח ולהצליח, וכך מאחל לי ולכולם.

תודה אחד על הפוסט הממש נפלא. ריגש אותי מאוד. אפילו תיארת אותי טוב יותר (כנראה) ממה שהייתי מתאר את עצמי.
אני מאוד מזדהה עם התהליך. בהתחלה חיבור לחג, בהמשך תפילות וניסיון לחיבור חזק יותר, לאחר מכן אכזבה וסלידה ולבסוף שנאה ורצון לאי קשר.
מקווה להגיע לשלב שאני מתחבר לחג שוב, ממקום בריא, ממקום נקי. אלוקים יכול לעשות את זה בשבילי - אני מאמין.

בקשר למה שכתבת, "הייתי שופך את ליבי לאלוקים שייקח ממני את היצר הרע הזה משום שאני לא מסוגל להתמודד איתו (צעד אחד??)", בחוויה האישית שלי זה היה מזויף. תמיד התפללתי שייקח ממני, אבל בחיים לא הייתי מוכן לוותר על זה. רוי K כותב בספר, 'ביקשתי מאלוקים שייקח את זה ממני כמו שמסירים גידול'. תמיד ביקשתי מאלוקים תסיר ממני את ההתמודדות, במקום לבקש ממנו תן לי כוח לעשות את רצונך, אני מוכן לעשות את זה. 
בנוסף, אני זוכר מקרים של התעלות שבהם 'הבטיחו לי' שמי שעושה כך וכך גומר עם היצר, (לא זכור לי עכשיו ביתר פירוט), אני כן זוכר שהייתה לי מחשבה שהדחקתי אותה מאוד חזק, אוף חבל, מה אני הולך להפסיד את זה? לתמיד?

מאחל לכולנו עוד יום 1 של חיבור לאבא אוהב ומחבק.

אחד היקר
תודה רבה!!
מדהים, זה עובד, ועובד טוב...
אצלי שבועות היה דוקא יום מתוק... ובלי קשר לעוגות...
אוהב 
נ.ב. נתן, תודה, הגדרת לי דבר שניסיתי להגדיר לעצמי כבר הרבה זמן.... 

הציטוט המדוייק מהספר הלבן: 

לא קלטתי שמהות האדם היא בחירתו החופשית. הא-ל לא רוצה לקחת ממני את האפשרות ליפול; הוא רוצה שיהיה לי החופש לבחור לא ליפול. 
התפללתי בצדקנות לאורך כל הדרך, "אנא אלוקים, קח את זה ממני!" בלי לקלוט שבלב-לבי ייללתי ברחמים עצמיים: "כדי שלא אצטרך לוותר על זה". הייתה זו אמונה באלוקים ללא כניעה. אמונה זו לא הועילה בדבר!