שלום חברים
הרופא חושש שלאשתי יש בעיה די רצינית, והמליץ על נסיעה לביה"ח מיד.
עם כל הפחד והסיכון אני ואשתי החלטנו לחכות למחרת מכל מיני סיבות.
פעם ישר הייתי קופץ למסקנה שהנה עוד דרך שאלוקים החליט להעניש אותי על כל השז"ל שהוצאתי.
אבל היום עם כל הפחד, והתיסכול. אני יודע שהקב"ה איתי.
אני לא מבקש מאלוקים לעשות את רצוני חלילה, הוא יודע יותר טוב ממני.
אך אני רוצה לבקש שימנע כאב וצער מאשתי. ואם משום מה הוא מחליט שטוב לנו קצת כאב וצער. שבבקשה יעזור לי להרגיש את אהבתו למרות הכאב. שאשאר איכשהו מחובר בזמן שכל איבר בגוף שלי מרגיש מנותק ועזוב.
יש לי הרבה בלבול ופחד. אבל מה שבטוח שלאונן לא יפתור כלום.
אני שונא להרגיש במצב הזה שלי אין שליטה, פשוט כלום. ובאותו מידה חייב להחליט החלטות ענקיות ומפחידות.
אחד הדברים המתסכלים ביותר, זה שאני מרגיש שאין לי בדיוק עם מי לדבר על הנושא. זה הפרטיות של אישתי, ואין לי זכות להרים טלפון למישהו קרוב שמכיר אותה ולחשוף את המצב הבריאותי שלה. מצד שני, אני מתפוצץ.
ברוך ה' אני יכול לשתף מעט כאן.
אני רוצה לברך את אלוקים, שיתקדש שמו יתברך בעולם. ושאנשים ישובו בתשובה שלמה לדרכו. (מה לעשות, זה חלק מצעד 4).
לילה טוב