אז מה זה להיות מכור?
(מבחינתי כמובן אני לא רוצה לדבר בשם אף אחד, זה לא התפקיד שלי ולא בסמכות שלי.)
אז אבא היקר שבשמים החלטתי לשתף אותך קצת במה שעובר עלי.
אני עמוק בתאווה שנים.
אני אומנם צעיר בגיל אבל יש לי ותק לא רע (האומנם?) בכלל של צריכה.
שנים של שנים שהתאווה היא הדבר הכי חשוב. יותר מלימודים, הצלחות,חברים,ומשפחה...
אז מה קורה איתי היום?
אז ככה אחרי שהחלטתי להגמל.
התאווה לא מוותרת היא זוכרת והיא זוכרת הכל.
אני בדרך כלל שמח שיש לי זיכרון טוב, עד שזה מגיע לתאווה..
כל ההתנהגות שלי הושפעה כל השנים מדבר אחד תאווה (נשים).
אז היום אני הולך ברחוב וקיץ וחם ואני פאקינג מנסה להשאר נקי עוד שעה.
אבל יש בחורות שלא בא להם להתלבש כמו שצריך (או שדווקא הלבוש מכוון).
קשה לי קשה לי אני יודע שאני מושך אני יודע שברגע שאתן אור ירוק הכל מתרסק.
הן רוצות את התשומת לב שלי- שאני יודע לתת בצורה מלאה כשאני רוצה..
אז הולך, מנסה להסיט מבט, אבל התאווה לא נותנת! כי בראש קורים דברים אחרים.
ואתה נוחל הצלחה אתה מצליח לעצום עיניים אז יש לך ניצחון.
אבל הניצחון הוא זמני, התאווה לא מתייאשת רוצה עוד ועוד ועוד.
לא משנה כמה שאני מנסה להסביר לה שאני והיא כבר לא חברים היא לא מבינה!
אז אחרי דקה עוד פעם היא מנסה לסובב לי את הראש וללגום.
וזאת ההתמודדות הקלה ברחוב.
אבל מה קורה אחר כך כשאני לבד בחדר,בשירותים,במקלחת.?
אז הראש משתגע כי הוא רוצה רק דבר אחד ואני מתחיל להשבר.
כי אפשר להלחם פעם אחת ואפשר להלחם פעמיים.
אבל אי אפשר להלחם כל היום לשבור התנהגות של שנים.
מצד אחד אני חולם על להיות נקי, אבל אבל הראש לא שם.
אני אוהב את זה, התאווה מתוקה ומפתה, כל כך מזמינה אני כל כך רוצה להתמסר לזרועות המחבקות שלה.
שנים היא חיבקה אותי ברגעים הכי קשים והכי כואבים שלי.
לא יפה מצידי לזרוק אותה עכשיו כשאני רוצה לקום ולעמוד על הרגליים לבד.
אז היא תוקפת בכל מקום כשאני ער, וכשאני ישן, כשאני לומד וכשאני נח, כשאני מתעמל וכשאני עייף.
תמיד היא שם, רוצה אותי אבל אף פעם לא שבעה, היא שואבת אותי, התאווה רוצה אותי אבל לא איכפת לה ממני.
היא שותה אותי ואני כל כך רוצה להיות המשקה שלה- להלגם עד הסוף.
להשאב לחוות עוד ריגוש, לשבור עוד קו, לאונן את עצמי למוות ולחלום כבר על הצעד הבא.
לא להיות במציאות המסריחה הזאת עם כל המכות שבה.
להיות במציאות שבה אני המלך ואין בעיות לשים את המציאות הזאת על השתק.
אז אבא יקר שבשמים אני לא מבין משהו.
אני רוצה להפסיק, מת להפסיק, מי כמוך יודע עד כמה.
אז שנים לא שמעת ממני, שנים התעלמתי מהקיום שלך.
אז מה?
עכשיו זה הזמן להחזיר?
זה לא כוחות וזה לא פייר!
אני מוכן להלחם אבל רק כשהמלחמה תהיה הוגנת.
אחרת אני לא מוכן.
עם כל הכבוד לך אני בא לקראתך תוכיח שאתה קיים!!
אולי מספיק להרביץ לי?
זה נחמד?
זה כיף?
אני לא מוכן לספוג יותר מכות.
גם לי יש סף סבל.
ואתה יודע מה קורה כשאני עובר את הסף...
אני מתפוצץ. ושנינו לא רוצים בזה נכון?
אז אבא היקר שבשמים תעזור לי כי לי נמאס.
הגיעו מים עד נפש.
בברכה אוהב ה'
