שלום. אני נקי כבר 19 יום. אני סופר אותם כמו ילד שאוסף קלפים..שמח על כל אחד מהם ורק מנסה להגיע למחר נקי. כעת אני ואשתי אסורים ובימים הראשונים היה קל יחסית אבל אני מרגיש חנוק כעת. אומר את האמת, גם אם היינו מותרים לא היה קורה כלום כי אנחנו חווים בעיות בכל מה שקשור ליחסים, חוסר חשק מצידה... אבל עצם המחשבה שאני לא יכול גורמת לזה להיות קשה יותר. אני יודע שזה הכל תאווה, גם הרצון להיות עם אשתי, אבל אני מרגיש בימים האחרונים שאני נמצא על קצה צוק ושאני עוד רגע נופל...
אני משתדל למלא את זמני ולמצוא עניין בדברים אחרים אבל זה תמיד שם בתוך הראש שלי! זה לא יוצא ואני פשוט מיואש מהמחשבות האלה כי אני הכי פוחד בעולם ליפול..
איך מכניסים מחשבות של שמחה? איך עוברים את זה?
מאז שהתחלתי את התכנית אני מדבר יותר עם אבא שבשמיים, משתף אותו, מבקש עזרה, אני מספר לו כמה אני אוהב אותו ומתגעגע אליו אבל אני מרגיש כאילו הוא מעמיד אותי כל יום במצב יותר קשה..