תודה אבי.
מעודד.
תבורך.

תודה bubh1.
סגור לי היוטיוב. שלחתי בקשה לפתוח לי את 2 הסירטונים האלו.
תבורך.

ליל תשעה באב
החלק שלי בבניית בית המקדש זה הפעולות,
אסירות-תודה שנרדמתי היום בצהרים לכמה שעות ללא שימוש.
אסירות-תודה שנרדמתי בלילה מ10 עד 3 ללא שימוש,
[עכשיו אני מקווה שוב להירדם ללא שימוש]
אם יהיה לי כוח מחר בצום אלך לשוחח עם הספונסר על בעיית השינה.
אני הולך לקרוא קצת בספר הגדול. 

י' באב.
דיברתי אתמול עם הספונסר.
רציתי להעלוץ תובנות על הכתב.
אולם אני עייף, [התחלתי בוורד 20 דקות] אולם עכשיו הולך לישון,
בתפילה ללילה נקי ומפוכח.
אוהבים.

אסירות תודה ה2 מ"ג קלונקס שלקחתי אתמול השכיבו אותי ל7 שעות ברצף ! [חבל שלא ל8 אבל נכון לעכשיו קמתי רענן],

אני מזכיר לעצמי, לא לקבל שום החלטה ובוודאי שלא לעשות שום מעשה פופולארי לפני שאני משלים עוד שעה שינה. ל8 שעות.

נבדוק במשך היום איך אני מגיב.

אז כמו שדיברתי עם הספונסר,

הוא עושה "התכווננות" על הבוקר,

אני עוד לא יודע בדיוק מה אני עושה, אבל בנתיים לחודש-חודשיים הקרובים] אני מקפיד על:

1.      3 פעמים בשבוע [בחודשיים הקרובים] קבוצה. [אח"כ כנראה פעם בשבוע 'קבוצת בית' נראה].

2.      כתיבה כל יום רבע שעה.

3.      כתיבה בפורום כל יום.

4.      טלפון לספונסר בשעה קבועה. 9 בבוקר.

השיחה עם הספונסר במוצאי תשעה באב היתה שיחה חשובה, בתחילה הוא 'התקיף' אותי שאני מנסה להילחם במקום להיכנע ולעשות את הצעדים.

ה'מלחמה' בעיניו הייתה זה שהתעוררתי עם מייל מרגיז [עכ"פ בדמיונותי] בתשעה באב בבוקר, ו"ידעתי שזה הולך להסתיים בנפילה", עד ש"בחסד אלוקים הסחתי דעת וזה עבר לי". אומר לי הספונסר: 'להסיח דעת' זה נשמע 'מלחמה' ולא כניעה והודאה בחוסר אונים, תפילה, בקשת עזרה, טלפון לחברים, כתיבה, קריאה בספרות.

אמרתי לו : ש:

1.      הודיתי בחוסר אונים מוחלט מול המצוקה האיומה: 'המצב העכשווי חלילה הביא בעבר [ובסיכון גבוה להביא ל]דיכאון/התאבדות, הפיתרון שעשיתי עד היום – בריחה לתאווה/לסרטים [לאו דווקא תאווה] באינטרנט].

2.      פניתי לאלוקים אמרתי לו : "אתה רואה בדיוק את המצב שלי – תעזור לי"

3.      פניתי לחברים להשיג קלונקס לישון כל הצום. = זה אולי פחות ימצא חן בעיני הספונסר...

4.      פניתי ל2 חברים קרובים –לא מהתוכנית- אולם שמכירים אותי מקרוב מההיסטוריה האובדנית ושיתפתי אותם במצב.

5.      משמים הגיע 'הסחת דעת' ע"י מישהו שאסף צדקה וביקש את עזרתי. מצב זה 'הוציא' אותי ממצב עכב"ר הגרוע שהייתי.

6.      השגתי 3/4 כדור קלונקס וישנתי 5 שעות עד סוף הצום. אסירות תודה.

בסופה של שיחה עם הספונסר, התובנה שעלתה לי ממנה היא ש:

1.      לפני שאני מתחיל בפעולה של 'הסחת דעת'  אז "להודות בחוסר אונים מול התאווה ומול הפחד מדיכאון/התאבדות שדוחף לשימוש".

2.      להכיר בזה שאני צריך עזרה.

3.      להתפלל להשם.

4.      ואז לעשות פעולות, הפעולות שעזרו לספונסר שלי הם : טלפון לחבר. קריאה בספרות, כתיבה. תפילה.

הפעולות שעוזרים לי: אבדוק בתקופה הקרובה, ואדווח.

תודה למי שקרא.

מוצ"ש.
אסירות תודה נקי מערב תשעה באב.
מעידה -לא נפילה- היום בשיטוט 3 שעות באינטרנט רימון-בינוני/בסיסי במקום ללכת לישון.
הולך לישון עכשיו.
לילה טוב.

בה"י. 6/7/17. 8:13.

איזה באסה.

התעוררתי ב7:30 אחרי שהלכתי לישון ב2:45 ואני לא מצליח להירדם עכשיו שוב [אחרי קרי"ש] אני מלקה את עצמי [בצדק] שזה התוצאה על זה שתכננתי להיות באתר של שבע ברכות מקסימום עד 12 ובסוף נסחפתי לשוטטות באינטרנט כמה שעות.

אז אסירות-תודה שיש תוכנית וצעדים. ואני הולך ליישם אותם.

אז ככה,

אני בבאסה מזה שאני צריך לעבוד היום, ולא נרדם,

לכאורה הסיבה שאני לא נרדם כי אני במתח,

הסיבה שאני במתח כנראה בהשראת הכרטיס שגרושתי פתחה בשבע ברכות. והשיחה שלי עם השדכן אתמול.

אולם אסירות-תודה הכי גדולה שלא נגמר בנפילה אתמול,

זה ממש מעודד.

אז אמנם היום אני לכאורה הולך לעבור יום מאתגר בנושא של עכב"ר. אבל לפחות אני מעודד שעכשיו אני יושב בבוקר, לפני הכל ועושה 'התכווננות', ומסדר לעצמי סדרי עדיפויות, אג'נדה,

מסקנה ראשונה,

אני לוקח כדור קלונקס איתי בכיס ברגע שאני רואה שאני נהיה עצבני – לוקח אותו והולך לישון,

מסקנה שניה,

זה היה טעות חמורה להסתמך על עצמי ש'אכנס רק עד 12 לשבע ברכות'. אני צריך להודות בחוסר אונים. אם אני משנה את הסיסמה ואת התיזמונטו – אני חסר אונים מול זה, איבדתי את השליטה! מודה בזה עם כל הכאב. אבל מודה ! זה האמת ! [מושגים של 'חילא סגי' תשאיר להימורים על אינטרסים אחרים, לא על דברים הכי חשובים בחיים....]

הייתי אתמול אצל האדמו"ר שלי, שלאורך שנים התעסק הרבה מאד עם התיק שלי, ואמרתי לו שיש לי בשורה טובה, שלאחרונה נכנסתי לקבוצה של 12 הצעדים, ואני רואה סייעתא דשמיא בזה, שאני עושה את הפעולות, ומשמים שומרים עלי להיות נקי ושליו. ['אפ גהיטן' ושלווה]. האדמו"ר ברכני בהצלחה. ביקשתי שאתברך בזה לכל החיים. הוא בירך שוב בהצלחה. אמן.

חלק מההצלחה, זה בשום אופן לא לחזור על השטות של אתמול עם המחשב, אדבר עם הספונסר שלי עוד מעט.

אסירות-תודה על עוד יום נקי.

אוהבים.

שלום אריה היקר

אחד הדברים החשובים שאני עובד עליו היום, זה לקחת את התוכנית, צעדים והכלים, בקלילות.
כשאני עובד קשה ומתאמץ, אז זה מין של כוחי ועוצם ידי תשאיר אותי נקי. וזה מין של הרגשת מלחמה מול אוייב עוצמתי וחזק ממני. אז היום אני לוקח את זה בקלות, ועושה את מה שעלי לעשות בלי אובססיות מיותרות (לא פשוט בכלל).
אחד המשפטים של AA זה easy does it, קח את זה בקלילות. ואני מוצא שזה מאוד חשוב לי.

וגם נשמע שהשינה הוא נושא לא פשוט בכלל, ומאוד חשוב אצלך, ואני מאוד מזדהה.
אצלי מצב רוח, או מצב של הבטן (רעב, או הרגשה מפוצצת של אוכל), משפיעים מאוד על מהירות ואיכות השינה שלי.
6 מ"ג של מלטונין הוא מינון לא נמוך, והוא אמור לעבוד, אבל בכדור הזה כשמתרגלים אליו הוא מפסיק להשפיע וצריך להגביר מינון או לא להירדם. ולכן אני רק לוקח מלטונין כשאני מרגיש מרוגש או משהו כזה ואני יודע שיהיה קשה לי להירדם. אבל בשבת או בזמן שאני יודע שאני ארדם אני מוותר עליו, כדי שהגוף שלי יגיב אליו טוב יותר כשאצטרך. היום אני לוקח בין 3 ל 5 מ"ג פעם בכמה חודשים (לפי הצורך). רוב הכדורים הפסיכיאטרים ומשכחי הכאבים מפסיקים להועיל עד שמגבירים מינון או שעושים restart (אתחול).

תמשיך לעדכן אותנו, יש לך תוכנית חזקה, ובעז"ה תצליח. אולי כל מה שכתבתי לא רלוונטי בכלל.
פשוט כתבתי את רגשותי ומה שעלה לי כשקראתי את הפוסט שלך, ואני מקווה שהועלתי למישהו.

אוהב ומתפלל

תודה.

שלום לוחם אמיץ.
דבר ראשון תודה על מה שכתבת.
החלק הראשון [להרפות ולא במלחמה] הוא היסוד של התכנית, בהמשך אי"ה אני רוצה לכתוב על זה פוסט מפורט יותר של מה שחשבתי בינתיים בנושא.
החלק השני [שינה], נראה שמתחיל להסתדר עכשיו, אתמול ישנתי ברצף 8 שעות, ואקווה שימשיך.
אוהבים. 

אסירות-תודה על עוד יום נקי ומפוכח.