כותב המאמר כותב בסוף: "מה שמוזר לי בכל הסיפור הזה הוא שבעצם אין כאן שום חידוש עבורי. הרי גדלתי בחוג שבו שבו וחזרו והחדירו לנו לעצמות את תורת הבעש"ט הידועה על כך שהכל בהשגחה פרטית, ושמעתי בערך חצי מליון פעם את השיר של אברהם פריד על העלה הקטן שנופל בדיוק בזמן הנכון ובאופן הנכון כדי לכסות את התולעת, אז מה לעזאזל אני צריך את האלכוהוליסט הזה שיספר לי על קבלה שהיא בעצם מילה נרדפת להשגחה פרטית?"
רציתי לענות על כך מזווית אישית: אני גם גדלתי על ברכי האמונה, אבל לא השכלתי להבין אותה עד הסוף, אם למשל מישהו הרגיז אותי ,חשבתי שזה לא בסדר שאני כועס כי הכל משמים, בעצם האמונה רק סיבכה אותי יותר, כי מצד אחד לא באמת הרגשתי ככה וממילא נשארתי כועס, ומצד שני נוספה לי תחושת אשמה שזה גם לא בסדר לכעוס...
רק בתוכנית פתאום הבנתי שה' ברא גם את היצר הרע ולא רק את העולם... אומנם ה' אמר לו קלל, אבל ה' גם עשה שיהיה קשה לנו לקבל את זה. זה לא אומר שאנחנו צריכים לכעוס ולא לעבוד על עצמנו, אבל הגיע הזמן שנפסיק לכעוס על עצמנו על זה שאנחנו מרגישים דחף לכעוס. וכן! גם על זה שאנחנו נופלים לפעמים..
ואולי...אולי.. כשנרגע קצת מהלחץ שלנו נוכל להפנים שבאמת ה' מנהיג את העולם, לא כי צריך לחשוב ככה, אלא כי ככה זה באמת... בהצלחה!
