שלום חברים יקרים,
כבר הרבה מאוד זמן שאני לא כותב ולא משתתף כאן בפורום, ועכשיו החלטתי לספר לכם ולשתף את מה שעבר עלי בתקופה האחרונה מאז שהפסקתי לכתוב.
בעיקרון כשאני הגעתי לאתר של שמור עיניך, השתמשתי בחלק מהכלים שהאתר מציע – אתגר ה90 יום, כתיבה בפורום, קריאת מאמרים, הייתי פעם בכמה ימים בקשר טלפוני עם חבר אחד או שניים, וזהו... לא הלכתי לקבוצות, וגם לא עשיתי צעדים, לא עשיתי את הנקודות העיקריות שהתוכנית מציעה, והייתי בטוח שזה מספיק בשבילי כי הרי אני לא רוצה לצפות בפורנו, אני לא רוצה לאונן, ויש לי רצון עז להיות נקי.
עברו עלי תקופות שונות של ניקיון, והתקופות הללו נתנו לי אשליה שאכן אני הצלחתי לשבור את המיתוס, הצלחתי להחלים מהסקסואליזם שלי ללא קבוצות, ללא ספונסר, וללא צעדים. בהתחלה חשבתי שאולי אני לא עונה על ההגדרה "מכור" בשלמותו, אבל במשך הזמן כן הודיתי בזה שאני מכור, אבל השלתי את עצמי שהפעולות שאני עושה מספיקות בשבילי כדי להחלים מהמחלה שלי.
לאחר כמה תקופות ניקיון שהתנפצו לי אל סלע הייאוש, הבנתי שאין לי סיכוי לצאת מזה ללא קבוצות וללא כל הכלים כולם ללא יוצא מן הכלל, בדיוק כמו שאני לא יכול לקחת חצי כדור אנטיביוטיקה כשהרופא ממליץ על כדור שלם, זה פשוט לא עובד! אבל בכל זאת הפחד להיחשף בפני אנשים אחרים, הפחד שאולי אני יפגוש בקבוצות אנשים שאני מכיר, ואפילו פחד מזויף שאולי הקבוצות "יקלקלו אותי", ועוד כלמיני תירוצים שונים ומשונים שמנעו ממני לקום ולהצטרף לקבוצות החיות, במשך זמן זה היו כמה חברים שאמרו לי במילים ברורות שאין לי שום סיכוי לצאת מזה בלי קבוצות, אבל בכל זאת - הפחד! הפחד לא נתן לי לצאת מהקובייה שלי ולהצטרף לקבוצות כדי להחלים.
ככה עברו עלי בערך שנה וחצי מאז שהגעתי כאן לאתר, עד שביום אחד בהיר הסכמתי לפגוש חבר פנים אל פנים, לדבר איתו, ולשמוע ממנו מה שיש לו לספר על הקבוצות ומה אני יכול להרוויח מזה. אני לא אומר שזה לא היה מפחיד, אבל לא כל כך מפחיד כמו להצטרף לקבוצות החיות כשעשרות אנשים רואים אותך ושומעים את החלוקות שלך.
ובאסירותודה מרגע זה התחיל המהפך שלי בחיים, הצלחתי להבין מבין המילים שלו שהוא לא הולך לקבוצות כי הוא "חייב", הוא הולך לקבוצות כי הוא "רוצה", הקבוצות זה זמן ומקום שנותן להחלמה מיימד של חוויה משותפת, ואפילו שמעתי מבין המילים שלו את המילה הקסומה "כיף", התחלתי להבין שהקבוצות לא כל כך מפחידות כמו שחשבתי, וזאת הייתה פריצת דרך בשבילי לדרך שאני נמצא בה כעת.
עדיין לקח לי כמה ימים "לעכל" את המציאות החדשה ואת ההחלטה שאני עושה את הצעד האמיץ הזה, כמו כל דבר לוקח לי זמן עד שנופל האסימון, וגם כאן זה לקח קצת זמן – בערך שבוע ימים עד שהגעתי לקבוצה הראשונה,
ביום שני כ"ט אדר הגעתי פעם ראשונה לקבוצה של SAבבית נח"ת בירושלים, הייתי בטוח שאני יתעלף מרוב לחץ או פחד, ביקשתי מחבר שיהיה איתי כשאני נכנס, אבל זה לא קרה, במקום הפחד שכל כך פחדתי ממנו הגיע הזדהות של חברים, אהבה אמתית מחברים לדרך שעברו את אותו תהליך כמוני ועשו את כל מה שאמרו להם, והצליחו להפסיק את ההרגלים שההתמכרות גרמה להם, הגעתי הביתה!
ובכלל, לשמוע את הפיסקה "החבר החדש הוא האדם החשוב ביותר בכל קבוצה" ממש ריגשה אותי, למרות שידעתי שקוראים את זה מתוך הדף זה פשוט ריגש אותי, הרגשתי שכאן אני רצוי, מקבלים אותי איך שאני, לא שופטים אותי ולא מבקרים אותי. איזו הרגשה נפלאה!
כשהסתיימה הקבוצה הראשונה הייתי ממש באופוריה, והשאלה הראשונה ששאלתי "מתי הקבוצה הבאה"... הייתי המום מעצמי איך שהתחברתי כל כך מהר, והתחלתי להגיע לקבוצות באופן קבוע.
מתוך המפגשים הראשונים הגעתי להבנה שאני לא יכול להסתמך על דעתי והבנתי ואני צריך לקחת ספונסר כדי לצעוד את הצעדים בצורה הנכונה, וכדי שספונסר יוכל להצביע לי על נקודות שאני עצמי לא מצליח לראות אותם מתוך נקודת המבט שלי שממוקדת בריכוז העצמי שלי. כך לקחתי ספונסר והתחלתי לצעוד לאט לאט את צעדי הראשונים בתוכנית הנפלאה של 12 צעדים. הספונסר גם נתן לי פעולות יומיות קבועות שעלי ליישם מידי יום ביומו. עשיתי כל מה שאמרו לי מתוך רצון לצאת מההרגלים הקשים ומההתמכרות שלי.
נקודה חשובה שלמדתי ואני עדיין לומד בתוכנית, שרצון ומוטיבציה לעולם לא הספיקו ולא יספיקו כדי להחלים אותי מההתמכרות שלי, המחלה שלי גרמה לכך שהתאווה הרבה יותר חזקה ממני ומהרצון שלי, וגם אם אני רוצה להפסיק אני ימשיך להשתמש בתאווה בניגוד לרצוני האמתי, כי אני פשוט לכוד, אין לי את הכוחות להתמודד, אין לרצון שלי כוח נגד התאווה. חוסר אונים.
אני לא בא לספר שהחלמתי, וכנראה שאני גם לא יחלים לעולם, אני בתהליך החלמה, ואני צועד את צעדי הראשונים לחיים מפוכחים שמחים ומאושרים, לחיים של כנות מול עצמי, כנות מול אשתי, וכנות מול החברים שלי.
אז מה בעצם אני בא לספר לכם פה? אני בא לספר שבאסירותודה אלוקים אוהב עזר לי לנפץ את האשליה שלי, האשליה שהייתי בטוח שאני יכול לשמור על מפוכחות לאורך זמן גם בלי קבוצות, ושאני יכול להספיק גם בלי צעדים ופעולות יומיומיות. לא! פשוט לא קיים חיה כזו! אני לא יכול להיות נקי בלי קבוצות, ואני מאמין שכמעט כל מכור בעולם לא יכול להחלים בלי קבוצות ובלי הפעולות של התוכנית. למדתי את זה עם הרבה דם וכאב, ואני רוצה להעביר את הבשורה הזאת הלאה לחברים שעדיין לא הספיקו לעשות את הצעד הזה עד היום.
הסתייגות: מי שיבוא ויגיד שמי שמגיע לקבוצות נשאר נקי, ברור שלא. יש הרבה חברים שבאו לתוכנית ולקח להם זמן לעלות על דרך ולהישאר נקיים, ויש גם חברים שמאז שהם דרכו על מפתן החדרים והקבוצות הם נקיים עד עצם היום הזה. אבל מה שברור, שמי שמגיע וממשיך להגיע לקבוצות בעקביות בסוף מצליח, איך אומרים? רק תביא את 'הגופה' והשאר כבר יקרה עם הזמן... וזה פשוט מדהים לראות איך שזה קורה, חברים שלא היה להם סיכוי בחיים לצאת מזה, חברים שהיו במצבים שאף אחד לא היה נותן להם צ'אנס, אבל הם המשיכו לבוא לקבוצות בעקביות, והיום אפשר לראות חברים כאלו שנקיים חודשים שנים ועשורים!!
ולסיום, אני אסיר תודה לאלוקים אוהב שהביא אותי לקבוצות למרות שפחדתי, ולמרות שניסיתי להתחמק מהם בכל דרך אפשרית, אני אסיר תודה שהוא שומר אותי נקי כבר 141 ימים, אני אסיר תודה על המודעות עצמית שקיבלתי לבנתיים עד כה, ועל כל שאר המתנות שכבר הספקתי לקבל בפרק זמן כה קצר יחסית, ואסירותודה לכל החברים שהיו איתי במשך כל הדרך ועודדו אותי והיו שם למעני.
ואני ממשיך להתפלל לאלוקים שייתן לי את הנכונות לוותר על התאווה גם היום ורק להיום, לזכור כמה שזה רעיל ומזיק בשבילי, כמה שזה הרס לי את החיים וזה עדיין עלול להמשיך להרוס לי את החיים. ושייתן לי עוד יום אחד נקי שפוי ומפוכח.
אז אם קראתם הכל עד פה, באמת מגיע להם צל"ש, תודה!
