כשהגעתי לפורום של שמור עיניך, מאוד עניין אותי לשמוע מחברים שנקיים כבר הרבה שנים על החיים בשלב הזה. האם הם לא מתמודדים יותר או מה בדיוק הסיפור שלהם? די בהתחלה נפגשתי עם חבר יקר שהיה נקי כמעט שש שנים, ומיד שלחתי לו הודעה נרגשת וביקשתי לשמוע ממנו איך זה עבורו. הוא שיתף אותי אז בכך שגם עכשיו הוא ממשיך לעשות את אותן פעולות שהוא עשה בתחילת הדרך, ולמרות שיש הרבה דברים שהשתנו - יש גם הרבה דברים שלא השתנו. בעיקר הכוונה היתה לכך שכדי להישאר נקי ומפוכח הוא צריך להמשיך לעשות פעולות שזה מתחיל בקבלה של ההתמכרות, הודאה בחוסר אונים ופניה לאחרים ולאלוקים בבקשת עזרה.
מה השתנה? בעיקר שהפעולות הפכו להיות חלק מהחיים כך שהן אוטומטיות יותר. זה כמו ללמוד נהיגה, בהתחלה הכל מבלבל ולאט לאט הנהיגה הופכת להיות קלה יותר, אבל היא נשארת אותה נהיגה שמצריכה שליטה בהגה, החלפת הגז והבלמים וכן הלאה. הפעולות של הנהיגה הופכות להיות יותר ויותר אוטומטיות, אבל אם הנהג מפסיק לעשות את הפעולות האלו הוא נתקע או עושה תאונה. בנקודה הזאת אין הבדל בין נהג חדש לנהג ותיק.
וכמובן יש דבר אחד חשוב מאוד שזה עצם העובדה שיש לי את הכלים להתמודד. לפני שהגעתי לתכנית, לא היה שום דבר שיכולתי לעשות כדי לא ליפול, זה פשוט הגיע כמו צונאמי שסחף אותי, וההתנגדות שלי לא עזרה אף פעם. כעת יש לי פעולות שאני יודע בוודאות שאם אעשה אותן - אוכל להישאר נקי. אבל שוב - אני צריך לעשות את הפעולות...
אז גם אחרי חמש שנים, תשע חודשים ותשעה ימים, אני עדיין צריך לעשות פעולות כדי להישאר נקי, ואם אני מפסיק - אני חוטף. אתמול היתה לי מעידה. למה מעדתי? פשוט כי לא עשיתי את מה שהייתי צריך לעשות. אבל באותה מטבע בדיוק אני יכול לשאול: למה המעידה לא נגמרה בנפילה? כי נזכרתי ועשיתי את מה שהייתי צריך לעשות.
העסק הזה פשוט כמו ירידה במשקל. למרות כל הדיאטות השונות ומשונות, בסופו של דבר זה מסתכם בשני משפטים קצרים ביותר: להכניס פחות קלוריות ולהוציא יותר. כאשר בן אדם עושה את זה - הוא יורד במשקל, כשהוא לא עושה את זה - הוא עולה במשקל. אז אם אדם ירד מאה קילו, והוא שמח בחלקו אבל שוכח את המשוואה הפשוטה הזאת ומתחיל להכניס יותר קלוריות ממה שהוא מוציא - הוא יעלה במשקל. ככה זה עובד ואין כאן שום דבר מסובך (זה כמובן לא אומר שזה קל אלא שזה פשוט). מצד שני, אם הוא יחזור לפעולות שהוא עשה לפני כן - הוא שוב יירד במשקל.
אז כשעשיתי את הפעולות והמעידה נעצרה, שיתפתי חברים, אבל אחד החברים שבתחילת דרכו התפלא איך יכול להיות שהיתה לי מעידה... אותי זה קצת מצחיק כי ההבדל היחיד ביני לבינו זה שהגעתי לכאן לפניו, אבל ההתמודדות שלו וההתמודדות שלי היא אותה התמודדות, והפעולות שלו והפעולות שלי הן גם בדיוק אותו דבר. המעידות שלו בתחילת הדרך והמעידות שלי אחרי כמה שנים הן אותן מעידות, מגיעות בגלל אותן בעיות, ואפשר לעצור אותן באותה דרך. אני לא מתבייש לשתף במעידה כפי שאדם לא מתבייש לשתף שהוא לוקח אקמול כשכואב לו הראש או אנטיביוטיקה כשיש לו דלקת אזניים, וההבדל היחיד הוא שאצלם המחלה היא גופנית ואצלי זאת מחלה נפשית שנקראת התמכרות.
