לפני מספר ימים, שלח לי חבר יקר הודעה על כנס שמארגנת קבוצת המרכז של שמור עיניך לקראת הימים הנוראים, והוא ביקש שאפרסם את זה בין חברים שיכולים להגיע ושיהיה להם לתועלת. ביקשתי קצת פרטים והוא שלח לי את התכנית, ואז גיליתי שאני עומד לדבר בכנס... טוב, שמחתי על ההזדמנות אבל לא היה לי ממש זמן לחשוב מה בדיוק אני עומד לומר.

לצערי אני גר מעבר לים ולא יכולתי להגיע ולהשתתף בגופי בכנס, אז התחברתי בשיחת ועידה בוידאו, ואיתי חברים יקרים מכל כמעט מכל חמשת היבשות שגם הם לא יכלו להשתתף בגופם אבל רצו להתחבר ולקבל החלמה. באוסטרליה זה היה לפנות בוקר, באירופה ובישראל זה היה ערב, ובחוף המזרחי בארה"ב זה היה אמצע היום. כל אחד באזור זמן שלו, עשה מאמץ להשתתף.

הקשבתי מרחוק למסר המרכזי בנושא "ימים אהובים" ולמרות שהכרתי את הסיפור האישי של הדובר ושמעתי אותו כבר לא מעט פעמים, התחברתי מחדש. אחר כך היו שאלות ותשובות, וידעתי שתיכף מגיע תורי לדבר, ופתאום שמתי לב שאני מתרגש. ניסיתי להבין למה, ולא מצאתי סיבה. כבר דיברתי בכנסים גדולים יותר וגם קטנים יותר, אז מה קרה הפעם? האמת - אני עדיין לא יודע, אבל היה בכנס הזה משהו מיוחד שגם ממרחק אלפי קילומטרים יכולתי לחוש אותו. 

חשבתי לעצמי שרק לפני ארבע וחצי שנים, כאשר היה הכנס הראשון הארצי של שמור עיניך, היינו בערך אותו מספר חברים שהפעם השתתף בכנס קטן יחסית של הקבוצה באזור המרכז... כמה ניסים התרחשו במהלך השנים האלו, כמה משפחות ניצלו מפירוק, כמה סבל נחסך וכמה תקווה האירה את החיים של מאות רבות של אנשים שסבלו בדממה עד שהגיעו לשמור עיניך.

ואולי לכן התרגשתי. כי סוף השנה זה זמן לחשבון נפש, וחשבתי על השנה האחרונה, על כל האנשים שהגיעו לכאן מפורקים, כאובים ומיואשים, וכאן הם קיבלו תקווה ומישהו הושיט להם יד אוהבת, וחברים קצת יותר ותיקים מהם העניקו להם אוזן קשבת ונתנו להם הזדהות ותמיכה וקבלה, ופתאום האנשים האלו התחילו לפרוח. ולא, זה לא אומר שאין קשיים ואין יותר כאב וסבל, וגם לא אומר שכולם עלו על הדרך מיד והם נקיים מהיום שהגיעו לכאן, למרבה הצער אין פיתרונות קסם כאלו, אבל זה כן אומר שיש תקווה ויש דרך ואפשר אחרת, ולא חייבים לסבול לבד בחושך.

ואז הרגשתי צביטה קטנה (טוב, אולי לא כל כך קטנה) בלב, על זה שאני לא יכול להיות ביחד עם כולם שם בכנס. אבל השתדלתי לזכור ש"שום דבר - לחלוטין שום דבר, לא מתרחש בעולמו של אלוקים בטעות", ואם הוא רוצה שאתרגש מרחוק - אז רצונו ייעשה.

אני מאוד מתחבר מצד החוויה של הכנס לראות את החברים שאנחנו בקשר איתם לראות אותם בחדר גדול... וגם את אלה שלא ממש מכירים לראות את האחווה והאור בעיניים של החברים איןמדברים כאלה ואז הדובר ששיתף גם את הסיפור וגם את חוויית החוסר אונים ואחר כך את התקווה את זה שכן יש סיכוי גם אם הקשיים וההתמודדיות נשארות עדיין יש שיחרור... סוג אחר של חיים

ובנוסף...

זה מאוד מרגש שיש חברים שחשובים עלינו שמעבר לים ונתנו לנו את הזכות להיות עם הביחד והחברים מסביב שעזרו לנו להרגיש חלק גם עם רק היינו במסך או אפילו רק בההזנה תודה רבה לכולם

שמחתי להיות חלק ולו פיצפון בכנס הזה

וואיי.