מה זה בעיני בקשת סליחה?

מה זה בעצם היום הזה?

האם הוא מתנגש עם התוכנית?

תמיד ביום הכיפור כשכולם מבקשים סליחה אחד מהשני, תמיד הייתי מהנהן, סולח בחצי ראש. אדם ציני שכמוני, נזכר כיצד זה עבד בשנה שעברה (או שלא..), ותוהה האם זה מהפה ולחוץ. או שמא באמת היה פה שינוי. היו הרבה פעמים שהתבדיתי. והתמקדתי בהם.

הנה, אותו האדם, שעשה לי ככה וככה , שגרם לי לכל כך הרבה סבל וכאב, ממשיך במעשיו, ממשיך להכאיב, הוא לא משתנה, הוא יפגע בי שוב. הוא יעשה לי לא טוב.

היום אני בא ממקום אחר.

בוא נסלח קודם כל לעצמי. בוא נבין קודם כל מה מנהל אותי, בוא ננסה להבין מה מקרב אותי לה' יתברך, וכן להפך.

האם זה שאני כועס על מישהו זה רצון ה'?

האם לא לדעת לקבל טעויות של עצמי ושל אחרים זה רצון ה'?

האם אני מושלם? בוודאי שלא, אני רחוק מזה, וככזה עלי לסלוח לעצמי.

להפסיק להבטיח לעצמי שנה חדשה, שבא אני סופסוף יהיה האדם המושלם, יציר כפיו של הקב"ה הכי מושלם וטהור וזך שנוצר אי פעם, ללא טעויות וללא שגיאות.

באתי לעולם לתקן את עצמי, ויש לי עוד דרך, יש קשיים. צריך לדעת לסלוח.

לעצמי ולסובבים אותי, כי גם הם עושים טעויות, רוב הטעויות נעשות שלא בכוונה.

ולפעמים, כשמישהו רוצה להרע לך, זה בגלל שהוא אדם חולה, צריך להתפלל עליו, הוא מסכן. לכעוס עליו לא יקדם אותך.

כשאתה נוטר לו טינה, אתה בעצם שותה רעל כדי שהוא ימות.

יוצא מכך שאתה פוגע בעצמך בשביל לפגוע באדם שבכלל לא קשור אליך.

האם זה שאני אוכל את עצמי מקרב אותי לה' יתברך? האם זהו רצונו?

אני פשוט אשתדל להחליק, לדעת להתקדם הלאה, כי אין טעם להשאר בעבר, אני בורח ממנו. העבר שלי עלול לשאוב אותי אליו פנימה.

ואני לא מעוניין בזה, בגלל שאינני מעוניין יותר להשאר בעבר, בגלל שאני רוצה להתקדם, עלי להרים מבט, ולהסתכל למציאות בעיניים.

יום כיפור תמיד היה בעיני יום פרדוקסלי, מצד אחד קרבה מטורפת לבורא עולם, לאבא היקר שלי. ומצד שני התרחקות עצומה כשאני מסתכל על המעשים שלי, "שהנני פורטן לפניך".



מאחל לכולם, לסלוח לעצמם, לקבל את עצמם באהבה.

לקבל את הסביבה שלהם, את המשפחה, ואת מי שפגע בהם.

לקבל אותם באהבה, ואחרי זה לסלוח.

ואז, אז תבוא אהבת ה'.

אוהב אתכם הרבה, תמשיכו איתי פה בדרך.



אוהב ה'

מחזק מאוד, תודה.

תודה חבר,
עוררת נקודות