הכל היה כל כך נורמלי ורגיל עוד יום שעומד לחלוף.
יום מתוכנן כראוי יציאה להחלמה בעיר הקודש, מתוכנן מבחינתי לפרטים . האישה מסכימה לנסיעה אך הטילה מטלות לסיום לפני הנסיעה . סגור עם חבר מהתוכנית למפגש ונסיעה יחדיו. אך מה לעשות שהיה לי רצון עז להחלמה , אך לשם יתברך יש תוכניות משלו . בתחילה קשה לקבל את רצונו ,לא מקובל עלי . אני רוצה לנסוע לפגוש חברים שרובם וירטואלים , רוצה לפגוש ספונסר , לשמוע מסירה של צעד ראשון . ולאט לאט היאוש מחלחל אלי פנימה , אבא למה דווקא עכשיו , למה דווקא בצורה הזאת עם הבן שלי . אני ניקרע מבפנים אני אוהב את הבן אך גם את החברים בהחלמה .אבא עזור לי לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנות . אוקיי מקבל בהכנעה שרצונו יעשה ולא רצוני. טוב נוסעים לראות מה עם הבן . אני עם האוזניה באוזן מדבר עם חברים תומכים ואוהבים ומנחמים . אבא יקר ואהוב, אסירות תודה לך על שאתה איתי כל רגע ורגע, שומר עלי ודואג לי . שולח לי חברים מקסימים ודואגים ומפרגנים. לא ברור מאליו, מתחיל בריצות בבית החולים מבדיקה לבדיקה אך הראש שלי במקום אחר . למה ? הרי קיבלתי את רצונך למה אני עדיין חושב על החברים , על הפסד נסיעה , למה לא מצליח לקבל את רצונך . סליחה אבא זה לא בשליטתי זה לא אני . אולי זו היא המפלצת ההיא שמציקה לי ורוצה אותי ? מנסה לשכנע אותי בכל דרך לא לקבל את רצונו . רגע אני חייב להתפלל
