אני מאד מזדהה איתך יש עתיד, מבין את היאוש מלהפסיק ואת הרצון החזק להמשיך. אני גם שמח בשבילך שהכרת בכך שהמלחמה בתאוה לא עוזרת, זה הצעד הראשון "הודינו שאנו חסרי אונים מול התאוה".
אך חשוב לי להוסיף לך עוד משהו שלמדו אותי בקשר לחוסר אונים- זה שאני חסר אונים אין פירושו רק שאני לא יכול מולה, אלא גם שבסופו של דבר התאוה לא נותנת לי כלום. תמיד חשבתי שתמונה כזו או אחרת תפתור לי את הבעיה, שתספק אותי- אך לעולם זה לא קרה. הסיבה שאנחנו לא מצליחים להשאר בהפסקה היא משום שאנו מחפשים שם משהו שלא נמצא שם, ולכן גם אם תאונן כאוות נפשך- לא תגיע לשום סיפוק (אם אתה מכור).
יותר מכך, כיון שמה שסיפק אותך אתמול כבר לא יספק אותך מחר- בעל כרחך תאלץ לעשות דברים שכעת אולי אינך מאמין שתעשה, תהיה יותר מרוכז בעצמך ולא תוכל לתפקד ביום-יום שלך, הרגשות שלך יתעמעמו ותהפך לנכה אהבה.
כל מה שכתבתי הוא ממה שראיתי בעצמי על עצמי ועל חברים מהתכנית.
אך יש תקוה (עתיד...), ראיתי נופלים סדרתיים שקמו וצברו נקיון, זה אפשרי!!!
אני מציע לך לעשות את הצעדים עם ספונסר ולהמשיך בדרך!
אולי עוד יומיים שתתחיל המכינה והשינוי שאני כל כך מייחל לו בתקופה הלימודית יבוא זה ייבוא גם על חשבון התאווה ואני מקווה שממחר נחזור למוטב אחרי שבת של נפילות 