שלום.
אני עכשיו נמצא בצבא, ואני נמצא תחת מסגרת של ישיבת הסדר.
אני נמצא שבוע או שבועיים בצבא, ואז כשאני חוזר הביתה לשישי-שבת, אני נופל.
אני כל הזמן מתפלל שאני לא אפול, אני מבקש מה' עזרה בניסיון הזה, אבל כל פעם כשאני חוזר, אני רואה דברים שאסור לראות.
אני לא מבין את עצמי: להסתכל על דברים כאלה זה הדבר הכי נמוך שיכול להיות!
הרי האשה שייכת לעצמה, איזה זכות יש לי להסתכל עליה?
אני בטוח במאה אחוז, שאם הייתי רואה את אותה אשה ברחוב- הייתי מסיט את העיינים.
ככה זה.
מתי שאני מול מחשב אני כל יכול, אבל כשאני ברחוב, פתאום אני צדיק, כי מסתכלים עלי.
הגמרא כותבת שהסיבה שגנב משלם פי שניים משווי הגניבה, בניגוד לגזלן שמשלם רק את שווי הגזילה, היא בגלל שהגזלן לא מפחד לא מה' ולא מאדם, בניגוד לגנב שפוחד מאדם(ולכן, הוא מתחבא) אך אינו פוחד מה'.
זה בדיוק המצב שלי: כאשר אני מול אנשים אני פוחד שיראו אותי ואת מה שאני עושה, אבל כשאני בחדרי חדרים, כשאף אחד לא רואה- אני חוטא.
זה פשוט קורע אותי. 
אני כל כך מתאמץ, אבל אני כל פעם נופל.
ב"ה לפעמים אני מצליח לעצור את עצמי במאמץ די גדול, אך לצערי אני בד"כ נופל אחרי כמה זמן.
יש בתוכי פשוט סתירה:
מצד אחד אני במסגרת צבאית שלא נותנת הרבה זמן פנוי, אבל אני מנסה למצות כל רגע שאני יכול ללימוד תורה, ולקידוש ה'(למשל להקדים לשמירות ולהיות בן אדם טוב) ובאמת יוצא לי ללמוד יחסית הרבה ביחס למסגרת שלי.
אני אפילו ממש מנסה לקרש אנשים חילוניים, מלמד אותם כל מיני דברים, מחזק אותם בכיבוד הורים וכד'.
אבל איזו דוגמא אני? אני אומר להם דברים חזקים, כאשר אני עושה את הדבר הכי שפל.
כשאני חוזר הביתה, הכל נעלם- פתאום משעמם לי ואני מול המחשב ואני עושה מה שאני עושה.
למה אני לא מצליח לעצור את עצמי?
אני כבר פוחד לחזור הביתה, כי אני יודע שאני אפול!
יצר הרע מאד מתוחכם. לפעמים כשאני בשיא התאווה ומנסה להפסיק, הוא אומר לי בצורה מתוחכמת: "תיפול כבר! אם תיפול אתה תרגיש רע אם עצמך, אבל אז תצטער על זה ותתחזק מאד ותלמד הרבה כדי לפצות על כך- זה שווה לך"
ובאמת שלפעמים זה מפיל אותי.
בגמרא יש הרבה סיפורים על תנאים שהיו צדיקים גדולים שיצר הרע בא לנסות אותם, ואילולא ה' עצר את יצר הרע- הם היו נופלים!
מתי שקראתי את הגמרא הזאת בפעם הראשונה היא הייתה נראית לי מוזרה- איך אדם כל כך צדיק יכול ליפול?
אבל עכשיו יותר קל לי להבין את הגמרא. יצר הרע הוא חזק מאד- צריך להילחם בו חזק! אבל לבד זה מאד קשה להביס אותו, צריך עזרה משמיים, אבל כמובן גם השתדלות אישית.
הדבר שהכי קורע אותי, הוא כשאנשים אומרים לי שאני צדיק או כל מיני דברים בסגנון הזה- אני לא ידוע מה לעשות עם עצמי, כי אז זה מראה כמה אני משקר- אני סתם נראה מה שאני לא.
אז אני כבר מאד מבולבל עם עצמי, ואני לא יודע איך להצליח.
אם יש לכם תגובות, אני אשמח שתשתפו...

בוקר טוב חבר יקר ואהוב
אינני מומחה גדול (נמצא פה רק קצת זמן) אבל אני בהחלט מזדהה עם דבריך. התחושה של הצביעות היא נוראית מאד. מתחשק לך לעמוד ולעצוק "אל תקראו לי צדיק! אתם בכלל לא מכירים אותי!". הפחד ליפול הוא הוא משתק ומפחיד, הורס את כל החווייה והרצון לחזור הביתה. גם אני חוויתי ועדיין חווה, את ההתפעלות של הסביבה, את השמירת עיניים ברחוב אל מול הנפילות מול המחשב, הפחד מבין הזמנים בו הפיתוי גדול הרבה יותר..
אבל יש נקודה חשובה שחייבים לחדד. אין שום קשר בין הצדיקות שלך לנפילות שלך. אל תכנס למושגים של מלחמת היצר הרגילה שאתה מכיר. אל תתחיל לחשבן את הצדיקות שלך לפי הנפילות כי אין שום קשר ביניהם. לנפילות לתאווה יש חוקים משלה. המניפולציות שמופעלות על המוח, ההתמכרות האיטית, השאיבה אל תוך מעגל הנפילות. כל אלה הם גורמים חזקים מאד שהם מעבר ליכולות הרגילות שלנו. לא מדובר על קושי לקום לתפילה אלא קושי כמו להגמל מסיגריה או סמים. מוזר לחשוב על עצמך במובנים של מכור וקשה מאד להודות בזה. (יש גם מדרגות של מכור, תנסה לאפיין את עצמך איפה אתה נמצא) אבל זהו תהליך חשוב. 
אתה באמת צדיק. אתה שומר על העיניים ברחוב לא בגלל שאתה מפחד מאנשים אלא בגלל שבאותו זמן אתה לא בתוך התאווה, כשהיא עוד לא התחילה את פעולתה אתה מתנהג באמת כמו שאתה רוצה מאמין ויכול ברגע שהיא מתחילה לעבוד הטירוף מתחיל. 
אתה באמת לא אשם. אל תחיה בעצבות וברגשות אשם. אל תתפלל על עצמך ב"סלח לנו" אלא ב"רפאנו".
במישור הפרקטי ממליץ דבר ראשון לעשות חשבון נפש. לחשוב על איפה אתה נמצא, לזהות מתי אתה נופל ומה גורם לכך. תחקיר מקיף.
לאחר מכן ממליץ לעבור על הכלים שיש באתר הנפלא כאן ותבחר את מה שמתאים לך בהתאם למצבך. (יכול להיות שבאמת אתה לא בשלב של התמכרות אלא שלב של התמודדות, אבל זה גם שלב שאי אפשר לעבור מבלי עזרה מבחוץ). 
ממליץ להתחיל את התוכנית של פורטייפי, מהחוויה שליי היא מספקת הרבה ידע ועזרה ומתאימה גם מי שלא מכור כבד..
ובעיקר בעיקר תאמין בקב"ה ובעצמך. תשמח בכך שאתה בוחר להלחם ולא להכנע. בכך שזה מפריע לך, שעדיין אכפת לך.
המון המון הצלחה

מזדהה מאוד עם הסיפור שלך. 
הצלחתי ומצליח טוב מאוד ביום יום להתמודד. אבל מול האינטרנט נופל מידי פעם.

יש כמה הסברים ולא רק שזה צביעות.
עוצמת הגירויים באינטרנט גבוהה פי כמה ממה שאתה יכול לראות ברחוב. גם להסתכל באינטרנט על תמונה שהיא לא הכי גרועה יכול להיות שהמניע של זה שאתה יודע, שזה יגרור נפילה יותר גדולה ולכן יש לך יצר הרבה יותר חזק.

ממה שכתבת עולה שמאוד כואב לך העניין הזה.
אז תדע, שהכאב הזה יכול להעלות אותך ויכול להוריד אותך. 
אדם שסובל יש לו סיכוי יותר גבוה להיות בהתמכרות.

צריך להשתחרר מהאשמה שבעניין. ויותר פשוט לפעול. האשמה לבד לא מקדמת את ההחלמה אלא הפוך

שלום ezrarolo
אני כואב אתך יחד, על הסתירה הפנימית, על הפיצול אישיות הזאת, על החוסר יכולת להגיד את הלא
אני מאוד מאוד מזדהה, אני מכיר טוב את המצב הזה
ולשמחתי אני מכיר מצב טוב יותר היום, דרך האתר של שמור עיניך, ודרך התכנית 12 הצעדים שאני עובד אותה ברצינות. 
אז ברוכים הבאים לעולמנו הנפלא, ואל הפתרון שכל כך הרבה חברים מצאו אותה כאן

תמשיך להיות כאן, לשתף ולספר, ובע"ה תמצא גם את החיים המאושרים והחופשיים

אוהבים

פוסט מדהים.
וכל כך נכון...

כשאני נמצא בסביבה מאתגרת - אני נלחם כמו אריה. אין מצב שאני נותן לעצמי ליפול.
עיקר הבעיות מתחילות במגרש הביתי. איפה שאני מרשה לעצמי להסיר את השיריון. (תרתי משמע..)

זה מזכיר לי קצת את אופן פעולת החיסון.
חשיפה מבוקרת לחיידק שיוצרת נוגדנים בגוף.
אבל כשאתה לא מחוסן בכלל - שם החיידק תוקף ומנצח...

אוהב אותך וכ"כ מזדהה עם הפיצול הזה (לא, זה לא צביעות, זה פיצול).

בוא ננתח רגע מה קורה: 

א.  אתה אומר שכל פעם שאתה חוזר הביתה אתה נופל. אבל אתה גם עובר ליד חנויות לא כשרות ולא נופל באוכל לא כשר. סימן שזו לא בעיה ביראת שמים. זה פשוט בעיה אחרת. 

ב. אתה רוצה בכל מאודך להפסיק. אתה חושב אפילו לא לחזור הביתה. אתה שומר עינים ברחוב (ואני לא מאמין שזה רק כדי לרמות את העולם). הבעיה היא לא בכוח הרצון. הבעיה היא שזה פשוט חזק ממך. 

במילים אחרות, קוראים לזה התמכרות. אני מכיר את זה חזק אצלי. דוגמאות קטנות: כשאני עושה תשובה שלמה 10 פעמים בשבוע על הנושא, עם תפילה בהתבודדות ובכי, ובין לבין נופל - אז זו לא בעיה ביראת שמים ולא בכוח רצון. זו התכרות שאני לא יכול לשלוט עליה. 

אסירות תודה שיש דרל ותכנית שעוזרת. קוראים לזה 12 צעדים. מזמין אותך להצטרף, זה עובד!