המחלה שלי מספרת לי כל מיני סיפורים,
שאני מושלם, ויחד עם זאת דפוק .
שאני מחלים, אבל מותר להיות גם חולה מדי פעם.
שאני עושה צעדים ואולי אפשר יום אחד חופש.
שאני הולך לקבוצות אבל לא חייב להיות מחובר.
המחלה שלי זה המוח החולה שלי, ויש לו מלא טריקים וצ'יטים איך לעקוף את המציאות.
הוא התרגל כ"כ לדבר איתי בקולות של תאווה, להסביר לי כמה אני מסכן והילדות הקשה, והקשיים בחיים, מותר לך רק קצת, זה יגריע אותך.
והוא כ"כ צודק, זה באמת מרגיע אותי, לשעה קלה. אבל אז מתחיל הריקוד, וואו זה נעים הרוגע הזה אולי אפשר עוד קצת, סבבה למה לא.
המערבולת מושכת אותי עוד ועוד עד לקרקעית. שם אני פתאום תופס לאן הגעתי, הכאב הדיכאון חוסר היכולת לתפקד. שוכב מרוסק חסר אונים.
היום אני מספר למוח שלי סיפור חדש, על כמה הסוף לא שווה ויש דרך חדשה.
בדרך הישנה גם הוא מפסיד, זה לא פשוט להסביר לו כמה שהוא צריך את למלא את החלק הרוחני שבו, בלי חומרים כימיים. אני אוהב אותו ומקרב אותו אליי, הקשר בנינו מתעצם.
הוא לומד להכיר אותי ואני אותו. אני נותן לו מנוחה, ומזון הוא נותן לי שלווה ושמחה. החברותא משלימה את התמונה ביכולת שלי לצאת מהריכוז העצמי ולדבר עם המוח שלי. אני מצליח לראות איך הדברים מסתדרים בעולמו המופלא של האלוקים מבלי להסתחרר בקרוסלה של פגמים מוכרים, אני עומד מהצד מתבונן, נושם עוד נשימה, הקולות מתרחקים לאט לאט.
השלווה ממלאת את המציאות, קבלה אין סופית שזהו רצונו הטהור של האב האוהב. השקט חודר לחדרי הלב, הבית שלי מסודר.
ההחלמה שלי מספרת לי סיפור חדש
אני חולה
אני חסר אונים
רק כוח גדול ממני יכול להחזיר לי את השפיות שלי
אני צריך לבקש עזרה מתוך ענווה
אני מוסר את כל חיי ורצונותי לכוח הגדול
רק הכוח הגדול יכול ורוצה לשחרר אותי מכבליי
בהחלמה שלי אין "למה" ו "אולי" יש רק וודאי.
"אני הולך בדרך חדשה, שלא הלך בה אדם מעולם ואף על פי שהיא דרך ישנה מאד, היא חדשה לגמרי. "(רבי נחמן)
האור הקלוש בא מהחברותא, ולאט לאט גדל ומתעצם עם כל צעד לכיוונו.
לרגע הכאב חוזר אבל זה רק לרגע כי הרגע הבא הוא בחירה, לחיות או למות.
אני בוחר בחיים.
