סתם חשבתי שיש כאלה שאמנם נופלים במז"ל אבל בלי נפילות באינטרנט, ובתור אחד כזה (ב"ה) אני לפעמים מוצא את עצמי קצת מחוץ לכל הקונספט של הפורום כי כל מה שאנשים משתפים פה זה דברים שב"ה לא הגעתי אליהם. לכן חשבתי אם יש אנשים שפחות מכורים אולי נוכל לדבר ביחד באיזה מקום או צאט או לפתוח קטגוריה חדשה בפורום? כי אני מרגיש קצת לא שייך - מה אני יכול להועיל לאנשים שמכורים ממש הרי אני לא יודע מה הם עוברים... מצד שני הם אולי לא כל כך מבינים אותי.. למרות שכן למדתי הרבה מהגדולים פה אבל אני ארגיש יותר שייך בקבוצה עם אנשים דומים לי.
מה אתם חושבים?

שלום יסוד
תודה רבה על הרעיון, אני מאוד מאוד מזדהה אתך, אני כבר עכשיו מצטרף לפורום החדש שאתה מקים, מכיוון שאני "רק" צפיתי באינטרנט (אפילו לא פורנוגרפיה, רק יוטיוב...), ולא עברתי לשימוש חי, או למימוש הפנטזיות שלי.
ועכשיו ברצינות!
אפשר להיות נקיים הרבה זמן (אני נקי היום בחסד אלוקים 92 יום), אפילו אם לא עוברים ל"מנה העיקרית", אפילו אם לא איבדתי לגמרי את העבודה, המשפחה, הפרנסה, הטעם בחיים, הבריאות וכו' וכו'.
אני מסתובב היום בין חברים שהמשיכו בהידרדרות (הפיזית) הרבה יותר ממני, ואני מזדהה אתם לגמרי, אני חלק מהם. התחתית נמצאת בראש, ולא במעשה כלשהו.
מקווה שהועלתי (לפחות לעצמי...)

אוהב אותך

שלום לך יסוד (ואוו! איזה שם...)

מה שאני למדתי בקבוצות, שאני לא מחפש מה אני שונה מאחרים, אני רק מחפש במה אני דומה לאחרים.
כי אם אני יחפש מה אני שונה, אני אף פעם לא יוכל להתחבר לאף אחד.
באמת קשה למצוא בקבוצות שני אנשים בדיוק עם אותו אופי התמכרות, באותה תדירות, וכדומה.

ודבר נוסף שמוסיף לי כשאני נמצא ביחד עם אנשים שנפלו קצת יותר עמוק ממני:
נכון להיום, באסירותודה עדיין לא חציתי את קו המסך, ולא מימשתי את הפנטזיות שמקננות במוחי כבר 20 שנה, אין לי מושג איך זה קרה, זה נס שזה עדיין לא קרה, וכל יום זה עלול לקרות לי.
ולכן, כשאני נמצא באותה קבוצה ביחד עם אנשים שכן חצו את הקו וירטואלי, והם מספרים את 'הסבל' שהם סבלו שם - זה עוזר לי לנפץ לי את הפנטזיה שלי, זה מוחק לי את האשליה שלי שאולי שם יהיה לי יותר טוב, אולי זה לא כל כך נורא כמו שאני חושב, או אולי אין לי סיכוי להגיע לשם - זה לא מסוכן בשבילי, ועוד כלמיני תירוצים שהמוח שלי מייצר מידי יום ביומו.

תתחבר לאנשים, תחפש שם את הכאב, ותתחבר לכאב שלהם.
לי זה עזר, ואולי זה יעזור גם לך.
תמשיך לבוא!

שיהיה לכם בהצלחה!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני באופן אישי לא כל כך מזדהה עם זה המחלה היא אותה מחלה
מה זה משנה אם אתה יותר חולה או פחות
התרופה היא אותה תר5ופה
אבל בכל אופן אני מזדהה עם הרצון
אבי

יסוד.
אשריך שזכית להגיע במצב כזה. מאחל לך שרק תעלה מכאן.

אביהעובד- ראיתי בכמה מקומות שאתה מתעקש להשתמש במונח של מחלה.
האם זה בשביל לזעזע ובשביל שבאמת נבין שזה ממש מחלה?
כי מצד שני אם תוריד את התאוה (למשל אם אדם פתאום פוגש זקנה דוחה הוא לא יפול). הרבה כאן לא יפלו.
יש מושג של אדם שיש לו מחלת גניבה, הוא יגנוב גם דברים שאין לו בהם צורך, ולכן מוגדר חולה,

לעומת הרבה מכאן שזה תאוה שהתרגלנו בראש שאנו חייבים כל הזמן להשתמש בה, אבל זה מוגדר מחלה ???
אני לא בטוח

shayout כתב on 05 דצמ' 2017 07:55:

אני מבין את הקושי שלך, זה בסדר...

אני מגדיר את זה בתור מחלה - כי אני לא מתכחש למציאות.
במשך שנים ניסיתי להתכחש למה שאני, ולמצב שלי - עד שנכנעתי לחלוטין ואני מוכן להודות בזה שאני חולה גם אם זה לא ממש נוח לי.

במשך שנים ניסיתי לעשות הכל כדי להפסיק, הייתי מוכן למות העיקר לא להשתמש - ובכל זאת לא הצלחתי להביא את היום הנקי, זותומרת שאני חולה, חולה בראש.
אם אני מוכן לעשות דברים בלתי שפויים כדי להשיג קצת תאווה, אם אני מוכן לפספס ימים שלמים של עבודה, ואני מוכן להרוס את כל החיים שלי רק כדי לקבל קצת תאווה, אז אני מכור, אני לא בריא. ובמילים בוטות - אני חולה.

מאחל לך ולי שניפגש ביחד אצל הרופא התאים, ונמשיך למצוא את התרופה המתאימה לי ולכל מכור אחר בעולם.

אוהבים אותך!

אגיב לך ממה שאני חושב, המכורים הקלים שנפגשים, זה קצת מסוכן, הם חושבים שהגיעו למועדון חברים, וחסר להם בחוסר אונים, וכשמערבבים את הקשים והקלים, אתה מפנים מה זה חוסר אונים, ומתמקד במטרה שלשמה הגענו לפה,
אז מה כן, תנסה ליצור קשר עם חברים שאתה מרגיש שהם סובלים ממה שאתה סובל, זה מאוד ממומלץ, אבל לפתוח קבוצה נפרדת, נועד לכישלון.

אז השאלה החדשה שיש לי היא: איך להגיע לתחתית, כשהמצב שלי ב"ה לא כזה גרוע. אני מבין שמי שנופל הרבה ובאמת סובל וזה רודף אותו כל יום, יכול יותר בקלות להבין שהוא במצב שאסור לו להמשך ואז יכול להתחיל לעשות פעולות וכל הנדרש. אבל מי שבמצב קל יותר, מטבע הדברים זה לא הורס לו את החיים ולא במודעות שלו כל יום אלא רק פעם באיזה שבועיים נגיד... איך מגבירים את הנכונות והרצון להלחם ?

זוהי שאלה מצויינת, היו קבוצות בהם לא נתנו למכורים קלים להיכנס כי חיכו שהם יתרסקו ואז יבואו עם כניעה מוחלטת, חשוב באמת לזכור שכולנו על המסלול של המכורים שמוביל לאבדון, אתה פשוט נמצא צומת אחת לפנינו אבל זה לא אומר שאתה לא איתנו,
אגב, מי שחושב שזה לא מחלה שיואיל להסביר לי למה גבר מתאווה לאישה שמכוערת מאשתו -אם זה לא מחלה, מה זה כן? 

יסוד כתב on 05 דצמ' 2017 12:48:

שלום יסוד
התחתית היא בראש ולא בפעולות, ודו"ק
יש כאלו שעברו את כל הגבולות האדומים ועדיין "לא הגיעו למנה העיקרית".
ויש כאלו שאפילו לא ראו מסך, וכ"ש לא השתמשו בחי, והם חסרי אונים והגיעו לתחתית.
אם נמאס לי מהנפילות, אם כואב לי מהם, יש לאיפה להתקדם.
לעומת אם אני עדיין מתכנן על הנפילה הבאה שאני הולך להנות שם, אז המצב שלי טיפטיפה לא טוב...
שיהיה לתועלת (לפחות לי).

אוהב אותך

שלום יסוד.
מזדהה ממש עם התחושה שהמצב ב"ה לא כזה גרוע (כמו אצל אחרים...).
לאחרונה אני מתחיל להבין שהתמכרות זה לא רק "שימוש" ספציפי בתאווה במחשבה דיבור או מעשה.
בעיני אלו רק פירות באושים של תפישות מקוקלות ומידות לא מאוזנות.
ובעיקר הבעיה היא המחשבה שאני במרכז.
מחשבות אלה באו לי כתוצאה מהתלבטות עד כמה אני רוצה להשתייך לכל מה שהולך כאן.
אמנם עדיין לא סיימתי את ההתלבטות, אבל החלטתי כן להיכנס פנימה בעז"ה
כי אני לומד לראות עד כמה אני מרוכז בעצמי (וזה כואב מאוד לקלוט את זה, סוג של תחתית בשבילי)
וריכוז עצמי זה עניין ששייך גם למי שמשתמש קצת.

בקיצור, יש מכנה משותף לכולנו גם אם חווינו חוויות שונות וחצינו קווים שונים
והמכנה המשותף הוא ריכוז עצמי גאווה תאווה סודות פגמים
וכמובן גם - רצון להחלים... 
ותודה שהעלית את הנושא!

לפני שבוע קיבלתי מסר יפה שהסביר לי מה זו תחתית. 
מה עומק התחתית? ככל שתוכל לחפור.
בתאווה אין גבול. ולכן התרופה שלה זה לתת אהבה. 
התאווה לוקחת מכל מי שסביבה והאהבה נותנת גם לרחוקים. 
למה קוראים לזה מחלה, כדי שתחפש תרופה ולא תירוצים. 
הכוונה, עד שלא יאמרו לאדם שהוא חולה ויש לו גידול חריף בבטן, הוא יהיה בטוח שכאבי בטן זה דבר נורמלי שלא מתים ממנו. 
ברגע שהוא מבין שזו מחלה הוא יעשה הכל כדי להבריא. שנית, תחשוב למה שאדם נורמלי ירצה להפסיק התנהגות שהיא "בסה"כ לא נוראה" ? 
וכאן ההבדל בין מכור ללא מכור. 
לא מכור: יכול להפסיק אבל לא רוצה. 
מכור: רוצה להפסיק אבל לא יכול. 
לכן לא משנה לאן לקחה אותנו המחלה/תאווה כולנו רוצים להפסיק אבל לא יכולים.
לכן כאן זה הבית. 
אוהבים, תמשיך לשאול.
לתועלת כולם.