תאוריה שלי, אשמח לשמוע מה דעת החברים על זה.
לכל אדם יש צורך בסיסי להיות בקשר עם חברים, לישון, לאכול, ולהיות במנוחה ושלווה.
זה לא נובע מתוך רצון אלא מתוך צורך.
ההסתכלות המוטעית היא להסתכל על הדברים האלו כאילו הם מתוך רצון.
אני אוכל כי אני רוצה, אני יושן כי אני רוצה, אני יוצר קשר כי אני רוצה, אני רגוע כי כך אני רוצה.
זה ממש לא נכון, אני לא עושה דברים אלו כי אני רוצה אלא כי אני צריך.
והיות וזה צורך בסיסי, אמרו חכמינו אל תהיה עכב"ר = עייף כועס בודד רעב.
כאשר אדם מסתכל על זה כמו רצון שלו ולא כמו צורך, אזי מה שקורה עם הזמן זה שהוא מתכנת את המוח שלו שהוא חייב להוציא את הרצון שלו אל הפועל כי הוא רואה שכאשר הוא עכב"ר אז הוא בצרות, וכך הוא מרגיל את עצמו שכל רצון שיש לו הוא מוציא אותו מיד אל הפועל כדי לא לסבול, וכך זה קורה גם כאשר עולה לו אובססיה לתאווה גם כאשר זה כבר לא צורך בסיסי.
אבל אם האדם ירגיל את עצמו שהוא יושן לא בגלל שהוא רוצה אלא רק בגלל שזה צורך בסיסי לחיים שלו, וכן זו הגישה שלו גם לאכילה שהיא לצורך ולקשר עם חברים ולרוגע. אזי הוא יצליח לזהות כל רצון שהוא מעבר לצורך הבסיסי שלו, והמוח שלו כבר לא יהיה מתוכנת להוציא את אותו רצון מיד אל הפועל, כי מחוסר הגשמת רצון כזה שהוא מעבר לצורך הבסיסי - האדם לא סובל ולכן המוח שלו לא מתוכנת להיות אובססיבי לפעול להגשמת הרצון.
