ברשותכם חברים - שיתוף קטן!
כשאני עושה רשימת פחדים מדי בוקר - ישנו פחד אחד שחוזר על עצמו - פחד כללי מהעתיד, מלבד הפחדים הקונקרטיים אני מוצא אצלי פחד כללי, מן חשש כזה שהטוב יעלם ושהכל יקרוס פתאום וכו', לא משהו מוגדר אבל די מורגש.
לא הכי נעים לי לחיות ככה עם תחושה כזו של דאגה, היא ממש מכבידה עלי ומנתקת אותי מהחיים. דאגה זו מוסיפה לי מימד של חשש כללי לגישה אל החיים. אבל בינתיים איני מצליח להשתחרר ממנה (חוסר אונים).
וב"ה חשבתי על רעיון (שהתחלתי ליישם) איך לא לוותר על הדאגה, רק לשנות לה כיוון.
במקום
לדאוג מהעתיד של עצמי ולשאול את עצמי – מה יהיה איתי בימים הבאים?
אפשר
לדאוג בהווה לאנשים אחרים ולשאול את עצמי – מה אחרים צריכים ממני היום?
אני שואף להבין שהחיים הם רק להיום,
ממילא את "כוחות הדאגה" הקיימים בי - לא אפנה אל הדאגה לעצמי בעתיד (כי העתיד הוא סוג של אשלייה מבחינתי - דרך נחמדה לברוח מההווה), אלא אל הדאגה בהווה לאחרים.
לדאוג שעכשיו יהיה טוב לא רק לי, אלא לכל מי שביכולתי לעשות לו טוב.
וזה ממש עוזר לצאת מהריכוז העצמי, את אותה רגישות-על שיש לי לעצמי, להפנות לאחרים,
לחשוב ברגישות על מה שהם אומרים ולנסות להבין לבד מה הם צריכים, להציע את עצמי גם מבלי שיבקשו ממני וכו'.
כך אני חי בהווה במלוא העוצמה, וממשיך לדאוג במלוא העוצמה....
