השם "איינשטיין" הפך למילה נרדפת לגאונות, אבל גם לפשטות, וגם מי שלא יודע דבר וחצי דבר בפיזיקה (כמוני למשל), יודע שתיאוריית היחסות הפרטית וחוק שימור האנרגיה הם גאוניים לא רק במה שהם אלא גם בדרך של הנוסחא הפשוטה כל כך: E=mc². בשניים וחצי סימנים, תיאר איינשטיין בצורה פשוטה ואלגנטית מידע רב כל כך.
אבל לצד הנוסחא הזאת, יש לאיינשטיין נוסחא נוספת, מפורסמת אולי פחות, אבל בודאי לא חשובה פחות. המדובר הוא בנוסחת האושר של איינשטיין. מסתבר שכאשר הוכרז על זכייתו בפרס נובל, הוא היה בדיוק במסע הרצאות ביפן, והנער שהביא את מזוודותיו למלון חיכה לקבל טיפ, אך בידיו של איינשטיין לא היתה פרוטה... במקום זה הוא שירבט על פתק את המשפט הבא:
"חיים רגועים וצנועים מביאים יותר אושר מאשר רדיפה אחר הצלחה המשולבת עם חוסר מנוחה מתמיד".
אפשר היה לחשוב שהאדם שזה עתה זכה בפרס נובל יהיה מאושר מההצלחה המדהימה, אבל במקום זה הוא הודה כי חיים רגועים מביאים יותר אושר מאשר הרדיפה אחרי ההצלחה. (אגב, הפתק הזה נמכר לאחרונה בסכום אסטרונומי של למעלה ממליון וחצי דולר, ואי אפשר שלא לחשוב על הפרדוקס של קניית הנוסחא המציבה במרכזה את החיים הצנועים, במחיר מפורז שכזה...).
את מה שהבין איינשטיין אנחנו מנסים ליישם בתכנית 12 הצעדים, שחרטה על דגלה את השלווה כדרך חיים, ואת החיים הרגועים כמרפא לבריחה המתמדת שלנו אל הסחות הדעת ואל ההתמכרות. כאשר אנחנו מצליחים ליישם את תפילת השלווה, כאשר אנחנו מפסיקים לרדוף אחרי ההצלחה המשולבת עם חוסר מנוחה מתמיד, אנחנו בדרך הנכונה להחלמה מההתמכרות.
אכן, אף צעד מ12 הצעדים לא מזכיר במפורש את השלווה, אבל רוח הדברים נמצאת בכל הצעדים, החל מהצעד הראשון בו אנחנו מודים סוף סוף שיש דברים שלא נוכל להשיג גם אם נמשיך לרדוף אחריהם בכל כוחנו, דרך הצעד השני בו אנו מגיעים לאמונה שלמרות הכל אפשר להגיע לשלווה, וכמובן הצעד השלישי בו אנחנו מחליטים לתת לאלוקים לנהל את ההצגה. הנוסחא עצמה היא פשוטה, והיישום שלה הוא לא פחות ממהפכני.
