הרגע הזה שבו אני מנסה לחשוב על מה לכתוב, כשיש לי כל כך הרבה דברים שאני רוצה לכתוב עליהם, אבל יודע שצריך להתמקד ברגע אחד בלבד כדי להישאר ממוקד... זה קורה לי כל פעם אחרי הכנס השנתי, אבל הפעם יותר מתמיד. כי אני רוצה לכתוב על ההתרגשות לפגוש חברים שהגיעו בפעם הראשונה בחיים וגילו אומץ יוצא דופן לשבור את חומת הבדידות, אני רוצה לכתוב על הדברים של הרב טווערסקי שמבחינתי הם לא פחות מהיסטוריים, אני רוצה לכתוב על המסר הנדיר של "נתן במתנה", על הדברים של הרב איתן אקשטיין ועוד ועוד. אבל מה לעשות - צריך להתמקד ברגע אחד, וזה קצת מבאס.

ובכל זאת, למרות כל הרגעים המיוחדים והמרגשים בכנס אתמול, הרגע שתפס אותי יותר מהכל היה בכלל אחרי הכנס. הנאומים הסתיימו חלק גדול מהחברים כבר יצאו בדרכם הביתה, בחוץ התארגן מנין לתפילת ערבית, ופיני התחיל לשיר, מלווה בגיטרה. הרגשתי תחושת החמצה על זה שהכנס נגמר והחלק של השירה לא יתרומם. אבל פיני חשב אחרת, וכשהסתיימה התפילה הוא הזמין את כל מי שנשאר באולם להתרכז בחלק התחתון, ופשוט התחיל לשיר ולדבר. לאט לאט האוירה התחממה, ולמרות שבאולם היו פחות ממאה איש, מי שנותר - הרוויח.

ההחלמה היתה באויר, אבל לא בצורה של משא כבד אלא בצורה מחשמלת. יד על כתף, נפתחו מעגלים, פיני ביקש מכולם לעצום עיניים ולחשוב על המילים, ובאופן אישי התרגשתי. התרגשתי להיות חלק מהדבר הנפלא הזה שנקרא החלמה, התרגשתי להיות חלק מהחברים האלו, ותיקים וחדשים, שמוכנים לעשות הכל כדי להחלים, שמרגישים ויודעים שמגיע להם חיים משוחררים מכאב, סבל והתמכרות.

ואז הגיע השיר שהוקדש לחברים שעדיין סובלים. פיני נותן לקהל לשיר, מלווה אותנו עם הגיטרה, ומאה חברים עוצמים עיניים ושרים בהתרגשות "ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קדשך...". כשאני כותב את זה כעת עוברת לי צמרמורת בכל הגוף. ריבונו של עולם, מה הבנים שלך מבקשים... תגלה את הרחמים שלך על הבנים שלך, אלו שכל כך רוצים להפסיק לסבול. הם לא אנשים רעים שרוצים להיות טובים, הם אנשים חולים שרוצים להיות בריאים.

זה הרגע שלי בכנס השנתי השישי. זה הרגע שילווה אותי בשנה הקרובה, וזה הרגע שאני מתפלל לאלוקים שאנצור אותו בלב והוא יהיה הסיבה בשבילי להגיע גם לכנס השביעי.

לא, זה לא רגע יחיד מהכנס. זה רגע מיוחד.

וְיִהְיוּ רַחֲמֶיךָ מִתְגּוֹלְלִים עַל עַם קָדְשֶׁךָ, פְּתַח לָהֶם נֹעַם וְרָצוֹן לִפְתּוֹחַ שַׁעֲרֵי רְצוֹנֶךָ.

יָ-הּ אֶכְסֹף...

היה כנס מיוחד השנה, לפחות בשבילי
יותר מקצועי - כל הדוברים בכנס היו (גם) אנשי מקצוע שמתעסקים בעזרה וריפוי למחלת ההתמכרות כדרך חיים.
יותר חגיגי - לא בכל יום זוכים להשתתף בייסוד "קבוצה שעתידה להכיל מליוני אנשים עוד בימי חיינו" כלשונו הטהורה של הרב טוורסקי שליט"א (שהגיע בסוג של מסירות נפש לכנס והמתין בסבלנות רבה לומר כמה משפטים קצרים אך יסודיים וחשובים מאין כמוהם על החברותא שלנו, הווירטואלית הקיימת והממשית שנוסדה עכשיו)
ויותר מקפיצה ושמחה - בזכות פיני שתוארו כ'מלך הקומזיצים' בא לידי ביטוי בקול רעש ושקט גדולים.

אשתף שלי אישית היה מאתגר השנה יותר משני הכנסים הקודמים, מכיוון שאני לא בקבוצות כבר יותר משנה זה הרגיש קצת כמו להתחיל מהתחלה, וגם כי לאור הפרסום הרבה יחסית שהכנס קיבל באמצעי התקשורת (כל הכבוד על האומץ!) הייתי בטוח שאפגוש שם יותר ממכר אחד 'מהעולם החיצון' והכנתי בראשי כבר כמה תשובות אמתיות ומגוונות לשאלה המתבקשת - הגם 'פנימה' במחלימים??...
בסוף חששותיי התבדו שוב, כרגיל.. ולא פגשתי אף אחד שלא הכרתי קודם. ומי שפגשתי היה מאד נעים ומסביר פנים.

בדרך לכנס נסעתי באוטובוס, ועמדתי ליד כסא ריק, מעל הכסא היה שלט קטן "מקום שמור לבעלי מוגבלויות", קראתי אותו והרהרתי לעצמי - האם מותר לי לשבת על הכסא הזה?..
התשובה לשאלתי מורכבת לדעתי, וזה חלק מהסיבה שבגללה לא פגשתי בכנס את כל מי שבאמת זקוק לפיתרון שהוצג בו באופן כ"כ יפה ומפעים (ובעז"ה עוד יגיע בעתיד).
מזל ש'סוד' היקר הבטיח פה שעוד שנה יהיה עוד אחד, יש לי עוד סיכוי לפגוש מישהו מהעולם החיצון ולומר לו - מה פתאום רק באתי לקומזיץ עם פיני בסוף, שמעתי שאין עליו בהרקדות שמחות ומרגשות..

תודה רבה לכל העוסקים במלאכה - יחזקאל, סוד, וכל שאר הקדושים הנסתרים,
שה' יזכנו והפיתרון יגיע לכל הסובלים אי שם בחוץ
אוהב אתכם
'פנימה'

הרגע הזה שבו אני מנסה לחשוב על מה לכתוב - ולא כ"כ מצליח לחשוב...
אין ספק שהסיום של הכנס, הרגע שמיהרתי ורציתי לברוח.... היה פשוט מדהים במיוחד. הריקוד הספונטני שבין החברים, חברים שלא מכירים ולא שייכים אחד לרעהו, מכל הסוגים והצבעים, אבל חברים שהכי הכי חברים רק בגלל הבעיה והפתרון המשותף שאנחנו חולקים. אני לא כ"כ מסוגל לתאר מה זו "ריקוד של החלמה", אני מאמין שכל אחד ואחד שהיה שם חווה את זה. 
גם רוב תודות לפיני שהוא עושה את זה כ"כ טוב כ"כ מאחד וכ"כ יפה. תודה.

זה נשמע אולי מוזר למי שקורא את זה מבחוץ, כאילו יש לי בעיה עם תאווה או איך שתקרא לזה, מה הקשר בין ריקודים/שירים/קומזיצים? אני גם זוכר בשנה שעברה, כשעדיין פחדתי להיחשף... וקראתי את הפוסטים הרבים על השיר 'ואפילו בהסתרה', זה גם היה נשמע לא הכי קשור (בצורה יפה..).

בשבילי היום זה השמחה בהחלמה היא חלק לא מבוטל מההחלמה עצמה, להפוך את ההחלמה לחלק מהחיים עצמם, כל החברים שהגיעו מורגשים לי כמו אחים, אני פשוט חי את ההחלמה ואני אסיר-תודה על כך לכוח העליון שלי.

תודה רבה לכל! מארגני הכנס.
תודה לכולם. מקווה להנות גם בשנה הבאה.

תודה סוד.
היה באמת מיוחד. וכמי שהכיר חלק התוכניות המוקדמות ונוכח במה שקרה בפועל אין לי ספק שה' היה שם. שרחמיו התגוללו, מתגוללים ועוד יתגוללו.. אמן.