האמת שאני  חדש פה, ואני לא כל כך יודע מה לכתוב, אבל נזרום עם מה שיוצא.. 
אני מתחיל את הדרך הזאת עם המון חששות,
אני די פוחד שכל התהליך הזה לא יצליח, כי המצב כרגע מאוד מציק לי, ופשוט קשה לי לקבל את זה שזה ימשיך כמו זה נמשך כרגע.
ואני די פוחד כי לפעמים אני חושב מה היה קורה אם אנשים שאני מכיר היו יודעים שאני פה, איך הייתי מתבייש.
ואני  פוחד כי להיכנס לכל הפלטפורמה של האתר הזה מצד אחד מאוד נותן הקלה שאתה לא לבד בכל התהליך ואולי יש תקווה. ומצד שני מאוד קשה לשים על על עצמי את הכובע הזה של זה שצריך עזרה, וואלה להבין שיש מצב גדול שאני מכור.
אבל אני מבין שאין ברירה כי נדלקו כל כך הרבה נורות אדומות, זה ששעות שלמות, לילות שלמים, הייתי שורף על הזבל הזה, על ההרגשה הזאת שמשתלטת עליי ופשוט לא משנה כמה אני יצעק לעצמי שזה לא טוב וכמה אני יכול להפסיד מזה ובעצם שאני אפילו גם לא מרווויח מזה כלום, ואני מבין  שאני פשוט לא יכול להרגשה הזאת, ואני לא מצליח להגיד לה לא.
ואני פשוט לא מבין למה אני ממשיך לעשות את זה, הרי יש לי את כל הסיבות שבעולם להפסיק . ואז אני מתחיל להידרדר למקומות שאפילו בחלומות שלי לא הייתי חושב שהייתי מגיע. 
אבל בכל זאת זה  מאוד מעודד  לראות פה חברה שמצליחים ומתמודדים, וזה נותן קצת תקווה, שאולי זה אפשרי..
ו..זהו זה מה שיצא לי להיום.. 

יפה,
זה מה שעובד,
לשתף ולשחרר.

שלום לך אח יקר
אני נזכר עכשיו בימים הראשונים שלי בתוכנית
עמדתי כמוך בתחילת המסלול מלא חששות כולל אלה שהזכרת וגם כאלה שלא
אם אני מסתכל לאחור אני שם לב שהשאלות שלי התחילו לקבל תשובות רק כשהתחלתי לצעוד בדרך, כשחוויתי בעצמי את הדברים על בשרי.
ראיתי שלאנשים בתוכנית אין שום מכנה משותף מלבד הרצון להפסיק להתאוות, גיליתי אנשים שהייתי מאד מופתע לפגוש אותם בתוכנית, כאלה שלא חלמתי שגם הם מתמודדים...
לתאווה אין מגזר, מגדר, דת.
ממליץ לך לעשות צעד קטן לכיוון הפתרון באחד מהכלים המוצעים כאן או ע"י יצירת קשר אנונימי עם חבר מהפורום איתו תוכל לשוחח על כל אשר על לבך
בהצלחה ולהתראות

אוהבים.
כ"כ מזדהה עם החשש, עם הספקות, גם עם הפיצול אישיות שאני מאוד סבלתי ממנה.
מאחל לך למצוא כאן את מה שאני ורבים מחבריי מצאו כאן.

יום שפוי ונקי ובהצלחה.

שלום לך אבי 
האמת היא שכל חבר חדש לא כל כך יודע מה לכתוב, אבל תקרא גם מה שחברים כותבים ותבין שאין בזה שום כללים...
כותבים את כל הקשיים, את כל ההתלבטויות, את כל הספיקות, ומקבלים תמיכה הבנה וקבלה, ומכאן מתחיל השחרור...
גם אם לא רואים את האור שבקצה המנהרה, תאמין לחברים שכבר ראו את האור כשהם אוומרים לך לאיזה כיוון לצעוד, בסוף זה יגיע ובגדול.
המקום כאן הוא אנונימי זאת אומרת שהכל בצורה דיסקרטית, 
כל אחד מאיתנו עבר את החשש הזה שאולי מישהו שאתה מכיר יגלה שאתה פה, אבל כולנו הגענו להבנה שגודל צער הבושה לא יגדל על גודל הצער הנוכחי של המחלה.
תמשיך לכתוב ולשתף, ותמצא גם אתה את ההחלמה בקרוב.
אוהבים אותך
אריה

ברוך הבא, מזדהה, 
רק דבר אחד מחזיק אותי פה,
ההבנה שמדובר בהתליך, וצריך לתת לזה זמן לקרות,
כמובן, צריך גם נכונות להשקיע, אבל זה תהליך, אסור להתרגש אם בדרך יהיו מורדות

אבי היקר מאד
כל הכבוד על הצעד, מזדהה מאד, ברור לי כמה זה קשה... גם לי היה פחדים, ועדיין יש..., אבל שאני הבנתי שההחלמה שלי מעל הכל, וקפצתי למים, זה השתלם ומשתלם לי, וזו חויה מיוחדת...שחרור, שפיות, קבלה, אהבה....
התחברתי גם עם מה שכתב פשוט שמח, אני בן אדם, ולא מלאך, ואני נקי להיום, לא בכוחי, אלא מכוח אלוקים, כי בכוחי ברור לי שמזמן הייתי נופל... ועליי לקבל את זה שזה תהליך, ולא קסם....
מאחל לך מכל הלב שיהיה לך סייעתא דשמיא של מתחילים... ושתמשיך איתנו.... שתחוה כמוני את ארץ הפלאות...
אוהב

אגב יש כאלה שקשה להם לשתף בפורום, בגלל שהם לא נולדו עם עט ביד.... אבל לא חייבים להיות סופרים, מרגשים, וסוחפים... לא צריך בשיתוף, הברקות, להיות מעניין, ומיוחד... תזכור שיתוף לא נמדד בלייקים, ומספר צפיות... שיתוף יכול להיות הכי פשוט, העיקר בשבילי זה הכנות, והדרך... אני אישית יותר מלשתף, יותר אוהב להשתתף, לשבת ולקרוא מה חברים משתפים, ואתה תראה, שיש כאן חברים שכותבים את נשמתם, גם בלי כישרון כתיבה.. וזה נותן לי אישית המון השראה לדרך שלי... אז תודה ששיתפת אותנו, ומתפלל שתמשיך לשתף... 

תודה רבה לכולם