זו שמתחלפת, זו שלא דומה לזו שהייתה אתמול.
זו שמוציאה ממך את טיפת הכוח האחרונה, כי זו שהייתה אתמול כבר לא מעניינת, זו שהייתה אתמול, כבר לא מגרה, היא לא לא מרצה, התאווה אליה כבר לא תאווה.
הגוף חכם, יודע שאפשר להתגבר על התאווה של אותו היום שנכספת אליה, אבל מה לגבי המאגר האינסופי שהרשת מכילה?.

זה פשוט לא פוסק.
אני מאבד דופמין, אין לי הפרשה מספקת כדי ליצור עניין בתכומים פשוטים יותר:
*הריכוז יורד
*העניין בעצמי ובחיים יורד
*העניין בספורט ובעשייה יורד, מתחילה העשייה רק ברגע האחרון וגם מחוסר חשק ודוחק והרבה תסכול
*העניין באוכל אובד... זה לא אומר שאני מרזה, אני להפך צורך הרבה מאוד אוכל כדי לרצות את עצמי, בריצוי אין קיץ שלא מגיע.

אם זה ממשיך ככה אני לא רואה אפשרות לשנות את עצמי.

תודה. קראתי, נזכרתי ושוב כאבתי. 

פטרתן ידי חובת צעד ראשון הבוקר.. 

עכשיו הצעד השני. ראיתי בקבוצות כ"כ הרבה אנשים, ממצבים גרועים בהרבה שיצאו מזה. שחיים חיים מאושרים. שהדופמין דופק אצלם גם למראה פרפר יפה או תובנה טובה. ראיתי איך טוב לי כשאני לוקח את התרופה, את המתכון של התכנית. אני מאמין באלוקים אוהב שמכוון את העולם בדיוק כמו שצריך, ונמצא לידי ואיתי תמיד. 

ו.. צעד שלישי: 
האם אני מוכן להיכנע? 
כדאי לי. ובראש מורכן מלא ענווה, ועם זאת קבלה ואהבה, אני אומר: רצונך יעשה. וזה אומר טלפונים. וזה אומר פעולות. וזה אומר צעדים. וזה אומר "ובחרת בחיים". 

אוהבים! מאחל לך שתצא מהתסכול הזה. שלא תשאר רק עם ידיעת המחלה, אלא תטעם ממתיקות ההחלמה. בהצלחה! 

"ההתמכרות הכי מסוכנת, זאת שמוציאה ממך את כל המיץ" - אסירות תודה שרק להיום יש פתרון.