שלום לך חבר האהוב,
אני מזדהה איתך ומאוד מבין אותך. מרגיש לפעמים כמוך את הגל הענק הזה שמאיים להטביע אותי, אני מרגיש שאין לי סיכוי לשרוד את זה, ואפילו הציפורניים כבר מזמן נגמרו לי...
מה שעוזר לי, זה לצאת מהחושך, לצאת מהבדידות שלי, להרים טלפון לחבר ולשתף הכל מה שעובר עלי, מה אני חושב ומה אני רוצה, וכמה אני לא שפוי.
עצם החשיפה של התאווה לאור - מחלישה את העוצמה שלה פלאים. כל פעם מחדש אני נדהם לראות את העוצמה של השיתוף ואת הכוח העצום שיש לזה.
דבר אחד אני חייב לזכור כל ימי חיי: לבד אין לי סיכוי, רק ביחד עם חברים נוספים ועם הכוח של אלוקים - אני יכול.
גם הגל הזה יעבור בסוף, בדיוק כמו הגלים שקדמו לו...
אוהב אותך.