למה נועדו חנויות ספרים? כדי לקנות ספרי קריאה, תרבות והשכלה.למה נועדו חלונות? כדי לראות את הנוף, כדי להכניס אור ואוויר לבתים.
למה נועד אינטרנט? כדי להעביר ולשתף חומר בקלות מכל רחבי העולם.
למה נועדו סמארטפונים? כדי להכניס המון יישומים בצורה נוחה במכשיר קטן.
למה נועד העיתון? כדי לקרוא חדשות.
למה נועד הים? כדי לבלות ולהתרענן במים בקיץ.
מה יש במרכז הארץ? חנויות, בתים, רחובות.
למה נועדו נשים? כדי להכניס נקודת ראות אחרת בעולם של הכלה ובינה.
כל אלו תשובות שפויות ופשוטות. אבל כשאני חולה זה ממש חידוש בשבילי.במחלה הכל נועד לדבר אחד: לתאווה.
אין שום טעם להכנס לחנות ספרים, אלא רק כדי למצוא ספרים שידליקו לי את התאווה.
חלונות נועדו רק כדי להציץ.
אינטרנט וסמרטפונים נועדו רק כדי לצפות בפורנו.
למרכז נוסעים כדי לצוד תאווה.
נשים נועדו רק כדי לספק אותי מינית.
קוראים לזה חוסר שפיות.מה שמעניין שתמיד תירצתי שאני נכנס לחנות ספרים כדי להעשיר את הספרייה שלי, שאני רק צופה ב"נוף" מהחלון, שאני צריך אינטרנט וסמרטפון לעבודה ולהרחיב אופקים, אני קורא עיתון כדי להתעדכן בחדשות, נוסע למרכז לסידורים ובקשר ענייני עם נשים לצרכי עבודה. לפעמים אפילו האמנתי לעצמי. אבל כל זה "נשרף" אצלי במוח. ברגע שהמוח קלט את ה"בקבוקים" האלה - הוא מיד דרש ללגום. הוא לא הכיר דרך אחרת להשתמש בטריגרים האלה.
מצד אחד חשבתי שכל העולם מאמין לתירוצים שלי.
מצד שני חשבתי שהאופן שאני מתייחס הוא מובנה, וככה כולם מתייחסים. אני רואה בן אדם יושב באוטובוס ומתעסק בפלאפון - ברור שהוא צורך פורנו. לא יכול להיות אחרת (ואני אפילו מנסה בזווית העין להציץ ולהצטרף לחגיגה..). אני לא מאמין שיש מצב לגור במרכז בלי נפילות, כי ברור לי שכולם (לפחות הגברים?) חווים את זה כמוני. וכן הלאה.
אז בעצם, המחלה הפעילה אצלי במקביל שני מנגנונים סותרים. מצד אחד סיפרתי לעצמי ולעולם שיש דרך שפוייה ונורמלית להשתמש בכל זה. מצד שני לא האמנתי שיש דרך אחרת להשתמש בזה.
כל זה חלק מפיצול האישיות, ההכחשה וההדחקה של המחלה.
היום אני מנסה בענווה וכניעה לקבל את זה שאמנם זה לא השימוש המוכרח בכל אותם כלים. יתכן ומסתבר שרוב האנשים השפויים קוראים עיתון באמת כדי להתעדכן בחדשות. אבל אצלי זה לא ככה. אני לא יכול סתם לקרוא עיתון, ישר נדלק לי הבהוב במוח "זוהתה אפשרות לחיבור לתאווה". אני חייב להזהר מזה כמו אש.
בתפילה ליום שפוי, נקי ומחלים נוסף.
