רוצה לשתף באחד הקשיים הגדולים שלי בהחלמה, כרגע...
אחרי שאני צולח את הקושי מול פיתוי התאוה - בעבודת הצעדים אני מתמודד עם פגמי האופי שלי.
שמתי לב, שאחד הפחדים הגדולים שלי בחיים - הוא על התדמית שלי,
בכל תחום בחיים שלי אני שם לב מאוד לתדמית שלי שם.
במשפחתי, חבריי, בלימודיי בישיבה ועוד ועוד.
חשוב לי לבנות תדמית חיובית וחזקה עם עצמה שקטה.
ואחרי שאני קולט כמה שזה מסבך אותי הצורך לטפח ולדאוג לתדמית שלי, בא לי רק להיות מי שאני וזהו.
בלי משאות כבדים של תדמיות ופוזות.
לא להסתיר חלקים מעצמי ולא להבליט מדי חלקים בעצמי.
בעיקר לא לחפש את הערך שלי אצל אחרים שזה המנוע ליצירת תדמית
ולחפש את הערך שלי מאלוקים...

אוהב אותך מאוד! 
בתור מי שזכה להכיר אותך כמסכה המכירה מסכה, ובהמשך כשהורדת לפני את המסכה, והכרנו פנים (פ"א שוואית) אל פנים. 

מזדהה מאוד עם הקושי. אחד הדברים המדהימים שאני מוצא בקבוצה זה היכולת להיות שם מי שאני. להודות בחולשות שלי, בצדדים הדפוקים שלי, ואפילו בנפילות שלי - ולקבל "אוהבים אותך" בכל מקרה. 

הבעיה היא בחיים, מחוץ לקבוצה. שם נגזר עלי "לשחק את המשחק". שם אני לא יכול להגיד כל דבר שאני מרגיש וחושב, כי זה לא פוליטיקלי קורקט... מה אני יספר שאני מכור? שלפעמים הדבר שהכי בא לי בעולם הוא... אפילו דברים פשוטים יותר: שאני מלא טינות ופחדים. יש חברים טובים שאני יכול לספר להם כאלה דברים, אבל אצל הרוב - אני אזיק לעצמי אם אשתף הכול בכינות. כי העולם הרבה פחות מקבל, מחבק, מבין ואוהב מהקבוצה... 

אז מה שנשאר הוא העבודה הפנימית. לדעת בעצמי שאני מקבל את עצמי כמו שאני. שאלוקים אוהב אותי בכל מצב. שאני מתחפש כי זה המשחק, אבל לזכור שזה לא אמיתי. 

אוהבים אותך כל כך! 

היי
האני הפשוט שלי הוא נורא טוב וטהור, משהו שאני לא צריך להסתיר או לייחצן, הוא פשוט אני.
הבעיה הייתה עם כל המסכות שלבשתי כדי להסתיר את הדברים שהתווספו אליי בשנות השימוש וחוסר החיבור לאלוהים.
הדרך שלי לשחרור הייתה לנקות לאט ובהתמדה את כל הרפש ואז לחיות בלי מסכות
הם פשוט מתייתרות
אני כל כך בסדר כמו שאני

אוהבים!
אני מצאתי את החוסר ערך העצמי שלי כפגם ראשון. וזה בסדר גמור שאני לא יודע להעריך את עצמי, לאלוקים יש את האפשרות לעזור לי גם בזה, והוא יעשה את זה בזמן שלו.

תודה על השיתוף.

תודה רבה לך ולכל החברים ששיתפו מניסיונם.
האמת שאצלי החיפוש אחרי תדמית מסויימת קיים לפעמים גם כשאני מדבר עם הספונסר
או עם חברים מהתכנית.
רוצה להישמע "מבין" "מחלים" וכו'...
מנסה לפעמים לשתף ב"אסירותודה" על דברים, כשבאמת מטרתי לנפח את האגו שלי.
אני מבין שזה תהליך ארוך, להוריד את המסכות והקליפות, כי זה בכל תחום בחיים - משפחה, זוגיות, חברים, עבודה, לימודים ועוד...
מבחינתי התרגול הוא לשתף בכנות במה שאני מרגיש, לשתף בכך שאני מנסה לעשות רושם, וללמד לשוני לומר "איני יודע".לשקף לאחרים את מצבי באמת בלי לנסות להרשים אף אחד, כי היום אני מבין שערך עצמי מאחרים - לא בריא לי, מרחיק אותי מאלוקים. כי כשיש פוזה אין כנות - וכשאין כנות - אין החלמה!

מזדהה, ומסכים לכל מילה