שבוע מלא שמחה וטוב לכולם.
סוגר כרגע 31 יום, ורוצה להודות לכם. מצורף מכתב ששלחתי הערב ל
help@gye.org.il:
הערב, לאחר צאת השבת, עדכנתי את הרשימה ועליתי לשלב הרביעי
איני זוכר את הפעם האחרונה שנמנעתי מפגם הברית למשך חודש שלם
והפעם לא רק שאני נמנע, אלא שההימנעות היא אינה אותה הימנעות
היא הימנעות שעוברת - לפחות כרגע - עם הרבה פחות ייסורים וללא מלחמה. אני מתחיל ללמד את עצמי לוותר
סוד הכניעה הוא דבר עצום, ולוואי שאמשיך ללמוד אותו כל חיי, בטוב
מן הסתם, ידוע לי כי אני רק בתחילת הדרך. איני טוען כלל שכבר לא אחזור לסורי - אף על פי כן אני מרגיש שעלי לברך על הטובה העצומה שנפלה בחלקי בזמן האחרון
סור מרע - ועשה טוב, נכתב בתהילים
הפעם, שלא כמו פעמים קודמות, איני לבד
זהו, לדעתי, מה שעושה את ההבדל הגדול יותר. העובדה שישנם אחרים איתי, ברשימה, בפורום, וכולי. אנשים שמחזקים אחד את השני ועוזרים לכוון למקומות הנכונים
פעם אולי הייתי סר מרע, אך הפעם אני זוכה בחסד עליון גם לעשות טוב, ולהמשיך את ההשפעות החיוביות האלה לשאר המקומות בחיי
אני תולה את כל הזכות באתר הזה, ביוזמיו, בתומכיו, במבקריו, ובמנהליו, ובכל מי שנותן את ידו בדבר
ממש
היום יצאתי לטיול ארוך עם הכלבה והתינוק
מתישהו במהלך הטיול קפץ (משום מה) לראשי שמה של כוכבנית מסויימת, מישהי שבצפייה בה הייתי מבלה שעות על גבי שעות
חשבתי לעצמי: וואו. ימים ושבועות שלמים מאז ששמה אפילו עבר במוחי. איזה פלא עצום זה
עצרתי ואמרתי תפילה של גילוי דעת באותו רגע
איני מאשים אותה או אף אחת אחרת: לא את אלה שעל גבי המסך, לא את אלה שברחוב, וכולי
הזכרתי לעצמי שאני, ואך ורק אני, אחראי למצב שלי ולמעשים שלי
איחלתי לה בליבי חיים מלאים וטובים, והמשכתי ללכת
אף אחד לא יודע מה יהיה. לא עכשיו, לא מחר, ולא בעוד חמש שנים. כל שיש לנו הוא היום. והיום אני מרגיש כאילו יש לי סיכוי אדיר. התחלה חדשה של ממש
יכול מאד להיות שאפול מתישהו, אך את החודש האחרון אף אחד לא יכול לקחת ממני. זהו חודש שבו השתדלתי מאד לעבוד על עצמי ולהשתפר, ולבנות את מזבח הוי"ה ההרוס שבקרבי. כולי תקווה שלא אחזור אף פעם לחיי הקודמים, ושאצליח לעבוד את יה בשמחה ובטוב לבב, בטהרה ובניקיון אמיתי
דיברתי מספיק. מכל מקום - תודה לכם
באמת
אתם מצילים נפשות
