מעניין לראות את הדברים כעבור שלוש שנים. אני לא כותב היום את אותם הדברים...
ברור שפחות אידאלי להיות רווק.
מי שנשוי יכול לקבל פרס! איזה כיף! אפשרות להנות מחיי אישות!
לא מכחיש שזה רווח כיפי שיש לנשוי ואין לרווק.
וצר לי לומר שלא רואה שום קשר בין הכיף הזה, לבין ההתמודדות.
התמודדות קצת אחרת משל רווק, לטוב ולרע, אבל אותה התמודדות לעומקו של עניין. זה לא שהחתונה עוזרת עם ההתמודדות. היא סתם משהו נחמד.
החתונה זה יותר כמו גלידה. או לימוד תורה. או מקצוע. אם היא נותנת סיפוק וממלאת חיים - היא עוזרת לנו להיות בריאים. אם היא ממלאת אותנו קשיים - אז היא מקשה גם בתחום ההתמכרות.
לעצמי מצאתי כלים אחרים להתמודד עם האוננות. לא חתונה. חתונה זה רק אחד האמצעים למימוש עצמי וליחס עם אנשים - ואכן יחס עם אנשים ומימוש עצמי הם אמצעים בסיסיים לשמח את עצמנו בלי מין.
נקודה: רק אחרי שהפסקתי להתלונן על אישתי, היא התחילה לרצות לעשות שינוי ביחס שלה לאישות.