שלום חברים
ושוב אני אתכם, אחרי כמה שבועות של "הפסקה יזומה"
חזרתי, אני מקווה שלמדתי להרפות מעט ולהשתחרר מהאובססיביות, מה שיאפשר לי להשאר כאן מאוזן.
אני רוצה לשתף אתכם מהרגשות שהיו לי ביחס לאובססיביות לפורום,
בימים הראשונים אחרי שפעלתי החוסר כנות משוועת ביחס לחברים (בבא היום אתנצל בפומבי)
הספונסר הציע לי להתנתק ללא הגבלת זמן, לא אמרתי כלום לחברים, פשוט נעלמתי.
והיה לי קשה מאוד היו לי נקיפות מצפון, והתביישתי, רציתי את חברתכם, חסרתם לי מאוד.
אבל החלמה מעל הכל, והספונסר אמר שההתנהלות שלי בפורום מגיעה ממקום חולה, אז התנתקתי.
היו ימים שאמרתי לעצמי, שילך לעזאזל הספונסר שלי והספונסר שלו ושלו...
אני נמאס לי שכולם יודעים יותר טוב ממני מה טוב לי , נמאס לי שאני מקבל פקודות בדמות הצעות, ומבצע כתינוק.
אבל לא חזרתי לפורום , כי בתוך תוכי ידעתי מה נכון בשבילי,
אך זכרו כי " התאווה ערמומית ומבלבלת" ומכיון שאין לי היכן לשרוף זמן, התחלתי לבדוק את גבולות האתרוג שוב ושוב.
בתחילה לא הייתי כנה עם הספונסר התביישתי לספר לו הכל, אבל שוב בתוך תוכי ידעתי מה טוב עבורי ושיתפתי אותו,
קיבלתי על הראש אבל השתחררתי "רק להיום".
היום אני שוכב חולה אסירות תודה על כך כי בזכות זה חזרתי לפורום, איימתי על הספונסר שזה או זה או בדיקת גבולות...
ועכשיו אני שוב אקבל על הראש.
טוב סליחה חברים על השטויות שיוצאים ממוחי הקודח פשוטו כמשמעו,
היו  ברכה
ויום נקי לכולם
מוטי

מוטי יקירי,

אני מאוד שמח לראות אותך שוב כאן איתנו.
אני מקווה ששהותך עימנו תארך כמה שיותר זמן, כי נוכחתך בפורום מאוד תורמת להחלמתי.

בהצלחה רבה

שמואל

מוטי שתזכה להבריא משתי הבחינות גם החולי הפיזי וגם הרוחני ובעזרת השם גם כולנו
רק להיום
ואל תעלם להרבה זמן אתה מוסיף פה הרבה צבע בפורום