עם ישראל מתלוננים במדבר על ה"לחם הקלוקל" הם מתלוננים על המים המשונים בדמותו של הסלע, אינם מכירים טובה לקב"ה שמוליך שמגן עליהם בענני כבוד, מפרנס אותם בלי שיטרחו, מכבס את בגדיהם ע"י העננים, “שמלתך לא בלתה ורגליך לא בצקה" ועוד טובות רבות.
הקב"ה שולח את הנחשים השרפים, אלו נחשים שאין להם תרופה. הם נושכים והורגים בעם ישראל. העונש הוא מידה כנגד מידה, יבא מי שמרגיש בכל סוגי האוכל טעם עפר ויפרע ממי שמרגישים בסוג אוכל אחד (המן) את כל הטעמים. זה עונש על כפיות טובה נוראה של עם ישראל.
ומה התרופה?
משה מצווה לעשות נחש נחושת "והיה כל הנשוך וראה אותו וחי" חז"ל אומרים: "וכי נחש ממית או נחש מחיה?! אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים - היו מתרפאין, ואם לאו - היו נימוקין".
"כניעה" מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמים, אבל למה להסתכל על הנחש? אם רוצים משהו כדי להרים את הראש כלפי מעלה ולהכנע, אפשר לחפש אובייקטים טובים יותר, אולי לשים ספר תורה גבוה גבוה שכולם יראו אותו.
כאן טמון סוד הכניעה. הכניעה גם מול הנחש! הנחש הוא סמל התאווה, זוהמת הנחש היא מקור תאוות עריות מאז ומעולם. התרופה היא להיכנע לקב"ה מול התאווה. לדעת שגם היא מהקב"ה, למסור גם אותה אליו. במסירת התאווה אליו נמצאת התרופה!
גם לרוע ולתאווה יש מטרה, הקב"ה לא מביא לנו אותם כדי שנכשל, המטרה היא בכדי שנכנע אליו ונדע שהכול ממנו.כל זמן שלא נכניע את עצמנו, נהיה מלאים בטינות ובכעסים על הכל. האוכל, השתיה, הפרנסה וכו' גם על הדברים הטובים.
ברגע שנכנע, נלמד להודות על מה שטוב, ונבין שגם הדברים שנראים רעים אינם כך בעצם, הם תלויים רק בהסתכלות שלנו.
