100 יום "רק להיום"
חבר ביקש ממני לכתוב על ה-100 ימים האלו...אני לכשעצמי באסירות תודה הפנמתי כ"כ את העניין של רק להיום ולא עשיתי מזה עניין (כמובן שזה משמח אותי וכו...), גם כמובן שפגמי האופי שלי והפרפקטציונזם שצועק לי "הלו... זה לא הכי נקי ה-100 ימים האלו, אתה יודע שהיה לך מס' מעידות אז תרגיע..." אבל באסירות תודה כשחשבתי על זה לעומק (בעזרת חבר תוכנית כמובן..) הכתה בי התודעה שבו'אנה – 100 יום לא הוצאת זרע לבטלה, 100 ימים של נס מתמשך שאלוקים אוהב שומר עליי נקי ועוטף אותי ביד המלטפת הענקית שלו.
אז איך עושים את זה???
היתי מאד שמח לתת כאן נוסחה מנצחת ולעזור להמון חברים שסובלים וכמובן להרים את האגו שלי למרומים, אבל האמת הפשוטה היא "מכוחו ולא מכוחי" ולא, זה לא סתם סיסמא בעלמא, זה ממש ככה, אני לא יכול לשמור את עצמי נקי שניה אחת ובטח לא יום ובטח ובטח לא – 100 אז מה שקורה כאן זה פשוט נס של אבא אוהב שריחם על בנו "יחידו" ושומר עלי כל יום רק להיום מה שכן, האבא הגדול הזה מוכן לעזור רק למי שעוזר לעצמו, ולא רק במילים (תפילה) או הבטחות, אלא במעשים, כשאני הגעתי לתוכנית לפני 6 שנים אודה ולא אבוש שלא הבנתי את מה שאני כותב היום, חשבתי שלרוע מזלי הקב"ה "ששונא" אותי (ח"ו) החליט לדפוק לי את החיים עד הסוף, תקע לי את הבעיה הזו ועזב אותי לאנחות ועכשיו אני צריך להתמודד עם זה לבד, אני צריך להגיע לאיזה קבוצה מפחידה של אנשים סוטים שיושבים ומדברים וצוחקים (מה מצחיק? J )על העניין הכואב הזה ואני צריך לשבת שם בעל כורחי, לשמוע שיתופים ,לקרוא ספרות וכו ופשוט להתענות... עזבתי. לא יכולתי, זה היה גדול עליי! אני זוכר עד היום שבאחד המסרים החבר סיפר שהבן שלו נפטר והוא הלך לאונן, יצאתי באמצע, לא יכולתי לסבול את ההרגשה שאני שייך למקום המזוויע הזה.
באסירות תודה חבר תוכנית אחד שמר איתי על קשר טלפוני, אחרי סיבוב של חצי שנה, חזרתי. גם אז לא בשמחה רבה אבל בהבנה שאין לי דרך אחרת, התחלתי להביא את הגוף, לא לקחתי ספונסר וכשכן לקחתי, לא עשיתי מה שהוא אמר ותוך זמן קצר או שאני "העפתי" אותו או ההפך, אבל המשכתי לבוא, יום אחד אבא אוהב הכיר לי את הספונסר שלי שדחף אותי בלי יותר מידי משחקים לעשות צעדים "מה??, שנתיים אתה בתוכנית ועדיין לא מסרת צעד ראשון?? מחר אתה הדובר..." בלי להשאיר לי הרבה ברירות, באסירות תודה! הנקיות התחילה? לא, אבא אוהב החליט שעדיין לא הגיע הזמן, אבל המשכתי לבוא והמשכתי לבוא ובאסירות תודה מתישהו חבר תוכנית (שוב ושוב חבר תוכנית והמשכתי לבוא, אלו שני הדברים העיקריים) הביא אותי לסדנא של "תלות יתר רגשית" שמעביר אותה חבר תוכנית ובה הוא הסביר לי בסבלנות אין קץ את מה שניסו להסביר לי בתוכנית הרבה זמן, שאני בן אהוב ומיוחד, ושאלוקים אוהב אותי כל הזמן (גם תוך כדי אוננות וצפיה בפורנו) ושהשימוש שלי יושב על כאב פנימי ושלל פגמי אופי וכו.. התחלנו לעבוד צעדים לעומק ו... התחלתי להיות נקי? לא, אבא אוהב רצה ממני משהו , עבודה פיזית. לקום כל בוקר (לפני הנץ) לשבת ולכתוב אסיריות תודה על כל המתנות המדהימות שאבא אוהב נתן ונותן לי כל החיים האלה אח"כ לשבת בשקט, לעשות מדיטציה, לדבר עם אבא היקר לספר לו מה עובר עליי בפרוטרוט ולהתחנן אליו שאני חסר אונים וזקוק לעזרתו בכל תחומי חיי.
שורה תחתונה – הנס הזה כולו של אלוקים גדול ואוהב ואני מודה ומתוודה שאני חסר אונים מול תאווה ומתחנן אליו לסיים את היום הזה בנקיות, אמן!
