אני כותב כעת מוצ"ש ממדריד ספרד,
אחרי שבת מדהימה בכנס מלא החלמה ורגש.

קשה לי לכתוב ולפרט את כל הרגשות שחוייתי כאן, כנס עולמי ראשון שלי מחוץ לישראל,  אנסה לכתוב כמה דברים,

ריגש אותי מאוד בפתיחת הכנס שהכריזו שמות של עשרות מדינות שחברים מחלימים הגיעו משם ובכל פעם שהכריזו שם מדינה החברים מאותה מדינה קמו על רגליהם, היינו עשרות חברים מישראל, היו חברים מאירן בוליביה מקסיקו פולין רוסיה אוקרינא ועוד עשרות מדינות וכמובן יהודים רבים מארה"ב ואירופה,
היה מחזה מדהים כשהמנחה ביקש מחברים שנקיים בין  10 ל 20 שנה לקום ונעמדו עשרות חברים,ואחר כך חברים שנקיים מעל 20 שנה וקמו למעלה מ15 חברים.

זה מדהים שזה עובד, ואלוקים היה שם, הרגשתי אותו כל העת,
והיו לי מאות שותפים להודות על הנס הגדול שעשה עימי.

ירדו לי דמעות כשאשה מאנ"ש שיתפה את סיפורה והנס שעשה איתה ה' נקיון אחרי שנות סבל רבות וחיפוש אחר האושר, ויכולתי לחוש שהבעיה שלנו היא אותה בעיה של חיפוש ריגוש, איבוד שליטה על החיים וכו'

ובעיקר יכולתי לחוש שהבעיה שלי היא לא בעיה דתית (כמו שתמיד חשבתי איחו רק הייתי נולד חילוני עם המון חברות... לא היית לי כלל בעיה)
ראיתי המון חברים מדתות שונות ותרבויות מגוונות וכולם איבדו את השליטה על חייהם, ולמרות שיש אתאיסתים או סתם גויים שיכולים לצאת ולחטוא (כפי שאוהבים להגדיר כאן את המחלה הארורה) הם מבינים שרק להיום הם חייבים לוותר.

אסירות תודה שיש אנשים שהיו בהחלמה לפני ופתחו לי את הדלת להבין איך אפשר לחיות אחרת, ואסירות תודה שאבא אוהב שלח תוכנית מיוחדת להציל אותי מעצמי, אני גם הולך לפגישות של אכלנים כפייתים והצלחתי להוריד במשקל ולהבין שאני לא אוכל את האוכל רק האוכל אוכל אותי,
וא.ת. שהציל עוד מיליוני מכורים נכל סוגי ההתמכרויות בזכות החיבור הרוחני אליו,

אבא אוהב תשמור עלי נקי רק עוד יום אחד 
כפי ששמרתי עלי 3 שנים ושבע חודשים ו12 יום רק להיום

אוהבים אותך , ממש מחזק לקרוא. 

גם אני הייתי. הסיבה שאני רוצה לכתוב פה, כדי להראות גם לעצמי, שזה אפשרי לטוס לחו"ל, זה אפשרי לעשות את זה בשביל ההחלמה.

אסירות תודה לכוח העליון שלי, שנתן לי את ההחלטה לנסוע לכנס. 
הספיק לי להיות שם, לראות את החברים הנקיים, לראות את החברים הוותיקים, לראות אנשים בכל הסוגים, מכל המדינות, בכל הצבעים, נשים וגברים.
לכולם אלוקים עשה להם את הנס, יש לי אחלה סיכוי גם להיות נקי. כן, זה יכול לעבוד גם בשבילי. 
תוך כדי קריאה אני נזכר, במסר של אותה חברה, שבכיתי מיד כשהיא התחילה לדבר, עוד לפני ששמעתי את הסיפור שלה. (לתומי חשבתי שהייתי יחיד שמתרגש...), אין לי מושג מה היא אמרה, אבל זה היה כל כך כואב, כל הפוך ממה שהראש החולה שלי מספר לי ללא הרף. 
היה לי מדהים לקבל חיבור מחבר מחלים בן 70-80, שנקי יותר מ-30 שנה. בפועל עמדנו במדרגות, והייתי במדרגה מתחתיו, ועם כל השנים הפיזיות שלו והקושי הפיזי להתכופף, הוא לא חסך את זה מעצמו, והתכופף אלי לחיבוק. והוא מגורש עד דמעות לראות שחברים אוהבים אותו. 
זה דרך חיים שהייתי מאוד רוצה לאמץ לעצמי. כל כך כיף לו, שהוא חותם על זה שהוא מוכן למות מפוכח. זה מה שמעניין אותו. 

אבא, אני אסיר תודה לך שעברתי שינוי מספיק עמוק שאני יכול להעביר אותו הלאה. 
אסיר תודה לך שהבאת אותי לכנס, אסיר תודה ששמרת עלי נקי. 
אסיר תודה שאני יכול להיות בשבילך כלי שירות. 


נ.ב. מי שבעד כנס הבא בארה"ב, שיפנה אלי. מי יודע, אולי ניסע שוב.