בפעם הראשונה שנכנסתי לאתר 'שמור עיניך', עשיתי סיבוב זריז ומיד "הבנתי" שזה לא בשבילי. בטח, מה אני צריך את הטבלה הזאת עם הסמלים המצחיקים של "בדרך המסילה", "בעל תשובה" וכן הלאה. העפתי מבט במדור של תכנית 12 הצעדים ובכלל הזדעזעתי. זה היה נראה לי טפשי להחריד וגם קצת מסיונרי. לא ראיתי שום קשר אליי. אני לא מחפש שיגידו לי איך לעבוד את ה', אני מחפש שיגידו לי איך להיפטר מהתאווה. אל תנסו לנהל לי את החיים הרוחניים, אני מסתדר לבד מצוין. אם אתם יכולים לעזור לי עם התאווה - טוב. אם אתם לא מסוגלים - אסתדר לבד. כך הייתי משוכנע.

הייתי צריך לסבול עוד קצת ולהגיע לפסיכולוג כדי שאהיה מוכן להכנע קצת ולהוריד טיפה את האגו הנפוח שלי, כדי לעשות מה שאומרים לי, בלי שאלות ובלי נסיונות להבין ולהתחכם. חבל על הכאב שעברתי אבל אני שמח שעברתי אותו, כי בזכותו נכנעתי. בלי הכאב הזה, עדיין הייתי שם, בורח מעצמי ומהעולם של הקב"ה, הישר אל המפלט המוכר והטוב, זה שלא איכזב אותי אף פעם, למרות שהוא גרם לי לסבל נוראי בכל פעם שהשתמשתי בו.

כעת, אני רואה חברים עושים את אותו מסלול ואני בהחלט מבין אותם. אין לי תלונות לאף חבר שטוען שהוא לא מכור, אין לי תלונות לאף חבר שטוען שהוא מכור אבל יכול להסתדר לבד, וגם אין לי תלונות לאף חבר שאומר שנראה לו שהתכנית הזאת או אחרת לא מתאימה לו. זה בסדר גמור. אני בהחלט מאמין שיש הרבה דרכים להתקרב לה' יתברך, ומי שמוצא שטוב לו יותר להיאבק לבד או לאמץ שיטה אחרת בדרכו אל ה' - אני מאחל לו רק את הטוב ושבעז"ה יחלים מהההתמכרות. וביחד עם זה, כאשר אני רואה את החברים עוברים את המסלול שאני עברתי, זה מעלה לי שאלות לעצמי ובעיקר השאלה מדוע הייתי צריך לעבור את זה? מה הבעיה להצטרף לדרך שאלו שהלכו בה טוענים שהביאה להם שחרור מההתמכרות?

האמת היא שיש כאן יותר משאלה אחת, אבל לכל השאלות יש את אותה תשובה בבסיסה. מה כל כך קשה לאמץ שיטה שבעצם אני מאמין בעיקרי השיטה גם בלעדיה? הרי כשאני מפרק את השיטה לגורמים, אין כאן שום נקודה שאני אמור להתקומם נגדה. אפשר להמשיך את רשימת השאלות, אבל הנקודה די ברורה.

טוב, יש את התשובה הכללית, שזאת התשובה שעונה גם על השאלה למה כל כך קשה להודות בהתמכרות, ולמה כל כך קשה לבקש עזרה חיצונית, והיא גם חלק מהתשובה כאן. נכון, מדובר באגואיזם. אף אחד לא אוהב להודות שהוא נכשל, ובודאי שאף אחד לא רוצה להודות שהוא נכשל בצורה כזאת. הדבר שהכי רחוק ממני הוא לחשוב שאני מכור למין. אני? מכור למין? זה לא הולך ביחד. טוב, מסתבר שדווקא כאן, אבל זה לא קל להסכים עם זה. כן, הכל זה עודף אגו שגורם לי לברוח, והוא גם גורם לי לברוח מעמידה כנה ואמיצה מול המראה והודאה בכישלון הגדול ביותר של חיי.

אבל באופן אישי יש לי משהו אחר. גדלתי כל החיים עם ידיעה אמיתית ועמוקה שבדרך בה אני עובד את ה' יש את התשובות לכל השאלות ואני לא צריך אף אחד אחר. ההורים שלי, המורים שלי, רבותיי בישיבה, כולם חיים בשכנוע אמיתי וחשוב שהם עובדים את ה' בדרך הנכונה, והם הנחילו לי את ההכרה הזאת עמוק אל תוך העצמות שלי. ואז מגיע האתגר הגדול ביותר של חיי, ופתאום נראה כאילו עבדו עליי וכאילו אין לי תשובות לכך ואני צריך ללכת לאיזה דרך מוזרה שמי יודע מאיפה הגיעה ומה הקטע שלה בכלל. אז בלי להציץ בכלל בתכנית הצעדים, ובלי לשאול אפילו מי הגה אותה - אני מתמרד נגדה בכל יישותי. אחר כך מגיעים גם התירוצים שזה לא יהודי וכן הלאה, אבל בהתחלה אני לא צריך שום תירוץ כדי לצעוק "זה לא בשבילי!". אני לא צריך תירוץ כי זה כל כך ברור שזה לא בשבילי שאני פשוט סוגר את האתר וממשיך הלאה בחיים שלי. מי אתם שתלמדו אותי משהו ומי אתם שתלמדו אותי איך לעבוד את ה'. עשו לי טובה, יש לי מספיק מרבותיי.

וגם כאן, קודם כל נכנעתי והסכמתי לעשות ורק אחר כך הבנתי גם שאין כאן שום סתירה לא לרבותיי, לא להוריי ולא לדרך שלהם, אלא בדיוק ההיפך, יש כאן רק חיזוק גדול והתקרבות לה'. אבל ההסברים האלו לא יכלו לשכנע אותי בלי שנכנעתי. קודם כל נכנעתי ואמרתי שאני מוכן לעשות הכל - כן, גם כאשר זה פוגע לי אנושות באגו ובהנחות יסוד בסיסיות עליהן גדלתי - ורק אחר כך ראיתי שזה בכלל לטובתי. אז עכשיו אני מנסה לעשות את מה שעשו אבותיי לפני אלפי שנים. אני אומר קודם נעשה ואחר כך נשמע. קודם נעשה כי אין לי ברירה ואני יודע שאם אני ממשיך עם ראש בקיר - אני מתרסק. ואחר כך נשמע כי אני רוצה להבין את הדברים ולבצע אותם כמו שצריך.

זלמן במיטבו (וזו לא טפיחה על האגו שלך)
א. "מי מוכן להודות בתבוסה מלאה? אף לא אחד." כל החושים הטבעיים שלנו מתקוממים כנגד עצם הרעיון של חוסר אונים אישי.
        (מתוך 12&12 )
ב. אם יש פתרון, זה מחייב. וקשה לנו לוותר על ההנאה גם כשכואב עד אימה.
ג. לדעתי יש מסלול רגשי/נפשי שכל מכור עובר בדרך להחלמה, הכחשה, הכרה, קבלה, הדחקה, הכחשה שניה, התפכחות, החלמה.
בברכה
מוטי

כאשר אני רואה את החברים עוברים את המסלול שאני עברתי, זה מעלה לי שאלות לעצמי ובעיקר השאלה מדוע הייתי צריך לעבור את זה?  
אהה, אז זהו סוד כניעתך?!תודרבה על פוסט חשוב וברור.  חשבתי לא מעט זמן כמוך, שהייתי מוותר בשמחה על כל מיני 'חוויות' במהלך הדרך העקלקלה שלי, הספונסר שלי לימד אותי להביט במציאות חיי מנקודת מבט שונה מעט, הוא אמר לי שאסירות התודה על הפיתרון היא בעצם אסירות תודה על המחלה שהרי בלעדיה לא הייתי בא אל הפיתרון!
היום ברור לי שאני נשמה שחוותה אינספור חוויות וכל אחת מהן הפכה אותי למי שאני, בהחלמה, בפיתרון, כמשרת שזכה לאמון, אראה כיצד הנסיון שלי יכול לעזור לאחרים (ההבטחות של צעד 9 בספר הגדול) בחסדו יתברך יש לי האפשרות להפוך חויה הרסנית, חמורה ככל שתהיה, למסר מחיה נפשות.

מה שאתה כותב זה כבר חלק מתשובה. אבל השאלה נותרה שאלה.

אני ממשיך לשאול מדוע עברתי את זה, ואני יכול לענות בשני אופנים. או בגלל הסיבה הטכנית (כפי שכתבתי) או בגלל הסיבה האמיתית (כפי שכתבת).

הלא כן?

אמשול לך משל למה הדבר דומה:
חמישה תלמידים היו לריב"ז בניהם אחד בור סוד והשני מעיין המתגבר. אלו לימדו תורה את ר' עקיבא ורבותיו. למרות גדלותו של ריב"ז, ר"ע נחשב לעמוד התורה שבעל פה שהלכה כמותו בכל מקום. למה? - משום שכל התורה כולה שהייתה אחוזה בידי ריב"ז לא עברה תהליך של עיכול ולימוד שהוא הכרחי להפיכת התורה ל"לא בשמים היא". התלמידים האלו שהיו לריב"ז לקחו צדדים שונים והעבירו אותם את התהליך הנדרש כדי להעביר אותם הלאה אל יסוד התורה שבעל פה. רק השלמות שבאה לאחר "ירידת" הדור, איפשרה את קיומה של התושב"ע. וכן הלאה לרשב"י ועוד.

אנו עוברים מגילגול לגילגול בין העולמות בתוך העולם הזה. התהליך הזה הוא גילגול נשמות שבכל שלב נטען מאגר נוסף שמכשיר אותנו להיות היכן שאנו כרגע.
אני לא יכול לדעת למה אתה היית צריך לעבור את כל השלבים במדויק אך ברור שחלק מה"טירונות" שאתה עברת היא כדי לסייע לי ולחברים כאן בעוצמות האלו שיש לך. ב"ה.
אשרינו!

אין ספק שלצערנו אדם צריך לעבור הרבה תיקוות כוזבות עד שהוא נכנע
לי אישית לא היה קשה כל כך לקבל את הרעיון של הצעדים כי אני הייתי במצב שכבר נסיתי הכל
אני יכול לשחזר תקופות בחיים שלי שהייתי בטוח שהגעתי לפיטרון לבעיה ואז לאחר תקופה הכל התנפץ בפנים
ככה שהאתר הזה הגיע כבר כתור התקווה האחרונה שלמפרע התברר שהיא הייתה אמורה להיות הראשונה והיא -
השם יתברך להיכנע לו ולתת לו את המלחמה כמה פשוט וכמה קשה
השם יזכה אותנו רק להיום
 

בס"ד
סליחה על הבורות שלי
אבל לא הצלחתי להבין למה צריך ת'צעדים כדי להכנע לה'?  ???
בכל יום אנו מייחדים שמו עלינו בשמע ישראל
אנו ממליכים אותו בכמה פסוקים ומזמורים
אנו מתפללים אליו ורק אליו ג' פעמים ביום...
לא מקנטר ח"ו אך למה צריך את הצעדים האלה? ???

אם זה נקרא להכנע ולמסור את החיים לה' - אז יש כאן כנראה אי הבנה בסיסית. לא מדובר על לומר את הדברים אלא לבצע אותם וזה כבר משהו אחר לגמרי.

להתפלל אליו שלוש פעמים זה יפה, אבל למסור לו את החיים זה בכלל רמה אחרת. האם יוצא לך לכעוס בחיים? להתעצבן? מה לגבי פחדים? אוקיי, אם אתה מפחד וכועס ומתעצבן וכן הלאה - אולי לא בדיוק מסרת לו את החיים אלא רק אמרת שאתה מוסר לו. כי אם אני מוסר לו את החיים - על מי אני כועס ועל מי אני מתעצבן בדיוק? הרי הוא מנהל את העולם.

חיים רוחניים אין פירושם להתפלל אלא לחיות עם הקב"ה בכל רגע מהחיים.

מי אני היקר,

אם חשבתי שבקריאת שמע או בתפילות בלבד אני נכנע לקב"ה, אז היום אני יודע שאני רחוק מאוד מכך.

פרושים למושג כניעה:
"כניעה, או כְּניעוּת,‏[1] וכן הכנעה, היא קבלת מרותו או שלטונו של האחר על העצמי, לכתחילה, או לאחר מאבק."
"כניעה היא מצב בו חיילים, אומות, או כל קבוצת לוחמים אחרת מפסיקה להילחם וחבריה הופכים לשבויים, בין אם כיחידים ובין אם כקבוצה לאחר הוראת מפקדהּ. דגל לבן משמש לעתים קרובות לסימון כניעה, כמו גם הרמת ידיים ריקות ופתוחות מעל הראש."
(מתוך ויקיפדיה)

שאני נכנע לקב"ה אני בעצם מרים דגל לבן, אני אומר שאני "מתפטר" מניהול חיי כי נכשלתי בו.
בהכנעי לקב"ה אני בעצם מקבל את הנהגתו בעולם ובפרט בחיי ללא עוררין ונותן לו לנהל את חיי.

בעצם כשאני אומר שאני "מתפטר" מניהול חיי ונותן לקב"ה לנהל את חיי, אני בעצם מרמה את עצמי.
מי עד עכשו ניהל את חיי, אני ?!?!? אל תצחיק אותי !!!
מי שניהל, מנהל ויינהל את חיי מיום יוולדי ועד יום מותי זה רק הקב"ה, רק שלי היה נדמה שאני המנהל !!!
וזה חלק מהסיבות שהחריפו את ההתמכרות שלי.
על מנת להחלים אני חייב באמת להיכנע ואת זה עושים רק בתוכנית 12 הצעדים !!!

בהצלחה לכולנו

שמואל

האם כל דרך שתוביל אותי אל ההחלמה היא כשרה וטובה, האם כל דבר שנראה לי שיכול להוציא אותי מהמעגל הוא טוב וישר וצריך לעשותו בלי לשאול שאלות?

לזלמן היקר, אתה ממשיל את תכנית 12 הצעדים לנעשה ונשמע שקיבלו אבותנו את התורה בהר סיני?
אתה אומר שרבותיך היו "משוכנעים" שבדרכם טמונה הדרך אל האושר, ועכשיו אתה טוען שהתכנית מתאימה לדבריך רבותיך, אז למה שלא תחזור אליהם אל רבותיך ותתנהל כמו שהציעו לך, הרי אין הבדל בינם לבין תכנית 12 הצעדים?

שאלות למחשבה...

כנראה לא ממש הבנתי מה אתה מתכוון אבל אנסה להגיב בכל זאת.

א. כן. כל דבר שיוציא אותי מההתמכרות הוא טוב ואעשה אותו בלי שאלות. לא מבין למה זה שונה מאשר אדם חולה באופן פיזי שברור שכל תרופה שתרפא אותו היא טובה.

ב. ברור שזה נעשה ונשמע, אבל לא צריך ללכת להר סיני. אני עושה את זה מליון פעמים ביום עם כל דבר כמעט בחיים. אני נוסע באוטו באופן של נעשה (ולא בטוח שיש אפילו נשמע), אני לוקח תרופה באופן הזה, טס במטוס וכן הלאה. אני לא צריך להבין כדי לעשות משהו שאני יודע שהוא עובד והוא טוב לי.

ג. ברור שאין הבדל בין הדרך של התורה ובין הדרך של הצעדים. זה בדיוק אותו דבר. כל צעד מופיע בתורה במדוייק. הבעיה היא שאני לא הצלחתי ליישם את הדברים כאשר למדתי אותם מתוך הספר, ולכן אין לי ברירה אלא לרדת כמה רמות למטה ולנסות ליישם את אותם דברים בקבוצה.

, כאשר מדובר בבעיה נפשית, ולאו דווקא פיזית, המצב עדין ורגיש ביותר.
אתה נאיבי אם אתה חושב שכל תרופה יכולה לעזור וכל כלי עזר יכול לפתור בעיה כזו או אחרת.
לפעמים, אתה יכול להשתחרר מבעיה אחת ולהכנס לתוך בעיה יותר קשה מהקודמת. ואז מה הרווחת כאן? יצא שכרו בהפסדו כמו שאומרים...

בכל אופן, אתה נראה לי אדם חכם ונבון, ולא מתאים לך, לדעתי, להגיד מילים כאלו...

בס"ד
לשמואל וזלמן (אם אפשר לפנות כך  ??? - אם לא אז תגיד) היקרים
חושב שהבנתי שבאמת אין אצלי מספיק כניעה לקב"ה    :'(
ובאמת רוצה להגיע לשם אבל את השאלה הבסיסית למה דווקא 12 הצעדים ???
הרי היו הרבה צדיקים שעשו זאת בלי הצעדים האלה
התוכלו ללמדני כיצד למסור את חיי לה' זהו באמת צעד שהייתי רוצה ללמוד  :-\ :-\
ממש מקנה בכם שאתם שם :-X

חבר יקר,

אני לא שמעתי על אף בן אדם שהיה מכור לתאווה והתרפא בשיטה אחרת מאשר 12 הצעדים.
אבל שמעתי על הרבה צדיקים שבכלל לא היו מכורים ולכן לא היו צריכים את 12 הצעדים כדי להלחם בתאווה.

למי שלא מכור ישנן שיטות הרבה יותר טובות להלחם בתאווה.
למי שמכור, כמוני, ישנה רק שיטה אחת להתרפא (לפי מיטב ידיעתי) והיא 12 הצעדים !!!

אני לא ממש שם, אבל אני יודע שלשם אני שואף.
בחלק מהדברים שקורים לי בחיי, אני מצליח להבין שאני לא מנהל את חיי, אלא רק הקב"ה ובכך אני מוסר את חיי אליו.
ובחלק אחר קצת יותר קשה לי, אבל אני עובד על זה ומתפלל על זה.
וזה הכל חלק מתוכנית 12 הצעדים בעבודה אמיתית ורצופה על הצעדים בתמיכת החברים והקבוצות.

בהצלחה

שמואל

ל"מי אני",

ברור שהיו הרבה צדיקים שעשו את זה בלי הצעדים אבל זה בדיוק ההבדל. אני לא צדיק, אני חולה.

צדיקים לא צריכים את הצעדים, הם פשוט נכנעים לה' במאה אחוז וחיים איתו ומוסרים לו את החיים. אם תצליח ללמד אותי איך לעשות את זה בלי הצעדים - אני מיד הולך על זה, אבל בנתיים עשרים שנה ניסיתי ולא הצלחתי.