רוביןהוד,
קודם כל, אם אתה חושב שהעונג בפורנוגרפיה ואוננות גדול יותר מביחסים נורמליים עם אשה, אז למה להפסיק? למה להגמל?
אם אתה כאן אני מניח שאתה מבין שהעונג הזה הוא סם שיוצר הרבה מאוד נזק. ואם לא, אז כמו שאמרו לי - תמשיך!
נישואים לעומת זאת זו אפשרות למערכת יחסים שכוללת מיניות שבנויה על רגש, קרבה ואינטימיות, שהיא הרבה יותר בריאה ומספקת. כמובן שיש עוד הרבה דברים שם, אבל בהקשר שלנו זה זה. והרי מה אנחנו מחפשים באמת אם לא אהבה.
לא אמרתי שהעונג בפורנוגרפיה גדול יותר מהנישואים, אמרתי שהפורנוגרפיה מגלמת את הרעיון לפיו האדם לא רוצה לסבול, ומציעה דרך לשחרר אותך מהסבל, בכך שהיא ממיתה בך לאט לאט את כל הרגש והעונג, אדם שמת מבפנים לא סובל.
נישואים זה בריא ומספק ? אלו מילים כל כך עלובות לתאר מהם נישואים, אני יכול באותה מידה לתאר בהם גלידה, עגבניה, פעילות אירובית או יוגה - זה "בריא ומספק".
נישואים זה הרבה הרבה מעבר ל"בריא ומספק", נישואים הם הדרך שלנו לגשת לעונג הגדול ביותר - לאלוקים.
אלוקים מציע לנו דרך להגיע לשלמות, ואנחנו הגברים מבינים שלמות באמצעות המשקפיים של עונג.
נישואים לא בנויים על רגש, קרבה ואינטימיות.
נישואים בנויים על עונג, רגש, וחוסר סבל:
הגבר מייצג את התפיסה לפיה העונג הוא הכי חשוב, ויחסי המין הוא הדבר הכי חשוב. הקרבה הנפשית לא מעניינת כל כך.
גבר יעשה הכול על מנת לקבל יחסי מין.
האישה מייצגת את התפיסה לפיה הרגש הוא הכי חשוב, והקרבה הרגשית הנוצרת מתוך יחסי המין הוא הדבר הכי חשוב. יחסי המין עצמם לא מעניינים כל כך.
אישה תעשה הכול על מנת לקבל קרבה נפשית.
חוסר הסבל זה הנקודה היחידה שמאפשרת לקשר בין הגבר ולאישה - הפילוסופיה לפיה הגבר או האישה, לא רוצים לסבול, גם במחיר של פגיעה בקירבה הנפשית או בעונג הפיזי, זוהי פילוסופיה שבזויה בציבור, על אף שהיא נכונה, כי כל עם או מדינה או ציבור מתקבץ על מנת לממש את פילוסופיית העונג או הרגש, ולעולם לא חוסר הסבל, פילוסופיית חוסר הסבל תמיד תאיים על הציבור.
יחסי המין היא אחת הדרכים היחידות לבטא את הפילוסופיה הזאת, כך שגם הגבר וגם האישה ירגישו את נקודת החיבור שלהם בפילוסופיה הזאת, למה חשוב שזה יהיה נקודת החיבור ? כי הרעיון לפיו אסור לסבול מאיים על הנישואים עצמם - אם אני לא רוצה לסבול, ולכן אני לא רוצה להתקדם, אני לא יתחתן, כי להתחתן זה להתקדם, ולכן להתחתן זה לסבול: כאשר הגבר והאישה מבטאים זאת בדרך הכי כנה שיש, דרך כל הגוף שלהם, אז הפילוסופיה סוף סוף נרגעת ואפשר להמשיך את הנישואים. כאשר יחסי המין מתנהלים בשקר - כאשר הגבר משתמש בגוף של האישה לצרכיו והאישה משתמשת בגבר ככלי לעגן אותה רגשית למישהו, בלי שהם מכירים בכך שיש להם צורך להתנתק אחד מהשני ולחיות לבד, בלי שהם מכירים בכך שיש בהם משהו שרוצה לסיים את כל הקשר כי הם לא רוצים להיפגע, אזי אין פה אהבה, כי אין פה כנות.
ההגדרה של אהבה בין בעל לאשתו זה - להכיר באמת באמת בו/בה את הרצון לא לסבול כלל, בכל מחיר, ולאהוב את הרצון הזה.
כאשר אתה באמצע האקט המיני (כך אני משער, לא חוויתי..) מרגיש בכל גופך את הרצון של אשתך לא לסבול, את הרצון שלה פשוט... להשתחרר מכל הכבלים והמחויבויות דרך האקט, אתה בעצם שומע סיפור כנה מאוד, שאם תאהב את הסיפור הזה, תאהב סוף סוף את הסיפור שמספר לך הגוף שלך עצמו - כמה הוא לא רוצה לסבול, וכמה הוא רוצה להשתחרר מכל מה שגורם לו לסבול, כן כולל אלוקים.
ואז סוף סוף יהיה אהבה אמיתית, אהבה שמבוססת על כנות מוחלטת. אהבה ביניכם, ואהבה של עצמך.
מה שמדהים זה שאלוקים עצמו שתל את הרעיון הזה בגוף שלך, זה לחלוטין מדהים.
זה שלושת היסודות של הנישואים, וכולם מבוטאים ביחסי המין עצמם.
הרי מה זה "אהבה" ? כאשר מקיימים יחסי מין מתוך "אהבה", מה זה אומר ? "את יפה, את במידות הנכונות, לכן אני מייצרת עבורי עונג רב מאוד" - זה אהבה ?
אני טוען שזה אהבה: "אני מכיר בך באמת, אני מכיר את הרצון הכי סודי שלך, הכי עמוק שלך, הכי מביש שלך - ואני אוהב אותו, כי הוא גם הרצון שלי, אם אני לא יאהב אותך, איך אני יאהב את עצמי ?" זה אהבה.
הדבר המיוחד הזה שיש בני זוג, יש בו גם אינטרס, בלי ספק - האישה והגבר מתחתנים לא מתוך חסד, אלא בגלל שהם צריכים משהו זה מזה, אין ספק בכלל, אבל - וזה אבל חשוב ביותר, הקשר בניהם הוא יותר משותפות אינטרסים, וזה מה שעושה אותו כל כך מיוחד, הקשר ביניהם לוקח בחשבון את פילוסופיית הסבל, וסוף סוף נותן לו מקום.
אני חושב שיסוד הבעיה בהתמכרות היא, שהמכור מסרב להאמין לפילוסופיה, לפיה חשוב מאוד מאוד לא לסבול, אני חושב שהמכור הוא אדם שרואה את הדברים בצורה מאוד ישירה - אלוקים אמר שאני ישמור מצוות, אז אני יעשה הכול כדי לשמור מצוות, ואם צריך לדרוך על גופות בדרך - כולל הגופה שלי, אז צריך, אין בעיה.
ההתמכרות זה מנגנון הגנה נגד אנשים כאלה, שמכריח אותם לראות כמה חשוב לא לסבול.
המכור מרגיש קרוע בין מה שהוא מאמין באמת ("אני לא רוצה להיות מכור ואני רוצה להמשיך ביתר עוז בדברים שאני רוצה לעשות - לייצר כסף, לייצר מצוות וכו' ") לבין מה שאלוקים מכריח אותו לראות ("חשוב מאוד לא לסבול, גם במחיר פגיעה בעונג (פחות כסף או פחות כסף רוחני (מצוות))")
מנגנון ההגנה הזה הוא פשוט - יש חוק פשוט בפיזיקה שאומר שאנרגיה לא נעלמת, היא פשוט עוברת צורה, כנ"ל בפילוסופיות - פילוסופיות לא נעלמות, הם רק עוברות צורה, כאשר המכור מתעלם מהעובדה שהוא לא רוצה לסבול, פילוסופיית הסבל המוזנחת שלו עוברת צורה ומשתנה לשאיפה כפייתית לעונג , במילים אחרות - התמכרות, במקום שאיפה מתונה לעונג שהייתה קודם.
וכך, בסופו של דבר, המכור לא סובל.
זה דעתי, ייתכן שכל מה שכתבתי זה שטויות, אבל היי - בשביל זה אני כותב את זה, כדי שיעירו לי. אז מה דעתך ?
