לא מעניין אותי כלום! אני לא יכול לקרוא, לצאת לסיבוב, או לעשות כל דבר אחר. הלב דופק חזק, אש התאווה בוערת בי והתחושה שזה בחיים לא ידעך חזקה מאי פעם!
הצילו............

ווואיי מכיר את התחושות האלו,
אבל בגלל זה אנחנו אוספים טלפונים מחברים כדי לא להיות לבד.

לא יודע מה מצבך כעת,
אבל אל לנו לשכוח, תמיד, שאנו בני אדם ויכולים להיות טעויות ונפילות, את הדבר הזה צריך להפנים היטב היטב.
ובכדי לא לשכוח מזה אנו צריכים לעשות כמה דברים: 1. לשנן שאנו חלשים וחסרי אונים, כל הזמן, בפרט לפני נפילה או פיתוי. 2, להתרחק מכל הגירויים, מהבנה והזדהות עם עצמנו שאנו חלשים ואנו כאלו שנופלים כדרך... 3. להוסיף ולכרוע על הברכיים לאות ואימות עם עצמנו שאנו אכן חלשים ובלי עזרתו של אלוקים אבדה לנו התקווה ואין לנו למעשה כל יכולת להצליח.

ובכדי להרגיע את ההתקף הפנימי, יש כמה דרכים טובות;
אחת הדרכים היא לעשות את כל פעולותינו כולם - לאט יותר, בין לפני שנגשים לדבר ההוא ובין תוך כדי ובין לאחר מכן - לעשות הכל לאט לאט יותר. ואפילו לפעמים לא לעשות כלום, היינו לשבת בדממה כמה דקות.
שהלוא, כל ההתמכרות מהיכן נגרמת? מהרצונות האפלים ולא מזוקקים של האדם. שהוא רוצה כל מיני רצונות שונות ומגוונות. ולכן הרצונות הללו הם אלו שלא נותנות לו מנוחה ומנוח. 
וממילא לפי זה כאשר הוא מבטלם לגמרי.
על ידי פעולות ומחשבות מכוונות, 
הרי שבדרך זו הוא מסיר אותם מהשורש ומתחיל לחוש בשחרור.  

עד כאן בקיצור נמרץ. בהזדמנות אי"ה ארחיב יותר.
    
אוהב, 
נמצאים איתך ומחבקים אותך כל הזמן.

בהצלחה נשמה