יש הרבה עצות פרקטיות להשתחררות מלאה!
להלן רשימה חלקית:
1. לחיות ברוגע ובשלווה, מלכתחילה. ולא, ליצור אותה מחדש. השלווה היא המצרך הבסיסי של כל מכור.
2. לשאול את עצמי שאלות [של תכלית כלשהי] ביחס לתאווה וכל הקשור אליה. (השאלות עוזרות להתפקח מהאשליה והפנטזיה ולעבור למציאות). ולשאול כמה שיותר שאלות, ורק שאלות, ולא לקבוע עובדות. ושאלות כמו: (ראה בהערה 1 למטה).
3. לעסוק בבניית החיים האישיים. כי כשאתה בצמיחה הכל זז הצידה.
4. לעזור ולהביא את ההחלמה לחברים אחרים הסובלים מכך.
5. להתנתק רגשית ומחשבתית מכל הקשור למושג "אדם" דהיינו האישה, (כאילו אין דבר כזה - מאז ומעולם. בכלל לא קיים.). ובמקום זה לדמיין את עצמך ולחשוב על כך שהינך כעת ברגעים אלו פונה וצועד אל עבר דברים שישלימו אותך ויקדמו אותך בחייך, דברים שיגשימו את רצונך הטוב. (ובאמת לנסות לפנות אל עבור המקומות הללו).
6. לשוחח עם אלוקים על כך ולשתף אותו במה שאתה עובר. דהיינו כך: שלב 1, תחילה, לשתף אותו ולספר לו את החולשה הקיימת שלנו, להסביר לו את מה שניסית לעשות וזה לא צלח. לפרט כמה שיותר דוגמאות שניסית בכל כוחך להצליח ועמלת קשות עוד ועוד וזה לא הצליח לך. ואז לעבור לשלב ה-2 שהוא לבקש את עזרתו כי לו מלוא הכוח והיכולת. ואם הוא ירצה להוציא אותי מהמצוקה בה אני נתון כעת אל האור והחיים היפים שלי - הוא יעשה זאת באופן הכי טוב שאפשר וששייך בכלל. ובדרך כלל שמבקשים אותו, את אלוקים, הוא נמצא משגיח ומרחם וגם אוהב.
רק הערה/הארה לסיום:
בכל דרך שלא תבחר, ההתמדה באותה הדרך שעוזרת לך היא הכרחית וחייבת להיות. וההתמדה בדרכך חייבת להיות לאורך כל חייך, אם מעט ואם הרבה, ואו כל יום או כל כמה ימים. ובלי התמדה באותו האופן שהינך רואה לנכון כמועיל לך אזי יש לך סיכויים טובים שתחזור עם הזמן להרגלך הישן והרע - התאווה המאמללת והקשה.
---------------------------------------------------
(1)
יש לשאול שאלות של תכלית כלשהי, היינו שבכל שאלה מונח איזשהו משהו עם משמעות ותכלית לחיים: דרך השאלות, הדבר מעודד את המוח וגורם לו לייצר את אותם החומרים להם הוא נזקק ואף במנות גבוהות ומזוקקות יותר מזה שהוא מייצר כשהוא חווה תאווה.
שאלות הבאות הם כהצעות בלבד!
קראו אותם ברוגע ובהתבוננות, חשבו עליהם היטב היטב והתעמקו בהם. אל תרוצו בקריאתם. קחו את הזמן לשם כך. נהגו במתינות במתינות ובמתינות. אתם אמורים להרגיש לאחר מכן טוב יותר.
א. כסף לא אקבל מכך; חכם מיוחד זה בטח לא יעשה אותי! אם כן, מה כבר אקבל מכך? – הנאה! והנאה הזו לכמה זמן תספיק לי? לכמה זמן תעשה אותי שמח וטוב לי? – לדקת דמיון? לחמש דקות דמיון? לעשר דקות, לשעה? לכמה זמן אפשרי?... כי האם האדם הוא לא שכחן מטבעו שלכן זה יישכח או ייחלש בזיכרונו? (- האם לא כן היא מציאות כוח הזכירה?).
ב. כמה זמן יחזיק לי – האם רק בזמן שאני חושב על זה ורואה את זה, או גם לאחר מכן לאורך כל היום?
ג. האם ההנאה והשמחה שלי תלויה בזה, כלומר שלכן אני צריך ללכת צמוד עם דברים שכאלו בשביל שכל הזמן יהיה לי הנאה ויחוש בטוב (כסוג של חמצן שאי אפשר בלעדיו)? כי האם אין מושג של הנאה ושמחה גם מדברים אחרים בחיים? כמו להיות שמח ומאושר באמצעות לימוד וטיול חוויתי, או בקרב חברים טובים?
ד. למה אנשים לא נרגעים בלבבם, למרות שמלאו עצמם מההנאה ורוצים עוד ועוד... כמרגישים עצמם חסרים??
ה. מי אמר שזה תמיד כך היינו שתמיד יהיה ניתן ליהנות?
ו. בשביל ליהנות, מה כרוך לעשות ולהשקיע בכך (בדרך כלל)?
ז. איזה תחליף טוב כבר יכולה התאווה להביא לנו?
ח. אלו הם התחושות המתלוות להנאה - לפניה ולאחריה? (לחץ, מתח, כמיהה; חרטה, דאגה, צער, עצבות, יגון, דמעות).
ט. מה מספקת לנו התאווה? ולמה התאווה נותנת תחושה טובה הרי לא עשינו דבר משמעותי לשם כך?
י. האם אותה התאווה/ההנאה ניתנת לדחייה כלשהי? ולמה? (ולאחר שנענה לעצמינו למה - נמשיך לשאול) מה הסוד ומה מיוחד בזה?
יא. האם מאותה הנאה ומאותו המצבבדיוק ממש יכולים עוד כמה אנשים ליהנות בשווה אותו הדבר? באופן שכולם ירגישו ב"שמחה ובעונג" ללא שום חילוק והבדל ואפילו קטן ביותר?
יב. ובמידה וכן או ולא, נשאל; מהי סיבת הדבר ולמה?
יג. האם יש לנו דוגמאות והוכחות לכך שההנאה עצמה עשתה לנו רע (גם ברגע השימוש וגם לאחריה)?
יד. האם יצא לנו להשתמש באותו הדבר ללא כל הנאה?
טו. האם טוב לי בזה שההנאה כובלת את ידי ורגלי ללא אפשרות של חיים משוחררים?
טז. האם בזמן ההנאה עצמה אני חש "בשמחה המורגשת בי מאוד" או שאני נמצא תחת סוג של אשליה, ואו שאני נמצא רק ברדיפה (בלתי פוסקת) אחריה למלא את סיפוקי?
יז. האם "השחרור" שאקבל מההנאה – תלוי רק בה או שאוכל לקבל את השחרור גם בדרך אחרת נוספת; [כמו למשל על ידי מפגש עם חבר כלבבי או שמיעת מוזיקה שמחה וכו']?
יח. מה יֵצֵא לי מכל ההנאה הזו בסופו של דבר – אקבל סיפוק ממשי? אתמלא שמחה ואושר? יעשה לי את כלל החיים לטובים יותר?
יט. איזה דבר ממשי תעניק לחיי כבר אותה ההנאה?
כ. מה היא מעניקה ועושה עבורי ששווה לטרוח עבורה??
כא. מהי הסיבה שבעברי (לפני שהתחלתי בכלל עם כל הדבר הזה) לא צרכתי את ההנאה ההיא?
כב. הנה לפעמים מתעוררת בי סקרנות ורצון לדעת; אזי אשאל את עצמי; אותה הסקרנות והרצון לדעת מה היא תביא לי לאחר מכן? כלומר איזה תועלת ממשית יגרם מכך – שאוכל להראות לעצמי שהרווחתי מכך לקידום ושיפור מעמדי?
כג. מהו הרווח הכדאי שייצא לי מזה, מאותו הדבר, - כאשר במקומו אני מפסיד משהו אחר יותר טוב, [את החיים עצמם ואיכותם]?
כד. האם אני רואה בראש שלי הנאה ברורה? או רק מדמיין שהיא תראה כך וכך? ואם כן, מי אמר שכך יהיה, כפי המחשבה שבראש?
כה. פעמים ואנו מדמיינים ורואים את אותו סיפוק ההנאה שאנו עומדים לקבל כשנעשה כך וכך, כביכול; אז נוכל לשאול את עצמינו; האם זה כל מה שאנו הולכים לקבל לחוות ולהרגיש, - זהו, עד כאן?! ואם כן כמה אתה צריך להשקיע בזה ולכמה זמן זה יחזיק ויישאר? והאם לא ייגרם מכך הפסדים ודברים רעים שלא היינו מעוניינים בהם?? (=לכולנו יש ניסיון כמה רע זה מביא לנו אחר כך... או יכול וקרוב להביא עלינו חלילה. די אם נסתכל ברשימת ההיסטוריה שלנו מה הפסדנו והורע לנו כתוצאה מהשימוש באותו העניין וניקח זאת כמוסר השכל וכדוגמה להמשך חיינו - שלא נחזור שוב על טעות פעמים. מספיק הורע לנו והפסדנו, אנו לא מעוניינים להמשיך בדרך האשליה הזו [שכאילו יש בזה משהו טוב ואמיתי] ולנחול הפסדים וחיים של צער ומכאוב. שוב, ושוב, ושוב...).
כו. וכמו כן נוכל לשאול עצמינו בשעת ההנאה: האם כעת נהניתי ממה שראיתי/עשיתי? אם כן - אפשר להפסיק, כי כבר קבלתי את סיפוקי? – ולא, אזי האם זה מגלה שההנאה חסרה שלא ספקה אותי כמו שצריך, ואם זה לא סיפק - אזי האם אני נמצא במצב של רדיפה אחריה?? ואם אני נמצא במצב של רדיפה – האם זה לא מגלה שאין באפשרותה של ההנאה/הדבר לתת את מבוקשי שרציתי בו מלכתחילה? כי במה זה תלוי אותו הסיפוק שאני הולך לקבל לכאורה? כי אם כן למה לא נגשתי אליו ישירות מלכתחילה על ההתחלה? הרי השתוקקתי רק אליו?? ואם זה נסתר וצריך לבוא אליו בשלבים – אזי מהיכן נתגלה לי דבר שכזה? – מהרעש והקולות שבחוץ, והם, – כן הגיעו? = אזי למה יש עליהם אין ספור סיפורים (שכולנו מכירים למכביר) שחייהם בדיכאון ומרמר ועל סף ייאוש ורצון להתאבדות ולהחריב את כל מהות חייהם וחיי משפחתם??
כח. - ולהרוס את החיים שלך אט אט בהדרגה [עד שתגיע למצב של אל חזור] זה כן שווה?? אז למה שלא נביא את חיינו למקום טוב יותר?
כט. וכמו כן כאשר עולה במוחנו איזו דמות כלשהי, או דמות שלא עוזבת אותנו – התעמתו איתה, ותשאלו ותגידו לעצמכם; אולי הדמות הזו חייה את חייה כן - רק בגלל שלא הולך לה טוב בחיים... שלא טוב לה... וזה בא כמפלט חייה ההרוסים והשבורים – המרוסקים? שאם חייה היו טובים – וודאי שלא הייתה שם! ולא בוחרת בכך! (כי כידוע מניסיון ומציאות החיים בעולם כולו כשטוב לבנאדם הוא איננו הולך לחפש ולרעות בשדות זרים. כי טוב לו ולא רע לו, אז אין לו עניין לאדם).
ל. לפעמים רואים אנו דמות יפה ביותר, המשובבת, מושכת וקוסמת את העין ביותר, אבל ביחד עם אותה המחשבה נוסיף לשאול ולחשוב: הרי לכל אדם יש חסרונות - כזה או אחר, - ולכן אולי היא מפיחה ריח מסריח - מדי פעם? אולי יש לה גזים הנפלטים מהפה המוציא ריח מגעיל? אולי יוצא מגופה או מפיה ריח רע לאחר האוכל? אולי יש לה קול זר וצורם לאוזן? או אולי יש לה הרגל מעצבן? אולי יש לה בעיה נפשית או מום נסתר קשה? אולי יש לה שיניים תותבות? אולי יש לה נטייה קרובה לסרטן או מחלה אחרת המוכרת וידועה?? – הרי אנו לא מכירים אותה ממש. ואיך אפשר לשפוט רק על פי העיניים?? [b]אנו עצמנו העדות לכך[/b] שחיצוניות זה דבר שניתן לשינוי ולהצגה יפה בקלות, מה שאין כן מצבנו הפנימי ומצב רוחו האמיתי של האדם - שאין זה כן!].
לא. וכמו כן בשעה שהנכם חושבים על הדמות והיא לא עוזבת אותכם – הסתכלו בבקשה והתבוננו היטב בצואה שכעת יוצאת מגופה, על הנזלת המגעילה שיצאה לה טרם שהספיקה לקחת ניר אחד או שתיים ולקנח את אותה הנזלת שהקדימה לצאת מהאף שלה וללכלך את הפרצוף שלה. גופה נוטף ומוציא זיעה מסריחה... תחושו בריח הזיעה שנודף מגופה המגעיל שמריחים אותו מרחוק...
לב. שאלו את עצמכם מפעם לפעם: האם אני יכול להרשות לעצמי להמשיך להיות עם זה... ... ?
לג. לפעמים יש צורך שנשאל את עצמינו שאלות שלא כל כך נעים לשמוע אותם, אבל המצב של חיינו לא מאפשר אחרת! ולכן ננסה לשאול את עצמינו כדלהלן ולהשיב לעצמינו בכנות;
מה התאווה/ההנאה/הדבר/המכשיר מביא לך יותר: חיים או מוות ? (זה יכול להישמע קיצוני אבל אף על פי כן השתדלו לשאול ולהשיב לעצמכם בכנות כמה שיותר).
לה. בסוף בסוף, אבל בסוף בסוף!! – שום דבר לא נשאר! שום כולם!! - רק תפילה, תורה, מצוות ומעשים טובים – זה מה שנשאר!
אוהב
בהחלמה
נ.ב. הייתי ממליץ לשמור לעצמנו את השאלות הללו באיזה מקום נגיש, ומיד כשמתעוררת תאווה לעיין בשאלות הללו ולקרוא בהם שוב ושוב, ולנסות לחשוב אליהם [וכן להוסיף מעצמנו עוד שאלות] עד להסרת התאווה לבנו.
