-
Kdouchat
-
רצף ניקיון נוכחי: 471 ימים
- מנותק
-
דירוג פלטיניום
-
- הודעות: 956
-
-
|
1. כשהייתי שמה (במחלה), גם בימים ההכי מוצלחים כביכול, הייתי מרגיש רע בתוכי, חוזר הביתה מתוסכל, שואף בריקנות רק לחזור לשם בידיעה שזה לא יספק אותי כלל.
2. משך כל אותם התקופות לא הייתי קם בבקר, כי לא היה לי חשק לחיים כלל.
3. כמה פעמים כתבתי במחברת של החשבון נפש שלי ביטויים מהסגנון " אני מת " או "אין לי חיים", או "חלס, חלס חלס, די, די, די...". וכמה פעמים הגיעה המחשבה בראש שלי שרק ע"י התאבדות ח"ו אני אוכל לצאת מהסבל הזה.
4. מהזיכרון שלי אף פעם אף פעם לא יצאתי משימוש עם הרגשה טובה או הרגשה של רוממות, או הרגשה של חיות, של גאווה וכדו', מה שאין כן אחרי שיעור תורה, אחרי חיזוק וכדו', אוהו כמה הרגשת הרוממות נפלאה, לפעמים על כל פנים.
5. בזמן השימוש כל רגע ורגע הייתי אכול מבפנים על ידי מחשבה שאולי הולכים לתפוס אותי, פחד אמיתי שליווה אותי כל הזמן ממש ככה.
6. כל הזמן ידעתי ששעות של ביטול תורה מתבזבזות לי על השימוש הזה, והייתי ממש אכול מבפנים על זה שאני מחליף יהלומים בעד צואה ורפש.
7. לא יכולתי להסתכל על נוות ביתי בכנות, כשהייתי חוזר הביתה כולי מזיע אחרי יום שלם של שוטטות.
8. כשהייתי נוסע לתל אביב וכדו' כדי להשתמש, הייתי בפחד נוראי שפתאום מישיראה אותי שם ידווח לאנשי ביתי שראו אותי שמה. או שפתאום יצטרכו אותי בבית מיד ושאצטרך לומר שנסעתי רחוק. וכן מה יהיה אם יהיה תאונה וכדו' ?
9. החברותא שלי יוכל להעיד כמה שעות על גבי שעות בכיתי לו שאני כבר לא יכול, ושאני מת, ושאני לא עצמי, ושאין לי כבר חיים, ושאני חייב פיתרון ואפילו תרופות, ואפילו לחיות לגמרי בלי משקפיים וכו'
10. בקיץ שעבר התפללתי חזק שלעולם לא יחזור יותר עוד קיץ ושהחורף יתארך (מה שבאמת קרה השנה) כח רק בחורף יש לי בחינה של חיים, של שפיות, של לימוד תורה.
11. בשוטטות לפעמים התפללתי שלא אמצא מושא תאווה מדי מפתה כח ידעתי שכבר ככה המצב קשה, אבל אם באמת יהיה עוד יותר מדליק ממה שאני רגיל, כבר לא יהיה לי שום שום סיכוי לינצל והחיים יהפכו ממש לגיהינם.
12. הגעתי למצב שהייתי כ"כ אבוד שרציתי מאד מאד לקחת שוב תרופות, כי ידעתי שזו האפשרות היחידה לצאת מהגהינם הזה. וגם אם זה בא על חשבון הזיקפה וכדוי.
13. גם בפעמים שהיה את ההכי נפלא שחלמתי עליו, מיד אחר כך יצאתי למסע חדש לעוד טריגר כי כמובן שזה לא סיפק כלום, ולא עזר לכלום.
14. עם קצת התבוננות, זה נס גמור ומוחלט שלא תפסו, זה הרי כל כך ברור שהבן אדם מסומם, ושהוא לא מתנהג נורמלי ושהוא כחולה, ובפרט שלא היה גבול, לא היה סוף, לא היה שום מעצור לאן שיכולתי להגיע כשממש רציתי את השימוש.
עכשיו לאחר כל הנ"ל
באמת בא לי להשתמש ?
אני באמת רוצה לחזור לשם ?
האם אני באמת מוכן לוותר ?
נכון שאני חייב את עזרתו של הקב"ה ובלי זה אין לי שום אפשרות להסתדר אבל כאשר המחשבות צצות שהוויתור מונע ממני לחיות בכיף... עלי להיזכר באמת, האמת לאמיתה...
שמה ממש לא היה כיף...
שמה היה סבל נוראי...
שמה היה מיתה רוחנית...
שמה היה כיליון גופני...
שמה היה מחלה, שגעון, שטות...
שמה הייתי שוטה מוחלט !
עוד זוכר איך שהצעירים החילונים היו כל כך רגועים, ואיך אני הייתי כל כך חולני...
עוד זוכר איך הייתי כולי מזיע עושה את עצמי כאילו מדבר בטלפון ומשוטט ... אוף !! אוף !!
ועכשיו חיים שמחים, מאושרים רוחניים, חיים מתוך נתינה, מתוך כבוד לזולת, מתוך חיים, חיים אמיתיים, להיות את מי שאני באמת רוצה להיות בלי פיצול, בלי שיגעון, בלי שטויות, בלי הערמה, בלי פחד, בלי בושה, בלי אשמה, בלי להסתיר את הכל, בלי רעדות וחרדות להיתפס וכדו'... ישתבח שמו לעד !!
|