אם יש כמה מכורים לתאווה בתורה, ללא ספק שאחד הבכירים שבהם הוא בלעם בן בעור. בלעם שבא על אתונו, בלעם שראשו ורובו שקועים בתאוות עריות "ומספר רובע בני ישראל" "נאום הגבר שתום העין" "לפי שאמר ומספר את רובע בני ישראל שהקב"ה יושב ומונה את רביעותיהן של ישראל מתי תבוא טיפה שהצדיק נולד ממנה. אמר בלבו מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יסתכל בדברים הללו ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם" (רש"י)
בלעם שלא מוצא דרך להזיק לישראל אלא ע"י החטאתם בזנות של בנות מואב, אפשר לומר שזוהי מהותו של האיש, שקוע עד קצה מעל ראשו בתאוות.
והנה אותו בלעם מוצא לנכון להשתפך תוך כדי הדברים שהקב"ה שם לו בפיו. יש משפט אחד שהוא מצליח להשחיל פנימה מהגיגי ליבו. "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו" גם הוא מבין שהוא בבעיה, ומשתוקק למות מות ישרים כיהודי. מה פשר הרצון הזה?
מן הראוי להביא את דברי האור החיים הקדוש שהשבוע חל יום ההילולא שלו (ט"ו תמוז) וכך הם דבריו:
"תמות נפשי מות ישרים" וכו' עוד ירצה שבהגיע ליום המיתה יטיב דרכיו ממעשיו הרעים ותועבותיו כי רשע שבאומות היה, ואתונו שהייתה לו סוכנת כמאמרם ז"ל תגיד עליו. אלא שנתאווה שבשעת מיתה ישוב ויהיה ישר כישרים שבאומות. ולפי שעמד על מזגו והנה הוא רע בתכלית הרע ונמנע ממנו עשות יושר, לזה שאל דבר שיכול להיות שבשעת דכדוכה של מות יהיה ישר.
וכיוצא בזה ראיתי רשעים שאמרו לי בפירוש כי אם היו יודעים שיחזרו בתשובה ותכף ימותו היו עושים. אלא שיודעים שאינם יכולים לעמוד בתשובה זמן ארוך, כי דבר מלך עליהם מלך זקן וכסיל רח"ל ולא שאל הרשע שימות כמיתת הצדיקים שבישראל כי הוא מן הנמנע שיגיע להשגה זו" עכ"ד.
הדברים מדהימים ובעלי משמעות מיוחדת. בלעם מכור כולו לתאווה ויודע שאינו יכול לצאת ממנה. הוא מוכן לחזור בתשובה ולמות מיד. אבל לחיות מהתמודדות תמידית מולה אינו מסוגל. מעניין שהאור החיים מצטט בשם "רשעים שאמרו לי" שגם הם מוכנים להתגברות אחת ולא להתמודדות יום יומית.
במובן מסוים אפשר לומר שהרבה יותר קל "למות על קידוש ה'" מ"לחיות על קידוש ה'" הרבה אנשים מוכנים כנראה למסור את חייהם פעם אחד ודי, מלמסור את חייהם כל רגע ורגע וכל יום ויום על קידוש ה'. מסירת כל החיים לה' נקראת חיים על קידוש ה'.
אשרינו שיש לנו את הזכות למסור את החיים "כל יום רק להיום" לקב"ה ולחיות על קידוש ה'.