בוקר טוב. קודם כל, יש דברים שעדיף להיות בהם ולא להסביר אותם, וכבר איתא שטייט מפורש בספר הגדול של הAA - 'ידע אינו כוח עבורנו', למדנו על הבעיה שלנו כבר מספיק. זו לא הנקודה, הנקודה היא להסכים להיות אקטיבי בהחלטה להחלים, ולא רק לחכות שהגל יבוא ולבדוק אם אני מספיק חזק כדי לעמוד מולו.
שנית, ויותר ברצינות. בקבוצות יש כמה מוקדי כוח:
א. בקבוצה, הרבה יותר מבפורום, (ובקבוצת פנים על פנים עוד יותר מקבוצה טלפונית) אני הולך ומפנים שהבעיה הסודית שלי, שהיה לי אסור לדבר עליה עם אף אחד ושהיא שייכת רק לי ולשטן שאורב לי בתוך הנשמה, היא בעיה של עוד כמה אנשים. יותר מזה, אני הולך ומפנים שיש אנשים אחרים, שהיו בעבר במצב הרבה יותר גרוע משלי, שאומרים לי - 'נתן' חבר יקר, אתה יכול, חבל שתמשיך להתבוסס בגועל העצמי שלך, יש אופציה. ואתה יודע, כשהם אומרים את זה, זה לא כמו ספר שהיה כותב את אותו הדבר, כי הם היו 'שם', הם יודעים בדיוק על מה אני מדבר.
ב. בקבוצה אני לא יכול להתכסות, כשאני מספר לכולם איך אחרי ארבעה חודשים הרגשתי שהתאווה תוקפת אותי 'ופעלתי' עם התאווה, אני צריך לעמוד מאחורי מה שאני אומר. כשאני מדבר, ומספר, אני הולך ומפנים שבאמת, אבל באמת, אני מכור. תובנה זו, שמאוד קשה להכיל אותה בתוך עצמי, ושאני נוטה להדחיק אותה בכל פעם שאני בתקופה נקייה משמעותית מבחינתי, מלווה את הקבוצה ואת החברות שלי בקבוצה בכל שלב ושלב.
ג. ההתייחסות לדברים של אחרים, והדיבור על הבעיות שלי עצמי, וההתייחסות של אחרים אליהם, הופכת את הבעיות שלי למשהו ממשי, שיש לו התחלה וסוף, שניתן להתמודד איתו. כבר לא מדובר על מפלצת כזו, שטנית, שתוקפת אותי בסיבוב. פתאום מדובר עלי, כפשוטו. על זה שאני מפחד שיראו שנכשלתי. על זה שאני מרגיש חוסר משמעות וריקנות אם לא 'כולם' אבל 'כולם' שמים לב שאני כל כך חכם ומוכשר, ועל זה שבאופן הזוי ומטורף לחלוטין, כשאני מסתכל על סרטי פורנו ומאונן אני מרגיש מלא משמעות, מלא גבריות, ובעל כוח להעניק לאחרים בעוצמה בלתי רגילה.
התובנות האלה, נוצרות רק כאשר אני מסכים שמישהו אחר, בקבוצה או בפורום, יעבוד איתי וידבר איתי על עצמי. לבד, אני נוטה להתכחש לזה.
יש עוד כמה יתרונות בקבוצה, אבל אשאיר לאחרים לגמור את המלאכה
בוקר טוב
נתן
