שלום חברים
בשיחה עם אחד החברים שאני בקשר איתו , ומפעם לפעם הוא מספר לי על איזה "שריטה" שיש לו בדרך כלל בתחום התאווה .
  וזה הופך לקטע קבוע כל שיחה או שניים הוא חייב ל"חדש" לי על איזה שריטה אחרת שיש לו, או שהוא עשה פעם.

אני מסביר לו שיניח לזה , וגם לי יש שריטות שעשיתי בעבר ואני לא אשתף את כולם בפורום, ואולי לא את אף אחד .
  העיקר שעכשיו אני, הוא, והחברים רוצים החלמה.      הוא לא מאמין שיש עוד "שרוטים".
  חתמתי לו שגם החברים בפורום שנראים מ"היפים והאמיצים"  יש להם בעברם או אפי' עכשיו שריטות שהם לא מעיזים לספר עליהם.   
              בשביל להוציא לו מהראש את המחשבה הכפייתית שהוא הכי דפוק פתחתי את הפוסט הזה .   
                                      ולא ח"ו על מנת שחברים יתפארו בשריטותיהם.
בבקשה תרגיעו אותו חברים, ואין ענין להיכנס לפרטי פרטים.
 
תודה ,  ומקווה שהנושא שהעלתי הוא במקום.

דובי יקירי!

המחלה שלנו היא בין השאר מחלת ההסתרה, חשוב מאד לא להסתיר כלום. לא כל דבר צריך לספר בכל פורום, אך לפחות בפני חברים כדאי להוציא הכל!!!

שלושת היסודות של התכנית הם- כנות נכונות ופתיחות.

אגב, כל מי שהוא מכור (כולל היפים והאמיצים) אכן יש להם שריטות, ולא רק בתחום התאוה (כולל אני כמובן), אך זה לא נכון שהם לא מעיזים לספר אליהם, אם הם היו שומרים משהו בסוד- כנראה שהיו נופלים.

שלום רק להיום .
אני יודע שצריך לספר על השריטות שקורות עכשיו מאז ההחלמה . וחלק מההחלמה זה לא להסתיר, ולהוציא לאור
  ולספר מה עבר עלי ואיפה התאווה פגשה אותי בעבר ,
  השאלה אם צריך להכנס לכל השריטות שהיו גם לפני שנים , לפרט ממש לפרוטות מה עשיתי לפני 5, 10 ,15 שנה.
  אני בתהליך שעברתי , ועברתי לא זוכר צורך כזה.

מה שלי ידוע שיש בזה תועלת מרובה, מין טיהור כזה.
כשאני עושה זאת טוב לי.

אם אצטרך לחשוף את העבר שלי בפרטי פרטים , אוכל לכתוב ספר.

נ.ב.(היה לי פעם רעיון כזה לכתוב ספר באנונימיות , ולמכור בסטימצקי )

בס"ד

דובי גם לי יש חבר שהוא שרוט חריג בעיניין וגם לי יש מחשבות כאלה יכול להיות שזה חלק מתירוץ פנימי

אני יוסיף ויאמר , תלוי מה המטרה
שאם המטרה בחשיפת השריטות זה חלק מההחלמה והתוכנית דייני,
אבל אם זה בא ממקום לא של עבודה בתוכנית  אלא  של רגשי נחיתות ואובססית הלקאה עצמית וחיפוש אחר חסרונות ,  לדעתי זה לא נכון ולא בריא, משפיל ,ומוריד את הבן אדם עוד יותר ותוקע בחיים

שלום לכולם, תודה לך דובי על הפוסט, מנסיוני הנושא חשוב מאוד, אסביר מדוע: הבושה והאשמה הם הפגמים הבולטים ביותר שהמחלה שלי יושבת עליהם, כל סוד שנשמר בתוכי יחסל אותי, סודות גדלים בחושך ומתים באור! זו עובדה! זו המהות של הצעד החמישי (ממולץ מאוד לקרוא בספר הגדול עמודים:62-64) הם כותבים שם שמי שדילג על הצעד הזה - לא האיר כל פינה אפלה בעברו - חזר לשתות, הותיקים ב  S.A אומרים שהם לא ראו מישהו ששמר סודות נקי לאורך זמן! הסבירו לי שאני לא חייב לספר הכל לכל אחד, אך אם ברצוני לחיות כדאי לי למצוא מישהו אחד ולספר לו הכל!
נכון להיום ורק להיום, אין לי סודות, לא מהעבר ולא מההווה.

טוב
לא אתווכח , אם מספרים את הכל .
המסקנה שיש עליה הסכמה בנתיים שכולנו שרוטים , כל אחד והשיגעון שלו.
יש שחושבים אחרת?

שתי הנקודות נראות לי נכונות לגמרי.

א. יש לי ה-מ-ו-ן שריטות הן בתחום התאווה והן בתחומים נוספים.

ב. אני עומד לספר על כל שריטה (כנ"ל, הן בתאווה והן בתחומים נוספים) לפחות לספונסר שלי.

נמאס לי להתחבא כבר ולהתבייש. אני חולה וצריך לטפל במחלה. אין ברירה אלא להוציא הכל החוצה לאור השמש.

(בשביל זה בדיוק אני עובד כעת לכתוב את צעד 1)

שלום חברים,
לדעתי, אין צורך לספר את כל הדברים שהאדם עבר ועשה במהלך שנות חייו,
במיוחד כאשר מדובר באדם שרגיש מאוד לזכרונות העבר שלו, וכל זמן שהוא נזכר במעשיו בעבר מעלים אצלו אסוסיאציות לא טובות.

פרויד טען, שיש צורך שהמטופל יספר את כל העולה על רוחו בזמן הטיפול, ובמהלך הטיפול הפרידיאני, המטופל לא מתערב בשיחה, אלא נותן לאדם לפרוק את הכל כולל הכל, דבר שפוריד כינה "ניקוי הארובות".

מה שכן, אלו הטוענים נגד השיטה של פרויד, ואולי הפסיכולוגיה בקשת רחבה יותר, אומרים שכל פעם שאדם נזכר בזכרונות עגומים מהעבר שלו, זה מפעיל אצלו מתג במוח, והדרך לנפילה פתוחה וקלה יותר.
מכיוון שכך, המטופל או המכור, לא יכולים לעמוד בעומס הרגשות המציף אותם בעת היזכרות במעשי העבר, והקושי לטפל בהם עולה בכמה רמות.

לסיכום: בשביל לטפל בבעיה, איננו צריכים דווקא להזכר בכל מעשי העבר שלנו, אלא רק בדברים שהוו אצלנו אבן פינה להתפתחות הפרעה/התמכרות/בעיה, ולראות כיצד ניתן לטפל בהם.
יש להתמקד בעיקר, ולהוריד את הטפל, ולהתמקד בעיקר בהווה העכשווי וכיצד ניתן לטפח אותו ולהפריח אותו.

לאסיר תודה היקר
רציתי לדעת בבקשה
לספר על כל גילגולי התאווה מכל צד לפרטי פרטים מאז החלה, מספיק אצלך למלאות ספר אחד?
כי אצלי לא ניסיתי , אבל ספר אחד בטוח שהמלא

משוש,

נראה לי שעדיף להציע את דעתך מאשר לקבוע באופן מוחלט.

יש כאן הרבה חברים שכל אחד חושב אחרת וזאת זכותו של כל אחד. אני (בהמלצת הספונסר) עובד כעת על הצעד הראשון ואני כותב את כל מה שאני זוכר. עשיתי את זה באופן כללי כבר אצל הפסיכולוג, וזה היה הכנה טובה מאוד לכניעה. יתכן שאצל חבר אחר זה יקרב אותו לנפילה - אז שיעשה מה שנראה לו טוב.

משוש היקר,
מה שנכתב לעיל הוא על פי נסיון שהצטבר בקבוצות הצעדים בכלל ובSA בפרט,
יתכן שידידנו המלומדים חושבים אחרת- אני באופן אישי מעדיף את נסיונם של מכורים כמוני- שהחלימו.

אגב, לא מדובר פה בסתם לספר מאורעות שעברו עלי בילדות וכדומה אלא בלהוציא לאור את הסטיות שלי כדי להוציא אותן ממני,
לי באופן אישי זה נתן המון- חשתי שחרור, חשתי שיותר אין לי מה להסתיר.

מלבד זאת, בצעד 4 אנו חושפים את מה שעבר עלינו, אך לא למטרת חשיפה בלבד, אלא למטרת חשבון נפש,
שנדע היכן אנו נפגעים, ומה מפגמי האופי שלנו גורמים לנו להפגע. רק מי שביצע את הצעדים יכול להבין עד כמה חויה זו תורמת.

לא קבעתי קביעה מוחלטת, הצעתי את דעתי הנחרצת. זה הכל...
כל אחד יכול לבוא ולחלוק, ובשביל זה יש פורום עם חברים עם דעות שונות.

רק לא הבנתי, איך כתיבת הזכרונות לפרטי פרטים קשורה לצעד ה1 שאומר: "הודינו שאנו חסרי אונים מול התאווה, ואבדה לנו השליטה על חיינו"
איפה בדיוק כתוב שצריך לכתוב על העבר שלנו?
אשמח אם תראה לי...