כל כך נגיש שזה מעצבן.
אחרי שלושים ושישה ימים נקיים, המחשבות מתחילות לפזול מעט. מילימטרים בודדים לכאן או לשם. איני מרגיש קרוב לנפילה בשום אופן ממשי, תודה ליה, אך אני יודע ששם זה מתחיל. זה מתחיל כל כך בעדינות לפעמים. ממש בקטנה. והגעתי לפה כדי לכתוב קצת. כי אני מעט חכם יותר היום. מעט.

אני יודע איך זה היה קורה פעם.

כמה תזוזות של האצבעות, והנה שוב אני שם. כמה שרק ארצה, איך שרק ארצה, מתי שרק אוכל. מדהים. פשוט מדהים.

כִּי שְׁאַל-נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר-הָיוּ לְפָנֶיךָ, לְמִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל-הָאָרֶץ, וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם, וְעַד-קְצֵה הַשָּׁמָיִם:  הֲנִהְיָה, כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, אוֹ, הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ.

לא. אף פעם לא היה כדבר הזה. גם בזמנים ובתקופות הכי פרוצות של האנושות, לא נראה לי שהיה כדבר המסויים הזה. ברור לי שמאז ומעולם היו אנשים שמין היה משאת נפשם התמידית. ברור. אך עולם כזה שבו אנו חיים; עולם שבו אדם אפילו לא צריך לצאת מפתח ביתו; עולם שבו הכל כל כך קרוב. הכי קרוב שרק אפשר; עולם שבו הקרבה הזו יכולה להשתלט ולפעול על כל ארחות חיי אדם. משפחה, כסף, חברים, רוחניות - חיים שלמים. זה מזעזע.

ואנחנו, משום מה, נידונו להיות קיימים בתקופה הזו. תקופה מדהימה בחיי המין האנושי, שבה (כמו בכל דור) יש כל כך הרבה טוב מעורב בכל כך הרבה רוע.
וזה כל כך מעצבן.

"לעתיד לבוא מביא הקב"ה היצר הרע - לצדיקים נדמה להם כהר, ולרשעים נדמה כחוט השערה"

אבל אנחנו הרי כבר מעבר לעניין הזה של "יצר הרע". מעבר לנסיון הטיפוס על ההר הזה, ורחוק מהתגברות על חוט השערה הזה. וכולנו בוכין.
לפעמים נדמה לי שיש לי, כביכול, שליטה במשהו. כלשהו, לא משנה מה. ואז בא המלך ואומר לי: לא. פשוט לא. עכשיו תתמודד.

ואני כל כך רוצה לעשות את רצונו ולגרום למלך נחת רוח. באמת. אחרי הכל, הוא מצ'פר אותי בכל כך הרבה אור. יש הרבה טוב שקיים בחיי. ים של טוב. ואני מאד רוצה לגמול טובה תחת טובה. אני רוצה שתילקח ממני הבחירה. אני רוצה לצאת מהמירוץ הזה. אבל אין יציאה.

נרצה או לא נרצה, אנחנו כאן בשביל לבחור בחיים. בעל כורחנו ממש, כמו שכתוב בפרקי אבות. חייבים לעשות השתדלות, ולצלוח את המים האלה בשמחה. אם אי פעם תאבד לנו השמחה, נהיה בצרות צרורות מאד. כך אני מרגיש, בכל אופן.


תחייכו. המלך שמח בכם. באמת. מתישהו גם נדע איך, מתי, כמה, ולמה היה מה שהיה בחיים האלה.
כרגע, צריך להמשיך לפעול לטובה. לקבל על מנת להשפיע אור לבריאה הזאת.

היום, אנחנו אלה שעוזרים להטות את מאזן העולם לטוב.
היום, אנחנו אלה שנותנים עוד קצת כח לכף הזכות הנלאית של המציאות.
היום, אנו ממעטים את עצמנו ומגדלים את החיים.

אני מצטער אם זה פוסט מעט מפוזר. כך אני מרגיש.

ברכה והצלחה לכולכם!
מחלימים ביחד!

"כל מה שהאדם מתגדל, מתגדל העולם כולו עימו!"
- הראי"ה קוק

בס"ד
מפוזר? ???
זה פשוט מדהים ונכון מסכים מאוד
ההמציאות של "הקלות הבילתי נסבלת" של החטא חייבת להשתנות...
לכן לדעתי זו חובה קדושה להתקין פילטר חזק למחשב!
בהצלחה רבה מכל הלב

רק להזכיר לפותח הפוסט,
עד היום אנחנו סובלים מחטא העגל ומחטא המרגלים, לרדורות,
אז האם דור המדבר עשה חטאים יותר גדולים שפגמו בכל האנושות כולה, או שהדור שלנו שנמצא ללא הנהגה וללא רועה נאמן, הוא זה שנמצא בקשיים הכי גדולים.

אהבתיהמגןלנו שלום,
מעניין שאתה כותב את זה כשפרשת השבוע מספרת על מעשה זימרי...
אני לא יודע מתי ההתמודדות היא הכי קשה אני רק מרגיש שהדרך לצאת ממנה קרובה כל כך לעבודת הקורבנות!
על מביא הקורבן לראות את עצמו כאילו הוא הבהמה המוקרבת. הוא מקריב את עצמו ואומר רבש"ע אני שלך ורצונותי שלך והלוואי שיכולתי למסור את חיי לך. בקטנותי, אני מוסר לך את מחשבותי וליבי ומסור לך בכל לב. את הנפש הבהמית שבי שאני מרגיש אותה היטב היטב אני מוסר ומקדש בכך את מעשי ונישמתי. זהו סוד הכניעה. כאן תמונה ההבנה כי השליטה על חיינו מסורה רק לו וכי הוא יוציאנו מאפלה לאור גדול. בב"א.
לגבי פיזור הנפש שמצא את ביטויו בכתיבתך. אתה כותב נאה מאוד. כך מעבירים רגשות שקשה לכתוב אותם. אצלי הפיזור הזה מעיד על מצוקה שהיום אני יודע שכשהיא מגיעה עלי להתקשר לחבר במהירות. אני גם יוצא החוצה ומבקש מרופא כל בשר לקחת ממני את המוות הזה. הדיבור איתו ועם החלק אלוק ממעל של החברים מדביר לחלוטין את התאווה.
עשה מה שטוב לך ואזור חייל!
בהצלחה

לעניות דעתי המשוחדת - אנחנו. ללא שום ספק. כיון שכעת נתווסף עניין ההסתרה, מה שלא היה באותם זמנים. אבל האמת היא שאין מה להשוות. הזמנים השתנו ועימם הניסיונות. לכל דור או תקופה הקשיים המיוחדים לה.

השורה התחתונה היא שאני חי כאן ועכשיו. מבחינתי, אין לא מרגלים ולא עגל. פתחנו דף חדש וחלק כשחזרנו לציון, ועלינו מוטל להטות כל יום מחדש את הכף. לא משנה לי מה היה בעבר. וכאן ועכשיו אני רואה איך העוון הזה של הפרת הברית מפיל אינספור אנשים לייאוש, עצבות, ודיכאון. לא מדבר על מכורים או לא, אלא בכלליות.

והקלות הבלתי נסבלת של החטא, היא זו שכל כך מעצבנת. מזל שגם התשובה היא עניין שקל להתחיל.

עניין התשובה איננו כלל קל ועיקר, אחרת לא באמת היינו צריכים כאן את הפורום.
היינו מתוודים בכנות ובנאמנות על כל הפגמים שלנו, ומוסרים את הכל כלפיי שמיים, דבר שלא ניתן לנו המכורים לעשות בקלות כל כך.

לגבי הסתכלות על העבר, תמיד צריכים אנו לזכור מאין באנו, כמו שפעמיים ביום אנחנו מזכירים שאלוקים הוציא אותנו ממצריים, משמע מדבריך שאין צורך להזכר בעבר, אז למה להזכיר את יציאת מצרים?
המשמעות היא, לעניות דעתי, שצריכים תמיד לזכור מאלו מקומות שפלים ועניים הגענו, אלו תלאות עברו על אבותנו, ומכך להתחזק באמונה שלמה שגם לנו מגיע לצאת מיציאת מצרים הפרטית שלנו.

לגבי עניין ההסתרה, מאז הגלות ועד היום אנחנו חיים בהסתרת האלוקים, וגם לפני כן היו זמנים שלא היה חזון נפרץ ולא היו נביאים שינבאו את הדרך אל אלוקים.

גם בדורות קודמים חטאו בחטאים נוראיים, כמו שיש כאלו שנבעלו בעזרת חפצים כמו הפסל שמכונה ה"בעל", שאותו היו עובדים,
במדבר, עם חטא בנות מואב, עבדו את ה"בעל" באמצעות החור האחורי,
האם זה פחות חמור מאשר הדור שלנו היום? לא נראה לי...

בא נרד מהתחרות הויזואלית הזו...
לנו קשה היום. זו עובדה. זה אתגר. זו המתנה של הקב"ה לדור הזה.
נחפש איך להתמודד עם זה ונבקש את רחמיו רק להיום!

מבלי להיכנס לוויכוח "למי יותר קשה", נראה לי שכל מי שמסתכל על ההיסטוריה של עם ישראל רואה המון המון קשיים לא רק בנוגע לעבודה זרה של עבודת אלילים אלא גם בנוגע לעבודה זרה של עריות. בשניהם אני מחפש אצל מי שלא יכול לעזור לי, את מה שרק אלוקים יכול לתת לי.

בס"ד
לזלמן ידידי היקר !
הניסוח מדהים וקולע יישר כח
אין עליך

נדמה לי שאף פעם בהיסטוריה לא היה התמכרות חולנית כמו זו שאנו סובלים ממנה.ברור שהיו התמודדויות אחרות אבל לא זה.

בלי להכנס עמוק לפרשיה בשבעת  אלפי העולם כל אלף מידה אחרת. השישי זה היסוד
(השביעי זה המלכות - משיח צדקינו שיבא עוד לפני סיום האלף השישי כשם שאנו מקבלים שבת לפני סיום היום השישי ולכן מדובר תמיד על ששת אלפי שנה)
ו... לא!!! אני לא מבין בקבלה. רק יודע לחזור כמו תוכי על המשפט הזה ששמעתי


לא יודע מה קרה בדור המבול שחטאם היה זהה במידת מה אם כי לא אני שיקבע עד כמה ו"מי יותר חמור"

"ואם אי פעם תבקש את מה שאין לך, אני אתן לך, תאמין..."

ובקיצור - שבת שלום ושלווה לכולנו. מנוחה, שמחה, ואור.
על זה אין וויכוח או חילוקי דעות. אני מקווה.
רק טוב!

לא באתי להתווכח, רק להגיד שהפוסט הזה נגע לליבי. אהבתיה - תודה על הכתיבה הכנה, הלא מפולספת ומלאת הרגש שהוספת לנו לכאן. היה לי משמעותי לקרוא את דבריך.
שבת שלום.
נתן