הייי אני חדש באתר הזה, בן 25 רווק, נופל וקם בתאווה הידוע 

תודה לה" יתברך שגילתי אותו המון זמן חיפשתי אתר שאוכל לכתוב בו ולשמוע דעות \ תגובות של אחרים ולקבל חוות דעת נוספת וישירה  למצב בו אני נתון ולא לחפש תשובות סדוקות ומקיפות בכל מיני ספרי מוסר והרצאות שדיברו לרוב באופן כללי בלבד .

אז ככה בקצרה (לא באתי כעת לספר את הסיפור האישי) אני נופל בערך מגיל 16 בערך 9 שנים היו המוני פעמים שחזרתי בתשובה ואני מאמין בכוחה של התשובה  ובמסע הזה היו עליות וירידות ...  לפני כיומיים גילתי את האתר הזה

ויצא לי קצת לחשוב על נקודה שמאוד קשה לי  : קשה לי באמת לוותר על התאווה
הכוונה היא שגם אם  היו ימים אחרי שנפלתי לתאווה הידועה והרגשתי זהו צריך לצאת מזה .. וישבתי ועשיתי תשובה ... זו לא הייתה תשובה מאלה , כלומר  גם אם החלטתי שאני אשתדל מכאן ולהבא לא להכנס לאתרים אסורים או לא ללכת כמו ממטרה ברחוב .. עדיין לא הייתי מוכן להרפות , לא הייתי מוכן למחוק את התמונות שאספתי או את רשימת הסרטונים שאיתרתי פשוט שמרתי אותם בצד ו "חזרתי למוטב" וזה גם יכלה להיות חזרה של תקופ ארוכה אבל העובדה הזו שאני תמיד שומר לי את המציאות בצד ...

כשהתחלתי לקורא את המדריך על הכלי הראשון שצריך רצון בכדי להפסיק ועל  שמירת עיניים והוספת פילטריים..  אני לא רואה את עצמי מגיע למצב שאני שם לעצמי פילטריים קשה לי באמת לחסום את אפשרות הנפילה אני מוכן לקבל עליי  לחזור בתשובה להשתדל ובאמת להתאמץ אבל לא למחוק או לחסום את הגישה ,  ואני ממש מבולבל מדרך החשיבה של עצמי כי זה סתירה שמראה שאני עדיין לא שבתי באמת... אבל זו רמת התשובה שאליה הגעתי השאלה מה עושים ... איך מגיעם לרצון ויכולת הויתור  ???


אני חושב שהשורש של " אי יכולת הויתור " שלי נובעת משאלה שורשית אחרת שמנקרת במוחי....  מהי המטרה הסופית, מה יהיה אח"כ ?  ??

ואני אנסה להסביר כי אני באמת רוצה לשמוע דעות והכוונות....  אני תמיד חושב לעצמי : יש לי משיכה לבנות אני רוצה לראות בנות, זו משיכה תאוותית אבל יש בה שורש שנצרך ....
אני מנסה לתאר לעצמי הליך חשיבה יום יומי ללא התאווה וזה לא נשמע לי הגיוני... כלומר אני חושב שאני כן זקוק לתאווה אך בצד ההיתר שלה (כמו דג שיבוטתא לעניין חזיר התורה התירה במקום אחר כנגד מה שאסרה) .
ואני לא מצליח לראות את התמונה הזו לא בתקופת הרווקות כשאין לך את הפת בסלך  ומה שעוד אני מפחד ומאמין שגם הפת בסלך לא יציל מכורים מליפול ולהמשך להתאוות לנשים אחרות (וללא מאבק מתמיד בנמושא גם אדם נשוי או דווקא אדם נשוי יפול במרואת אסורות ו הו"זק ) ..

השאלה היא איך אני אמור להביט למה אני אמור לצפות , מהו הליך החשיבה בראשו של זה שהתנקה , האם או לא מחק ממנו את התאווה הנצרכת עבור יציבות הבית עבור סיפוק יצרו ועבור קיום מצוות פרו ורבו ומצוות עונה כפי מטרת שורשם , והאם הוא יצליח להגיע עם אשתו לשלום בית אמיתי הבנוי גם על אהבה ומשיכה מצד התאווה.

במיוחד משגע אותי היצר החזק בזמן הרווקות שאין לו תחליף בזמן הנסיון אני לא יכול לומר לעצמי "תתאפק עד הבית", או תשמור עצמך אם לא בשביל נשמתך בשביל שלמות שלום הבית שלך .     

נא לא לתקוף אותי אם אני מציג דעות שהמדריך מכסה אותם , רק הגעתי הנה ....

אשמח שמי שמגיב יציין את גילו ואת מיקומו בהחלמה או בנפילה  (חשוב לי לדעת מעין נובע המענה האם ממשהו שהתנסה רבות בנפילות וקימות , משיהו צעיר שרק התחכך בתאווה , משהו רווק או נשוי )


:o :-X :o :-X

תודה על כל תגובה  (הפורום נראה ממש בחתוליו או שלמרות שיש הרבה אנשים רובים לא פעילים של ממש ורק צופים)

בס"ד
שלום לך "ראה עוניי ועמלי" יקירי!
למה הכוונה אין תחליף? ???
הגיע הזמן שאפשר להתחיל  (להתחתן כמובן)
ותדע לך שאם לא תהיה שומר ברית לפני החתונה סביר להניח שאותה בעיה תהיה לך אחרי הנשואין...
אם תרצה לדעת פרטים יותר מפורטים על חיי www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=1081.0

"ראה עניי ועמלי"..
להתחלה אני יכול לומר לך כמה דברים..
גם אני רווק כמוך.. גדול ממך (28).. גם אני חשבתי עד לפני כחודשיים.. שאין שום פתרון רק להתחתן ואז אולי אתחיל להימנע מיצר התאווה.. גם אני חשבתי שהנפילות האין סופיות שלי הם הדבר הכי טבעי שבעולם ואין מה לעשות חייבים אשה לחיי.. וחייבים להמשיך ליפול.. וליפול.. ולהתרסק... וכו וכו'...
אבל היום ב"ה הדברים שונים אצלי לעין ערוך.. ב"ה 36 ימים נקיים "רק להיום" הבנתי בזכות התכנית המדהימה הרבה דברים חדשים, הבנתי שאני מכור.. הבנתי שהנפילות האין סופיות שלי הם הדבר הכי לא טבעי שבעולם... ועוד דברים...

לגבי הדברים שכתבת.. אני חושב שאתה כבר מתחיל לענות לעצמך..
כשתגיע להבנה שהתאווה רק הורסת לך את החיים!! כאן תתחיל לעשות משהו עם עצמך.. כל עוד אתה "כאילו" רוצה לצאת מזה, אתה די מסתובב סביב עצמך..
וכמו שאמרתי אם תרצה באמת, תוכל לראות עוד בימי רווקותך ימים נקיים ושפויים! וכך תוכל לבחור את אשתך מתוך מבט אנושי, אתה תגיע להבנה שאשה היא לא חפץ וחתיחת גוף אלא היא אישיות עם רצונות בדיוק כמו כל אדם אחר!

הרבה הצלחה

שלום לפותח הפוסט,
אם תרצה לדעת מי אני תוכל לחפש בפרופיל ובהודעות שלי,
לגבי הנושא שאמרת על הצורך לראות בנות כחלק מדבר שנצרך,
אכן אמת ונכון הדבר, שלמכורים יש צורך תאוותני וסיפוק יצרי מעצם המחשבה ההסתכלות או המעשה בבחורה/בבחור בכלב/בחתול או בכל דבר שגורם לנו לעוררות מינית.
אך, העבודה היא, לבדוק בציציות, מהיכן נובע הצורך הזה...
אם אתה מרגיש, שחייך הרוסים, או תקועים, או שאתה לא מסוגל להניע את עצמך קדימה לעבר מטרות שהצבת לעצמך, עקב התאווה וההתמכרות, זה בעצמו מספיק תירוץ בשביל לזרוק את התאווה ממך והלאה...
כמו כן, ישנם דברים בסיסים שנצטרך להפנים אותם, כמו כיצד לאהוב את האחת והיחידה, להתאוות אך ורק לה, כדי שהמערכת היחסים במובן הצר של המילה לא יפגע.

אך, בתור אדם רווק, ובתור התחלה, תהיה חייב לעשות חשבון נפש כנה עם עצמך, האם התאווה מספיק כואבת לך כדי לוותר עליה לעת עתה, או שלא...

מקווה שעזרתי במשהו...

ולדי דיינו, כולנו חתיכים וחתיכות, של גופים וגופיות 8)

ידידי, נראה לי שיש כאן בלבול ראשוני שממנו מגיעות כמה מחשבות שגויות. העיקר הוא שאתה מבלבל בין התאווה ההגיונית לבין ההתמכרות הלא-הגיונית.

הנה דוגמא שתסביר לך במה דברים אמורים. כולנו אוכלים שלוש פעמים ביום ולפעמים אפילו יותר, אבל זה לא אומר שאנחנו מכורים לאכילה. יש אנשים שהם מכורים לאכילה, דהיינו שהם לא יכולים להפסיק לאכול וכל פעם שהם רואים אוכל - הם חייבים לאכול. ברור שגם אם הם הולכים לגמילה, הם ימשיכו לאכול, אבל הם יאכלו מה שהם צריכים. ההתמכרות היא כח לא הגיוני, שלוקח כח הגיוני (אכילה, תאווה למין וכן הלאה) ומשתמש בו להרס עצמי.

אם אתה מרגיש שטוב לך עם התאווה - אז הכל בסדר, אבל אם אתה מרגיש שזה הורס אותך, כנראה התאווה כבר מזמן יצאה מפרופורציות וכעת זאת התמכרות שלא קשורה לתאווה עצמה.

אגב, ראיתי שאחד החברים אמר לך שכדאי להתחתן ושזה יהיה התחליף. ברשותו אסתייג מכך בנחרצות. החתונה איננה תחליף להתמכרות. אם יש אדם שיש לו תאווה רגילה לנשים, אזי החתונה תפתור לו את הבעיה כי הוא פשוט יהיה בתאוות היתר, אבל אדם כמוני שמכור לתאווה, החתונה לא רק שלא פתרה לי את הבעיה אלא החמירה אותה מאוד מאוד. אני לא הייתי מציע לאף אחד להתחתן כדי לנסות לברוח מהתאווה. זה פשוט לא עובד.

סוד הכניעה היקר,

אתה צודק בהחלט ובפרט בעניין החתונה.

אני יכול להעיד על עצמי שלפני שהתחתנתי, חשבתי שנגמלתי מהתמכרות לתאווה לגמרי.
ומספר חודשים אחרי החתונה, התברר לי שההתמכרות שלי רק תפסה תנומה קלה והחתונה (יותר נכון החיים עם אשתי) העירה אותה במלוא העוצמה !!!

זה היה כמו כדור שלג: החתונה העירה לי את ההתמכרות וההתמכרות גרמה לחוסר שלום בית שגרם להחרפת ההתמכרות וכן הלאה.
ברגע שהתחלתי לעבוד על עצמי עבודה אמיתית ללא פשרות בתוכנית 12 הצעדים, יש לי היום שלום בית הכי טוב שהיה יכול להיות לי.
אשתי ואני מרגישים בגן עדן וכאילו התחתנו מחדש !!!
מה שקרה כאן בעצם הוא שהצלחתי בעזרת הכניעה לקב"ה כמובן (ועוד שאר הצעדים בתוכנית) לעצור את כדור השלג הזה והיום יש לי גם שלום בית נפלא וגם התקדמות אדירה בהחלמה !!!

יפה מאוד. הדברים שאתה כותב מופיעים בספר הגדול בצעד התשיעי. זה נקרא שלב ההבטחות ומצויין שם שעוד לפני שנגיע לאמצע הדרך נתחיל לראות את הדברים הטובים קורים מסביב. אני שמח לראות שאתה זוכה במתנות הנפלאות האלו.

היי קודם כל באמת תודה על כל תגובה זה באמת חשוב להרגיש שאינך לבד בעסק ויש מי שמתמודד בחוויות הללו ואפילו יצא מדברים קשים יותר (ברחמיו הרבים).

זהו שיש ימים שאני בכלל לא מרגיש צורך להסתכל בבנות ברחוב ובכלל שלא להכנס לאתרים אסורים.

אבל, לפעמים אני מרגיש שזה כמו לסגור פקק של משקה מוגז וכל תקופת השמירה אני רק מנער את הבקבוק חזק וחזק יותר עד הפקק יוצא ומתפרץ בחוזקה וקשה מאוד לרצות לסגור את הבקבוק לאחר שהוא נפתח ....

כלומר אחרי תקופה של שמירה מגיעה תקופה של "התפוצצות" ואז אני מרגיש שאני ממש דוחק את עצמי שלא ליפול.. והרצון לתאווה מתחזק עד שאני שוב נופל... ובראשי החשיבה שהנקיות הייתה התאפקות ולא וויתור.

ואני מקווה למצוא דפוס חשיבה אחר, שבאמת אצליח להאמין בו וליישם אותו .

ארצה להגיב לכמה מהמגיבים:

מי אני: אני בהחלט מסכים שנשואין אינם הפתרון, שמעתי את זה רבות, כוונתי הייתה שגם לחיות ולחשוב רק על אישה אחת בלי שום תאווה לנשים אחרות נשמע חלומי, אבל רחוק מאוד מהמציאות..
וזה נראה קצת מלחמה לא פאריית כי האישה בבית רק הולכת ותכערת כאשר הנשים ברחוב רק מתחלפות ו"נשארות צעירות"  ולכן קצת קשה לי לתאר מצב שבו התאווה תסופק רק באמצעות אישה אחת, כוונתי שאם לא יכול שינוי מהותי בתפיסה שלי וברצון התאוותי , לא אישה אחת ולא אלפיים יספקו את התאווה ...  השאלה שוב מהי ההסתכלות הנכונה ואיך אדם באמת יכול למלט את התאווה בלי שירגיש צורך לפזול לצדדים ולא ישנה לו אם אישתו תתבגר או תשתנה בגופה ...איך ??

די דיינו: האמת שאני מרגיש שהתקדמתי המון בהליך התיקון שלי וח"ו אף פעם לא חשבתי על אישה כחץ ואני מרגיש תמיד שאיפה עמוקה ליצור ולחיות קשר אמיתי עם אישה שהוא הרבה מעבר לקשר הגופני שתופס רק חלק מכלליות הבית והחיים עם אישה.

אני דיי מבולבל כי יש ימים שאני מרגיש כאילו הגעתי למנוחה כאילו כל התאווה הזו לא נצרכת ואני לא צריך להסתכל על שום אישה ברחוב ובטח שלא אתרים והוז"ל, ובטח שאני מבין כבר שהתאווה הורסת לי את החיים.

אבל כמו שציינתי זה מגיע בסוף לפיצוץ ובפיצוץ עצמו כל "ההשגות" מטששטות ואני לא באמת מאמין  שאפשר להפסיק את התאווה הזו עולמית.

סוד הכניעה: מאוד דיבר אליי אופן החלוקה שבין תאווה הגיונית להתמכרות , השאלה היא לגבי מי שיש בו תאווה הגיונית איך ואיפה זה בא לידי ביטוי  (היכן הגבולות)  - [עיין בתגובה ל"מי אני"]


שמואל: אותה השאלה מהו שלום הבית הנפלא וכיצד משמרים אותו אל מול התאווה כאשר האישה הולכת ומשתנה וכבר לא תמיד מספקת את ההצלה מן החטא (אני לא מדבר מנסיון אלא רק מחשיבה שנראת לי הגיונית- ואני נורא מפחד להתחתן מבלי להתחיל ולראות שינוי ממשי בעצמי).

אשמח כמובן לתגובות נוספות ולמענה על הרחבת הדיון... תודה רבה על הכל זה באמת מאוד עוזר לשתף אחרים ברחשי הלב  8)

שבת שלום "לב טהור ברא לי אלו-קים" !!!! 

שלום לך
ראה עוני
ברוך הבא לפורום
ומקווה שמהפורום והחברים שפה תראה ברכה , ותקבל כלים ועצות להמשך הדרך.
האמת שאין לי כל כך מה להוסיף , ומעדיף להתבונן בחילופי הדברים מבלי להתערב,  מה גם שאני בתחילת הדרך , ובקשיים לא קטנים.
אבל דבר אחד שכתבת "ראה עוני" לא נראה לי .  והוא שאתה מחכה להשתנות ואז תתחתן .
מהצד זה נשמע הגיוני ומחושב , אבל לדעתי אתה לא צעיר בן 18 (למרות שלפי המשנה 18 כבר זה הגיל לנישואים)
וזה שכבר יש לך מודעות חזקה למצבך זה כבר חצי מהתרופה .
לדעתי אין צורך להמתין ,(ומי שאומר להמתין , אני אשאל אותו. כמה להמתין ?  שנה, שנתיים , הרי הבעיה לא נפתרת אף פעם ,אלא דרושה עבודה לכל החיים. זה חוסר אחריות להגיד לבחור בגיל 25 להמתין , הכלה לא תמתין) ואם יש לך הצעה טובה לנישואין לך על זה , ושח"ו הקשיים האלה שלא יעצרו אותך .
אמשיל לך משל.    זה כמו ילד שעוד לא יודע ללכת , ורואה שילדים שהולכים כבר נופלים מידי פעם ומקבלים מכה ובוכים .
אז הוא מחליט שעד שהוא לא יידע ללכת בלי ליפול הוא לא ינסה ללכת .  זה לא הגיוני אה?(זה גם מזכיר את הלך רוח שמתנהל בציבור הלא דתי ,שקודם כל מתבססים כלכלית וכביכול מתבגרים יותר ואז ניגשים סוף סוף לנישואין , מעניין שסטטיסטיקת מצב הגירושין אצלם לא מראה שהשיטה נכונה)
אדרבה אומרים לו תתחיל ללכת ומהנפילות תהיה הצמיחה , ותלמד מהנסיון שלך עצמך , כי אין חכם כבעל נסיון .
אני בשונה ממך לא ההייתי מודע לדברים כמוך לפני הנשואין ובאמת חשבתי שהנשואין יהיו הפתרון עבורי .
*בנוגע לענין שהעלת שהאשה בבית מתייפה עם הזמן, אתה צודק , ככל שעובדים על שלום הבית , ופה באתר על התוכנית הקשר עם האשה לא רק חיצוני , ומגלים כמה יופי פנימי יש לה .
ואשה שטוב לה ככל שעובר הזמן יכולה להיראות טוב יותר .

הייה שלום
ו"עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים......
יום טוב נקי ומאשר


נ.ב. ונראה לי שאם התובנה של הרווקים שנכנסים לאתר זה לחכות עם הנישואין עד שיפתרו הענינים (דבר שיכול להימשך ולהימשך ו..........זה הרי עבודה לכל החיים , אין פה זבנג וגמרנו),
מעלה אצלי את הספק האם טוב שהגיעו לאתר בכלל לפני הנישואין .
נקודה למחשבה

ידידי,

טבעה של ההתמכרות שלי היא שכאשר אני בזמן של הכחשה, אני משוכנע במאה אחוז שניצחתי והכל בסדר וזה בכלל איכסה. אבל בפועל ההתמכרות לא הולכת לשום מקום ואני רק מכין את הקרקע להתפרצות הבאה.

לכן, כל הספירה של התקופות יובש לא באמת עוזרות לי כי אחר כך אני מפצה את עצמי בריבית. האמת היא שזה יורת מכך, כי כל פעם שאני מאמין לשקר של עצמי כאילו הכל בסדר, אני רק חופר לעצמי בור עמוק יותר.

זה כמו יום אחרי צום. אני לא באמת מפסיק לאכול לנצח, אלא רק צם קצת זמן ואז מפצה את עצמי ואוכל כמות של יומיים.

התאווה ההגיונית לא שייכת בכלל להתמכרות. ההתמכרות נכנסה לתוך התאווה ההגיונית ומזמן הוציאה אותה מפעולה והיום התאווה היא רק בובה מריוטינה בידי ההתמכרות שעושה הכל כדי להרוס אותי מבפנים.

בס"ד
לראה עוניי ועמלי היקר שלום רב
זה פשוט מדהים רמת הניתוח והחשיבה שלך
יישר כחך הלוואי שהייתי שם בגיל 25

בכל אופו לעניין האשה בבית לעומת הנשים בחוץ
אז אם בונים את הקשר נכון מגלים  ש...
האשה שלנו הכי יפה בעולם כי אנחנו אוהבים אותה...
ולא אוהבים את האשה כי היא הכי יפה בעולם...
ואיך יוצרים את הקשר והאהבה זה ממש סיפור ארוך
אבל בגדול אפשר לומר שזה המון נתינה...

בהצלחה רבה ו........אל תשכח להזמין אותנו לחתונה

דובי אחי היקר
לגבי דבריך... אני חושב שהדברים לא הכי מדוייקים
גם אנוכי רווק כבר כמעט בן 29 עברתי מספר לא מועט של דייטים, כל התקופה הזו הייתה בצל התאווה, כל הזמן אמרתי כמו שכתבת, זו עבודה לכל החיים.. אין מה לעשות חייבים להמשיך להתמודד וחייבים להמשיך להיפגש.. כך העברתי כמה וכמה שנים של נפילות עצומות ודייטים כושלים ומייאשים..
זו הייתה תקופה מעורבבת, בלי עבודה ותכנית ממוקדת.. הרבה פעמים התחברתי אליה רק בגלל המראה החיצוני.. וברור שתמיד הלבשתי את זה בהמון סיבות פנימיות, אבל באמת מה שתפס אותי היה החיצוניות שלה! אפילו סוג של "לא מעניין אותי מה היא באמת העיקר שיהיה חיבור חיצוני"!
אתה שואל אולי זה לא מתאים שרווקים יתחברו לתכנית?.. אצלי התשובה ברורה ללא צל של ספק! ברור! ברור שכן! בלי התכנית לא יודע איפה הייתי היום! הייתי ממשיך להתגלגל עם כדור השלג וכך גם הפגישות שלי!
היום אני לא יודע איך להסביר את זה (אולי דווקא כן..) לאחר 40 ימי נקיות הפגישות שלי הרבה יותר מכוונות.. יותר ממוקדות..
ברור לי שיש לי עוד המון עבודה והתמודדות בזה! ברור לי שגם היום הקטע החיצוני אצלי משחק תפקיד די חשוב! אבל עם זה אני רואה את עצמי נמצא בתהליך בריא וטוב! ברור לי שפגישות בתקופות של החלמה הן מועילות וטובות פי כמה וכמה מתקופות של ימי תאווה וחולי!

די דיינו היקר,
לדעתי, אין כל בעיה בחוש אסטטיקה מפותח. הלב יודע אם היופי הוא התאווה או החוש הבריא.

ראה עוניי ועמלי היקר,
ראשית, אני משתתף בכאבך העמוק. אני זוכר היטב את המקום הזה שבו רציתי ואפילו רציתי מאוד אבל שמרתי לעצמי פינה קטנה שבה אני שמרתי את התאווה כי היא הדבר היחיד הנעים והבטוח שהיה לי בעולם. בדימיון ראיתי את התאווה כמוצא לכל הבעיות. לשם ניתן היה תמיד לברוח ושם אף אחד לא פוגע בי. תמיד לאחר מעשה חשתי שפגעתי בעצמי עמוק עמוק אך הצורך שלי לא נעלם ולכן שמרתי על כל התאוות שלי בהישג יד.
מה שהוביל אותי לשפיות היא ההכרה כי אני איבדתי את השליטה על חיי. תפס אותי יאוש תהומי שנשבעתי לעצמי כי אעשה כל שידרש כדי לצאת משם. אני לא יודע כמה אתה נואש אך אצלי זו הייתה נקודת המפנה. למרות שמעדתי גם לאחר מכן, הדרך שלי מאז ברורה יותר ואני הולך ומחלים.
קשה לי מאוד לכתוב את הוידוי הבא, אך אני יודע כמה אפשר ללמוד ממנו ולכן הוא יעלה עכשיו ולו בשביל שאחד מכם ירוויח ממנו דבר מה.
אני בחור מאוד ביישן. אין לי הרבה ביטחון עצמי באופן טיבעי וזה שמר עלי מלהוציא את התאוות שלי החוצה. אף אחד בעולם לא ידע על התאוות שלי ובין השאר נמנעתי מקשר עם בנות בגלל זה. הקשרים היחידים שהיו לי היו עם ד' אמות ושמירת נגיעה וכד' וכך נשארתי תמים מאוד. ב"ה.
בצבא, נשמרתי מאוד מקשר עם בנות. הייתי מעין מש"ק דת לכל סובבי ואף אחד לא יכל לשער כמה התאווה בערה בי. הקירבה לבנות שיגעה אותי אך לעולם לא העזתי להתקרב ממש. היו כמה שיחות עם בנות אך לא ידעתי כיצד להמשיך זאת. וכך זה המשיך עד שהוצבתי במוצב מבודד בערב פסח. הרב החטיבתי ביקש ממני לאתר לו את החיילים שיזדקקו לערכות פסח מהודרות ואני חיפשתי. בגלל תחלופה של כוחות נשארתי יהודי יחידי במוצב ממין זכר אך הבנות היו יהודיות כולן. בברור שערכתי גיליתי כי יש בת אחת דתיה ואמרו לי היכן אוכל למצוא אותה. ניגשתי אליה ובלי להביט בפניה (מרוב בושה) אמרתי לה כי תוכל לקבל דברים לפסח ואם היא רוצה עוד משהו היא תוכל למצוא אותי באוהל שמשמש כבית הכנסת. 2 דקות ולא יותר. לאחר מכן הייתי הכי "צדיק" שבעולם ולא זזתי במית הכנסת. לא רציתי להפסיד אותה...
ובאמת לא הפסדתי. היא באה ודיברנו. ודיברנו. ודיברנו. בהמשך גם נגענו ונגענו ורק ה' יודע למה לא חצינו את כל הגבולות האפשריים. ואכמ"ל.
כמי שלא הכיר, נמשכתי מאוד לדבר הלא מוכר הזה. תוך זמן קצר מאוד סגרנו בנינו שניתחתן. כדי שההורים לא יקבלו התקף לב, המתנו כמה חודשים אבל בסופו של דבר תוך חמישה חודשים כבר היינו מתחת לחופה.
שנים, אחים שלי. שנים לקח לי עד שהבנתי שהיא האחת והיחידה שלי. אני התחתנתי מתוך הרים של תאווה אליה. העולמות שלנו רחוקים זה מזה בצורה שלא תאמן. שנים חשבתי שעשית טעות בבחירה בגלל התאווה ושהייתי פזיז ואידיוט. כן, היו לי המון רגעים טובים אבל גם כל כך הרבה מריבות ובעיות שזה ממש לא יתואר. הקב"ה חישב את הכל ואני מברך אותך  'ראה עניי ועמלי' שתזכה לזוגיות מופלאה לפחות כמו שלי היום. אבל על הדרך לשם אני לא ממליץ. ממש לא.
תעבוד על עצמך יקירי. תנסה להתנקות כל יום רק להיום. המלחמה קשה אך בשביל מה הגענו לעולם הזה אם לא בשביל לעבוד. אני עמל כל יום גם על הכניעה שלי מול ה' וגם על הזוגיות שלי. זו עבודה קשה אך היא תכלית חיי. הפרחים שלי (6 ב"ה) הם התוצאה המבורכת של העבודה הזו.
תצליח יקירי בכל מעשיך,
נעם

וואי וואי, איזה וידוי מרגש מתחבא לו כך בתוך דיון אחר לגמרי. זה דבר שצריך לצאת החוצה ולהפסיק להתבייש בו.

אתמול עבדתי עם הספונסר שלי על המשך כתיבת צעד 1, ובין היתר אמרתי שאני כעת מתבייש במה שעשיתי. הוא הסביר לי שאין לי מה להתבייש כי אני אדם חולה ואין שום סיבה להתבייש במחלה שלי. (בדומה לכך הוא הסביר לי שאין גם מה להתגאות בהחלמה כי היא לא שלי בכלל... היא של הקב"ה).

נקודת הדברים היא שההדחקה הזאת היא האויב הכי גדול שלנו. מספיק להחביא את עצמנו. הגיע הזמן לחיות בשלום. אדרבה, אני מציע שתספר בקבוצה את מה שכתבת כאן, או לפחות בשיחה אישית עם אחד החברים. ברגע שהסוד ייחשף לאור יום - הוא כבר לא יהיה סוד והוא יאבד את הכח שלו עליך. אחר כך נוכל להמשיך בצעדים השישי והשביעי, באם נותרו לך מכך פחדים או טינות.

תשחרר...

איזה דיון מרתק, ראיתי והחלטתי להשתתף, להיות שייך לדף המרגש הזה... כל אחד פה רושם את הנשמה שלו בדם ליבו, מדהים! איזו נחת רוח יש ליושב במרומים!  אמר חבר יקר, יש אנשים רגילים שמספיק להם להתפלל שלוש פעמים בבית הכנסת, ויש את 'המיוחדים', הבורא יצר אותם כדי שיתפללו אליו כל הזמן, באמבטיה... בשירותים... ברחוב... וגם באינטרנט... אשרינו! 
כיף לקרוא כל מה שנכתב, על ידי סוד, דיינו, דובי ומיאני, נועם (וואו! מאיפה הבאת אתזה?) וכמובן פותח הפוסט ראה עוני ועמלי. אהבתי את הדוגמא של 'הגזוז', יש שישוו את התחושה לאדם שחש בפעילות בבני מעיו... התאפק ולבסוף משמצא נוחיות רץ לקראתו ולצערו ראה שבשירותים אין נייר טואלט...
תודה נועם, גם אני לא הכרתי את אשתי מהסיבות הנכונות, הכרנו דרך 'שדכנית' (חברתה הטוב של בת דודתי חברתי הטובה לשעות אסורות מאוד... ידענו שההורים לא יתנו לנו להתחתן ואז היא הציעה את חברתה הטובה) התחתנתי איתה רק כדי לברוח מהתאווה, לאחר דרך חתחתים, גהינום אמיתי! מצאנו לפני כמה שנים את ההחלמה ומאז (כמעט) היא חברתי הטובה ביותר, והפעם באמת! בלי סודות. 
לחשוב היום איך היא תראה בעוד שנים זו מחשבה שרק המחלה שלי יכולה לייצר! אני לא יכול לחיות את היום, אז לחשוב על איך היא תתקמט בגיל 70, 60, או אפילו 40?
היום אתפלל לזכור שהיא זו הנשמה שלה, לא הפנטזיה שאני מנסה להלביש עליה... אתפלל שנמצא חן בעיני אלוקים ואדם.