כבר מגיל קטן הרגלנו את עצמנו לצפות לעתיד למה שאני אהיה כש...
הגענו למצב של קביעת דפוס חוזר של משפטים כמו: "כשאגיע לכיתה ו' אהיה הכי גדול..."
"כשאגיע לתיכון/ישיבה אז יהיה יותר טוב"
"כשאגיע לכיתה י"ב אף אחד לא ידבר איתי בכלל, אהיה מלך העולם..."
הדפוס הזה חזר וחזר בצפייה תמיד לחכות שמשהו ישתנה, נותרנו תמיד במחשבות על חלומות וורודים בהם המציאות תהיה יותר טובה... אז אי שם בעתיד
כשאהיה בצבא כולם יעריכו אותי, אהיה מפקד, אהיה תותח וכו'
וכשאתה מגיע לצבא פתאום לא הכל וורוד, במקרה הטוב אפור...גם אז אתה מתחיל לחשוב על מה יקרה כשאני אהיה מפקד?! וגם שם הדפוס חוזר עד שאתה כבר מייחל להשתחרר...
כש... כש... כש...
למה אנחנו תמיד מחכים למה שיבוא? גם ביום יום כשאנחנו מחכים לסופ"ש, או מחכים לחופשה בקיץ וכו'?
מחכים לימים טובים שיבואו עלינו ונוחלים אינספור אכזבות כשמגיעים אליהם...?
אם נתבונן בעצמנו, באמת, לאט לאט נוכל להבין שזה גם שורש הנקודה לבריחה לתאווה שלנו, החוסר יכולת להתמודד עם חיי היום יום והקשיים העוברים עלינו, לכן אנחנו בורחים, חולמים, מדמיינים שאנחנו במקומות אחרים, וגם לצערינו...נופלים.
אז מה הסוד? איך משנים את נקודת המבט על החיים שלנו?
עין טובה...
על הסובבים אותי, על החברים, על המשפחה, על המציאות כולה!
ו-אמונה תמימה
לשורש אמונה (א.מ.נ) יש כל מני מילים שמתקשרות אחת בשניה, לדוגמא:
אמון, נאמן, מאמן, אמנה, אמן, וכו'
המשותף כמעט לכולם הוא "היכולת להוציא מהכח את הפועל"
נקח לדוגמא מאמן: התפקיד שלו הוא לקחת שחקן שיש בו יכולות מסוימות, ולהוציא ממנו את המקסימום יכולת!
הוא לא דורש ממנו משהו לא הגיוני, או משהו שלא מתאים לו... אלא הוא דורש ממנו את המקסימום שהוא יכול להוציא והוא מגלה בו את הכוחות שיש לו.
הוא מוציא מהכח אל הפועל.
"מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתיך"
מה הכוונה "אמונתיך"?
הקב"ה מאמין בי, הוא יודע על הכוחות שטמונים בי, הוא נותן התמודדיות שהוא יודע שאוכל לעמוד בהם, ונותן לי את הכוחות להוציא אותם מהכח אל הפועל!
...
אם רק נסתכל על המציאות כמו שהיא, לא נפחד ממנה, ננשום נשימות עמוקות לפני כל אתגר שעומד לפנינו, נסתכל בעין טובה על העולם, נאמין באמת שאלוקים איתנו, מאמין בנו!
נוכל למקד כל יום "רק להיום" לנסות לכעוס פחות, לוותר, לאהוב. נוכל לגשת להתמודדות מול התאווה בצורה בריאה יותר, להבין שאל לנו לחפש את מה יקרה כש... אלא נחייה את היום! רק להיום.
"מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב"
הסיבה שקראתי לעצמי "אוהב ימים" היא כי קראתי במקום מסויים על כך שאוהב ימים הוא אדם שאוהב את הימים הבאים עליו, ולא מחכה לימים אחרים שיבואו.
הוא מנצל כל רגע, כל שעה, כל יום... הוא מסתכל בעין טובה ובאמונה על כל הסובב אותו, הוא מוצא את נקודות האושר והשמחה שלו בהוה, ולא מחפש אותם בעתיד...
אני הקטן עדיין לא שם, אבל אני מאחל לעצמי להיות "אוהב ימים" כי אני באמת, בכל ליבי חפץ בחיים טובים של נקיות, של ניצול כל יום, של עין טובה של "לראות טוב"
