נפלתי שוב,
הגעתי למקומות כאלו נמוכים שכבר לא בא לי לחיות... בא לי להיעלם, בלי להשאיר איזשהו חלל או עצב אחריי, פשוט לא להיות פה.
בזמן האחרון, על מי אני עובד, רוב החיים שלי... אני פוחד להישאר לבד - בשני מובנים.
הראשון, אני פוחד להישאר לבד בבית, בעבודה, בכל מקום כלשהו כי אז אני יודע שהיצר יתקוף בטירוף ובעוצמה חזקה. אבל יש מקרים שאני כאילו דוחף את עצמי להישאר לבד ומשקר לעצמי שאני אוכל להתמודד עם היצר. ממש כמו עכשיו בנפילה הנוכחית, כל המשפחה יצאה מהבית, הייתי צריך לצאת איתם גם, אבל אני... ״לא לא אני נשאר ללמוד״. איזה ללמוד ואיזה נעליים. ישר רצתי לשוטט בפייסבוק ובטוויטר ומפה לשם עברה שעה של שריפת זמן ואוננות.
המובן השני, הוא שאני באמת מפחד להישאר לבד. אולי ההתקפי יצריות האלו והוצאת זרע לבטלה מעכבים לי את הזיווג? אולי אני אשאר כל החיים לבד? בודד? אני לא רוצה... אני רוצה מישהי שתאהב אותי יותר ממה שאני אי פעם אוכל לאהב את עצמי... כי בזמן האחרון, על מי אני עובד שוב, רוב החיים שלי אני שונא את עצמי ואת כל מה שקשור אליי. אוהב את הסביבה, את החברים, משפחה ולא משנה מי יותר ממני. שזה דפוק!!! איך מישהי תוכל לאהב אותי כשאני לא אוהב את עצמי?!
אני כבר עייף... אין לי כוח להתמודד עם זה יותר...
אחרי הנפילה חשבתי לעצמי.. בונא אתה כל הזמן מנסה להפסיק כל פעם מחדש... כבר שנים! אבל זה רק מה שניסית? פשוט להפסיק? אולי ההתמודדות היא קשה יותר מאשר עם סיגריות וכאלה?איך כל פעם אותה דרך תוביל לתוצאה אחרת?! עד היום כל מה שניסיתי זה היה פשוט להפסיק עם זה. לחתוך את זה וזהו. ניסיתי גם להוריד את המינון אבל זה עלה חזרה מהר מאוד.
אבל אני מחפש דרך אחרת ולא מוצא... אז עד שיחזירו את הקבוצות לפעילות אני מבטיח להירשם.. אבל עכשיו בזמן הקורונה, מה עושים? איך אני מוצא דרך אחרת?