שמעתי אתמול סדרת הרצאות קצרה של בחור בשם אבי רוט.
הוא היה מכור והשתמש במשך 16 שנה.
הוא עבר מאז תהליך... רטורנו ..12 הצעדים.. והיום הוא נקי לגמרי ואפילו מטפל בעצמו .
הוא סיפר שם על שיטה חדשה(אולי לא כל כך חדשה אבל אני לא הכרתי אותה) שנקראת NLP.
השיטה(בניגוד לשיטת 12 הצעדים) ,
לא קוראת להתמכרות מחלה או מחלה כרונית,
היא אומרת שיש לאדם איזה שהוא חוסר נפשי .
ושכשאר הוא מרגיש את החוסר הזה המוח שלו מחפש את הדרך הפשוטה ביותר להשלים את החסר.
במקרה שלי לפחות זה יהיה.
בדידות + תאווה= כבר לא בודד.
ולכן כל פעם שארגיש בודד המוח שלי יפנה אותי לחפש שימוש.
אבל אם אני אהיה מסוגל לפתור את החלק הראשון במשוואה?
אם אני אלמד איך לא להרגיש בודד? 
אם אלמד איך להרגיש אהוב בלי קשר למשהו או למישהו חיצוני?
כנראה שכבר לא אצתרך להשתמש.
הוא מביא 2 ניסויים שעליהם הוא מתבסס וגם סיפורים של מטופלים שלו.
הוא (בתור בוגר של 12 הצעדים) היה מנחה את המטופלים שלו בהתחלה-
ההתמכרות שלכם היא מחלה, היא כמו סוכרת, אדם שיש לו סוכרת לוקח את זה איתו לכל מקום בעולם בלי קשר למצב- הוא חייב לתחזק את זה כל יום.
שיחות,פגישות,ירידה על הברכיים וכו'.
הוא אומר שעל פי שיטת NLP התמכרות זו לא מחלה.
זה בעיה או אתגר תקראו לזה איך שתרצו.
אבל זה לא כרוני.
אפשר לטפל בזה ולעבור את זה.
הוא אומר שם שהוא התקשר למטופלים ישנים שלו ושאל אותם מה איתם היום והם אמרו שאם הוא לא היה מתקשר הם היו שוכחים שהם היו מכורים אי פעם..
ההתמודדות שלהם אינה יומיומית.
הם הצליחו לפתור את המשוואה.
והוא (בתור בוגר שיעת 12 הצעדים, רק היום וכו') היה בהלם מהתוצאות האלו.
אינני בא למתוח ביקורת או להמליץ על שיטה מסויימת לאף אחד.
קטונתי.
אבל לדעתי זה חומר ששווה קריאה/שמיעה/בירור עבור כל מי שמרגיש מכור .
מי שרוצה מוזמן לחפש באינטרנט-
"מולד הלבנה-אבי רוט"
שוב, אין בכוונתי למתוח ביקורת ,
פשוט לדעתי חומר מעניין שווה מבט.

אני יכול להעיד שאחד הדברים שמפחידים אותי הוא העניין של אנשים שהתחתנו ועדיין סובלים מכך . ככה שנתת כאן תקווה טובה!

שלום חברים שמי שמעון ואני מכור, 
לצערי אני נקי רק כמה שעות, אבל אני מכיר את התוכנית כבר 3 שנים, אני התחתנתי בתוכנית, והייתי נקי תקופה של שנה ושלושה חודשים מיד עם הגעתי לתוכנית, ומאז תקופות קצרות של ניקיון פה ושם, מי שמכור באמת, מי שמרגיש בכל רמח ושסה שהוא שייך לפה, ככל הנראה( כמובן שישנם ניסים וכו') אבל ככל הנראה הדבר לא ישתנה לאחר החתונה, לי זה לא! 
נקודה נוספת, אני במקצועי מטפל מנחה ומאסטר בNLP  למיטב הבנתי (שוב פעם) למיטב הבנתי, הNLP יכול לעזור מאוד בתמיכה, ונוסף גם בעזרה ממשית עד 100% (כמעט) לאלו המתמודדים עם קושי ופעולות אובססיביות קשות... אבל מכור אמיתי, חייב עזרה רוחנית, מתמשכת, וצעידה יחד עם אדם כמוהו, ללא דברים אלו קשה לי להאמין שהדברים הללו יעזרו, מי שיודע על אדם שהיה מכור כמוני(עם כל התוספות כמו שאומרים) ויצא מזה ע"י שיטה כל שהיא, שטוענת שההתמכרות היא לא מחלה כרונית שתלווה אותנו לכל החיים,  אשמח מאוד לשמוע על כך... 
אוהב אתכם צריך אתכם מאוד !  
שמעון 

מסכים לחלוטין!

שלום שמעון כפי שצויין גם אבי רוט (הקאוצ'ר,דיברתי איתו גם) היה מכור והיה בNA והצליח לצאת מזה בעזרת 12 הצעדים, את האחוזי הצלחה אי אפשר למדוד לא אצלו ולא ב12 הצעדים כי זה מאד אינדבדואלי כלומר גם בsa יש אנשים שלא מצליחים לעלות על דרך ולא מצליחים להתחבר לכח עליון שלהם, בעיניי הנקודה הזאת שרק מי שבתוכנית יכול להצליח לשמור על עצמו נקי היא לקויה בחסר כי לא כל מי שעבר טיפול על התמכרות הגיע לקבוצות בסופו של יום

לעניות דעתי,
אן אי זה משהו אחר לגמרי מהתמכרות לסקס
יש לי חבר קרוב שמגיע אלינו לאס אי והוא נקי מסמים בna 25 שנה וממין הוא נקי אולי כמה ימים, והוא סיפר לי שהוא היה נקי 3 שנים מסמים בלי ספונסר וצעדים ורק מלהגיע לחדרים וכו' ואני לא מכיר אף אחד בsa שנקי יותר משנה בלי צעדים, לכן אני חושב שאצלינו זה אחרת,
ואני א.ת. רק להיום להיות בתוכנית, אני מציין הערב 5 שנים של נקיון
והניסים שקיבלתי זה לא ההפסקה להשפריץ ולהשתמש רק קיבלתי משפחה, שלום בית, חברים, וחזרה לקהילה שלי ועוד ועוד ועוד

אוהב אותכם

שלום לכם. רובכם חדשים ממני ולא מכירים אותי. התאדתי מכאן לפני הרבה שנים ואפילו לא באתי להציץ ולקרא הודעות. מה שהבריח אותי מכאן היה הרעיון שאין פתרון אחר ושזה לכל החיים. אפילו הבטיחו לי שיחכו לי. כשאבין שאין דרך שלישית, או שאתה כאן, חי ונושם, או שאתה "שם", מת. ואז אחזור על ארבע.

נכון להיום אין לי שום עניין להסית איש נגד, אחרי הכל ישנם הרבה שזה עוזר להם, וגם לי בהתחלה זה עזר להבין (למי שלא מכיר אותי רק אכתוב כי שמי הקודם היה צדיק גמור וההרגשה/הסיסמא שלי היתה שכשאני על דרך המלך אני צדיק, וכשלא, אני גמור. האתר/חברים עזר/ו לי להכיר שזה מחלה וטיפלתי בה) עכ"פ כיום, ללא התוכנית, ללא הצעדים, ללא האתר,  ואני לא חזרתי. מה שקרה קיבלתי "תזכורת" במייל,, ושנים שאני מקבל ומתעלם, החלטתי לפתוח, אולי אצליח להסיר עצמי מ"הרשימה השחורה". ונתקלתי בדרך במסר/הויכוח. אם זה לכל החיים או לא. אז באתי להגיד מנסיון אישי שיש חיים לאחר המוות. לא אלך לעשות פרסומת לדרכים נוספים אך בהחלט הלכתי לטיפול והשתחררתי מזה. למשך שנים של מתנת-הנקיון.

נ.ב. אין צורך בתגובות ואין תועלת בפניות אישיות. או שלום עליכם ו"ברוכים השבים" אמשיך לחיות את חיי ללא אתרא קדישא הדין. ולא אשוב לבדוק מה ענו לי. מימלא גם לא  אפגש עם זה.

תודה על ההבנה וסליחה על הההפרעה.
תמשיכו. בדרככם. אני אמשיך בחיים השפויים בלעדיכם. בהצלחה ובשורות טובות.

אהלן...
אני לא מכיר את מי שכתב ובאמת כמו שהוא ביקש הוא כנראה בכלל לא יקרא את התגובה שלי, אז התגובה שלי היא דווקא לא אליו ולא בשבילו כי אני מכבד אותו, אבל היא בשביל כל מי שקורא את ההודעה שלו וחדש כאן.

אני שמח שהוא מצא פיתרון אחר.. ואני בטוח שלא רק אני..
היופי במקום הזה, זה שכולם באותה צרה ונאבקים באותו דבר.. ולכן באמת אין כמעט כעסים וטינות או שמחה לאיד בין אחד לשני..
אז אני באמת שמח מכל הלב שהוא מצא פתרון ושהוא כבר לא שם. וזה בכלל לא משנה מהו הפתרון..

אני רק יכול להגיד בגוף ראשון שאני לא מצאתי משהו אחר שעובד.. ולי שום דבר אחר לא עבד.. והתכנית כן עבדה.. וזאת הסיבה היחידה שאני ממליץ לאנשים להצטרף.

לא כי "שום דבר אחר לא עובד" או כי "אין ברירה אחרת".. מי אני להגיד דבר כזה? קטונתי...
בקושי התכנית עובדת עבורי חחחחח
אבל ברצינות.. מכל הדברים שניסיתי בחיים ולא הצלחתי לשמור על יותר משבועיים וחצי של ניקיון... כאן הגעתי וראיתי והרגשתי שיש פה פתרון אמיתי שעובד..
וזכיתי לראות ולהגיע ליותר מכמה שבועות של ניקיון שזה משהו שעד לא מזמן הייתי מגדיר אותו כנס גלוי בלבד...

יכול להיות שיש עוד דרכים... אני לא אמרתי שאין אף פעם כי כמובן שלא היה לי איך לדעת.. ואני גם לא שמעתי יותר מידי בתכנית או אפילו כאן אנשים שאומרים ש"אין דרך אחרת" ושאין סיכוי וכו'... יכול להיות שמישהו אמר לו את זה אישית או שזה היה השיח כאן אז באותה תקופה .. אבל בכל מקרה גם כשאני נתקל בתגובות כאלה אני מסנן.. לוקח לעצמי מה שאני צריך וזורק את השאר..

מה שכן חבל זה שהוא כתב שמניסיון אישי שלו יש חיים לאחר המוות ושהוא לא הולך לעשות פרסומת לדרכים אחרות וזה כן חבל ..
כי יש כאן אנשים שמחפשים פיתרון ואם יש פתרון אחר מלבד 12 הצעדים שעוזר, אני חושב שזה מאוד חשוב כן לשתף אותו.. במיוחד שיש כאלה שאומרים שגם התכנית לא עובדת עבורם...
תכנית 12 הצעדים דווקא מדברת בצעד האחרון בדיוק על הנקודה הזאת של כן להעביר את המסר הזה לחבר חדש שסובל.. ולפרסם..

בכל מקרה באמת לכל מי שקורא.. כל השיח הזה ובכלל הכל... אני חושב שחשוב לזכור שבסוף המחלה היא שלנו.. אנחנו אלה שסובלים ממנה..
זה לא בית ספר.. זה לא כולל... אין פה ר"מ ואין משגיח ואין שוטר ואין מורה..
אני אישית סבלתי וסבלתי וסבלתי.. ולא יכלתי להפסיק עם זה. והגעתי לכאן. והציעו לי כאן משהו שעבד לאחרים והחלטתי לנסות אותו...

ומתוך המקום האמיתי של הייאוש ואיבוד התקווה קיבלתי תקווה שזה אפשרי!
לא קל לי... בכלל.. לא היה לי קל באף רגע.. רוב הזמן סבלתי..
אבל לפחות סבלתי ונשארתי נקי.. לפחות רק להיום..

זה הסינגור הקטן שלי על התכנית שכן עובדת לי כשאני עושה אותה.

ואגב.. אם היה איזה כדור שהייתי לוקח והיה פותר לי את הבעיה עדיין אני חושב שהייתי מעדיף את התכנית ואת האנשים המדהימים שהכרתי בה ששינו לי את החיים...
ואותה תכנית עוזרת לי, לא כמו כדור, רק להוריד את התאווה ולא לאונן... אלא עוזרת לי להתמודד עם הפחדים שלי ועם הריקבון שיש לי והמידות הרעות... בדיוק עם הדברים שאני בורח מהם כל החיים..

אוהב אתכם ! 

רבנו , אם יש לך פיתרון שעבד עבורך אתה יכול לשתף אותנו .
אני מניח שזה לא  סוד הגרעין האיראני ,יש אנשים שזה יכול לעזור להם ולדעתי אין כאן מקום למשחקי כבוד בסוף כולנו מנסים להחזיק את הראש מעל המים. 
בסופו של יום המטרה של הפורום היא לעזור אחד לשני לצאת המצב הזה .

ובכן חברים אכן לא תיכננתי לחזור לקרא. אלא שקיבלתי מא' החברים תגובה שזה לא ראוי מצידי ככה להתנפל ולהעלם והבנתי שככל הנראה שגיתי בתגובתי האחרונה ועימכם המחילה.

הסיבה העיקרית שלא ציינתי מהי הדרך שעבדה לי כי אינני יודע איזה סוג של טיפול זה היה ומה שמה. אני רק יודע שכשהבנתי והפנמתי שהנושא הוא לא בדיוק יר"ש (ונלחמתי המון עם החברים כאן על כך שזה לא נכון עד שנוכתי לדעת שזה עוד סוג של הכחשה) הלכתי  לטיפול. שוב, לא יודע את השם המפורש ולכן גם לא אוכל לעזור לאיש ולייעץ לו ללכת לטיפול פלוני או לקחת סם אלמוני. כשהייתי כאן, אני הרגשתי לחץ. האם זה היה אמיתי או דמיוני? האם אחרים חשו כמוני? לאלוקים פתרונים. כשעזבתי, עזבתי בחשש. מה יקרה ביום שאחרי? האם נבואות-הזעם יתגשמו? אך ככל שעברו הימים, השבועות, החודשים והשנים חשתי פחות לחוץ ויותר רגוע כך שלי אישית היתה העדפה לשכוח. וליתר דיוק לזכור בתור עבר. אך בהחלט לא להשאר. האם זה נכון כלפי מישהו אחר?  לא יודע. ואגב, כן המלצתי לאחרים להגיע לכאן. ואני עדיין חש שאני חב את חיי לאתרא קדישא הדין. אלא שבמישור האישי לבקר כאן או לא - בעבורי זה לא עשה טוב ואפילו כעת, בעת כתיבת הודעה זו וכן אתמול בעת כתיבת ההודעה חזר לי הלחץ, ולמען הרוגע הנפשי האישי שלי אאלץ לשוב להעלם. ושוב מחילה מכל מי שחש שלא בנוח. ותודה לאותו חבר יקר שהעיר את תשומת-ליבי והאיר את עיני,

כל הכבוד לך שחזרת וקראת והגבת והשארת לכולנו טעם טוב יותר בפה

הרבה פעמים בתכנית אנחנו נתקלים באנשים שחושבים שהם יודעים הכי טוב.. והם יחליטו לך ויגידו לך מה אתה ומי אתה ומה יעבוד בשבילך.. ומה לא..

צריך לזכור שזה תכנית שרובינו סובלים מאי אילו פגמי אופי.. ולא לשפוט ולא להתרגז ולא לקחת ללב.. ואני אומר את זה כשאני בעצמי חוטא בזה לא פעם..
גם מהצד הראשון השתלטן כביכול וגם מהצד השני הנפגע או הנעלב..

כשהייתי בתחילת הדרך התקשרתי לכל חבר שרק הסכים לענות..
ויצא לי גם להתקשר לחברי תכנית שהתעצבנתי על מה שהם אמרו לי..
ששמו בספק את כל האמונה שלי וניסו להחדיר לי את האמונה העקומה שלהם בבורא עולם.. וזה הרתיח אותי.. והתרגזתי והגעתי לעצבים וכמעט השתמשתי רק בגללם!

אפילו יש איזה הודעה שכתובה כאן בתחילת השרשור שלי איפשהו על חבר שלעג לי שאני גורס זוהר 5 דקות ביום כחלק מאיזה תיקון מפורסם של האריז"ל שכולל צומות וכו'...
הוא אמר לי הזוהר לא יעזור לך בשיט וזה הרתיח אותי! וזה בנאדם חרדי... "מי אתה שתדבר ככה על ספר הזוהר או על מה שהרס שלי אמר לי?!?!" התפוצצתי עליו..

אבל עם הזמן למדתי להכיל.. לקבל.. לקבל שזו הדעה שלו ושיש לו פגם אופי של שתלטנות ולאהוב אותו והיום זה אחד החברים הקרובים אליי בתכנית.. 

נתקלתי בחברים כאלה ובסיטואציות כאלה והם גרמו לי לרצות להתרחק.. אני מזדהה לגמרי עם הכאב שחשת כאן.. אבל זה היה לפני המון המון שנים.. החברים ההם כבר לא כאן.. היום יש חברים חדשים...

אם להמשיל את זה לזרמים בדת אז פעם היו פה הליטאים היום חב"דניקים וברסלבים

אתה מוזמן לבוא ולחזור ולשתף, אם לא בשבילך אז בשבילנו. בשביל עוד יהודי יקר שיצליח בזכותך לשמור על עוד יום נקי אחד בלבד - וזה היה שווה.

אוהבים אותך ותודה רבה שחזרת לקרוא ולהגיב!

אחי היקר ! בהחלט תודה שחזרת להגיב , חששתי שהגבתי חזק מידי עקב יום עמוס שעבר עלי.  שמח לשמוע הצלחת לצאת מהמצב ולהרים ראש. שה' יהיה בעזרך תמיד.

תודה חברים. תודה על ההבנה. על ההכלה.

אז כנראה שאחרי הכל יסורי המצפון לא נותנים לי מנוח. אני חש שנהגתי שלא ביושר ובחוסר הגינות. 
בטוחני שאלו הם פגמי-אופי שלי.
אז בגדול, הסיבה העיקרית שלא רציתי "למכור" את השיטה שלי יותר מאשר "לא יודע שמות" היתה כי חששתי. חששתי מחברים שיקפצו על המציאה ויעזבו את התוכנית בניסיון לבצע מסע אל הבלתי-נודע. זכורני ימיי הראשונים כפי שהמתרפא הטיב להגדיר. חלקתי על כולם אבל ממש כולם. מה? אני חולה? ואם אני מדבר לשה"ר גם אז אני צריך איזה שהיא תוכנית הזויה? וכו' וכו' וכו'. וגם, זאת הדרך היחידה? אין דרך שלישית? או ביבי או טיבי?  אז מבחינתי, אם זה נכון - אז רק לא ביבי.

עד שגיליתי והיפנמתי שאני בעצם כ"כ חולה שאני אפילו לא חש בכאב. כתבתי ע"כ פוסט פעם בשם "עומק ההתמכרות כעומק ההכחשה" (או משהו בסגנון. לא זוכר בדיוק)  אך עדיין סרבתי לקבל שזה הדרך היחידה. קראתי מישהו שניסה משהו אחר ומיד יצרתי קשר.. אז גם התחלתי לחפש פתרונות מסוגים שונים. היייתי מוכן לעשות הכל אבל ממש הכל העיקר לא את זה. ולכן חששתי לפרט.  חששתי, אם יהיה כאן מישהו א' שבגללי יעזוב ויזרוק וינסה דברים אחרים... לא מוכן לקחת אחריות למרות שלי אישית זה כן עבד. אך מצד שני לבוא להציץ לצייץ ולהעלם ולהשאיר את החברים נבוכים היה פסול. ואשוב לבקש את מחילתכם.
אפרט מה עשיתי תוך שימת דגש על כך שהזהירו  אותי לפני כן  שאחרים ניסו וכשלו אך אני כ"כ רציתי לעשות משהו שונה שהסכמתי לקחת את הסיכון, כך שלא הייתי ממליץ לאיש לעזוב את התוכנית ולעשות  רק את מה שאני אכתוב כאן למרות שאני כן עשיתי זאת כי ככל הנראה הסיכון גדול מדי.
כשקלטתי שאכן מדובר במחלה הלכתי לטיפול. טיפלתי בפחדים, בחרדות, בסיוטים, בטראומות ושאר ירקות. לאט לאט התחלתי להרגיש יותר רגוע. יותר שקט נפשי. פתאום גיליתי ששלווה זה לא רק מה שיש על המדף בצרכניה השכונתית. למדתי להכיל את עצמי, להבין את עצמי, ו-כן! גם לאהוב את עצמי. להסתכל במראה ולחייך לדמות המשתקפת משם. לאט לאט השימוש ירד. גם החומרה וגם התדירות. עד שיום א' נשמתי לרווחה. 
האם היום אני מבוטח? בטוח בעצמי שמחר לא תהיה התקפה אחרי שנות נקיון? ברור שלא! יחד עם זאת הדרך ה"תורנית" לימדה אותי מה לי עבד גם בלי להתקשר לספונסור... 
שוב אני חלילה לא מזלזל. אני מבין שיותר אנשים התוכנית עוזרת מאשר הדרך שבחרתי לעצמי ולכן אני מרכיש אחריות וחש חוב קדוש להדגיש שהסיכון שלקחתי ע"ע היה גדול מדי ולא הייתי ממליץ לאיש לעזוב כאן לפני שהוא רואה מה יש שם. ואם זה עובד לו.

שוב תודה וסליחה אם נשמעתיה פוגעני ודורסני. אני מעריך מאוד את החברים שנשארו כאן לאורך שנים. למרות שבחרתי בדרך אחרת. אלה שנשארו בעיני הם יותר אמיצים מאלו שנשרו. לי לא היה את האומץ והייתי מגדיר את עצמי כנס רפואי מהלך. לא יודע למה. במה זכיתי. 

מחול מחול מחול

לא יודע מה עם האחרים אבל לי היה ממש ממש תענוג לקרוא את ההודעה הזאת!

תודה רבה לך שחזרת (שוב) ושכתבת את הדברים שכתבת!

איזה הבדל תהומי בין ההודעה הראשונה לשנייה ולשלישית

הלוואי שכולנו נזכה לעוד יום אחד נקי ומפוכח.. בדרך זו או אחרת.. זה פחות חשוב לדעתי מה עובד כל עוד זה עובד.

אוהבים !

ואוו שמחתי לקרוא את הפוסט! [פתאום שמעתי את המחשבות הפנימיות שלי מתעוררות לתחיה]

האמת שאני גם נעלמתי מהאתר ומלכתוב פה מתוך איזו מלחמה פנימית שיש לי מול התוכנית (שלמעשה היתה קיימת תמיד מאז שהגעתי).
אני ממשיך כלפי חוץ לעבוד את התוכנית על פי "רק להיום" אבל מאז שהתחלתי אותה תמיד יש קול בתוכי שמאוד מזדהה עם מה שהחבר אמר: עם ההתייחסות למחלה כמשהו כרוני שלא יעלם, על זה שאם אעזוב אחזור על ארבע, שכנראה אין פתרון אחר, שזה לכל החיים וכו'.. אני לא מצליח באמת להשלים עם זה.

לא פעם אני מוצא את עצמי בתהיות האם אני צריך לעזוב או לפחות לנסות, לפעמים אני אומר לעצמי שאולי אחרי שאני אהיה נקי שנה או שאעבור שינוי רציני כמו נישאוים ועליה על דרך בטוחה וארגיש בטוח ומספיק מצויד אוכל לעזוב.

אבל התשובה שבסוף מתקבלת אצלי בראש מאלוקים זה מה שנקרא "רק להיום"-
אני מרשה לעצמי להאמין שיכול להיות שיגיע יום שבו אעזוב את התוכנית, כמובן אני מקווה שכשזה יקרה אני אהיה מספיק מצויד בכלים שאמשיך להפעיל ולתחזק.
אבל כשאני חושב על זה לעומק- מה זה אומר בכלל בשבילי לעזוב את התוכנית? הרי חלק מהכלים יהיו שימושיים בשבילי לכל החיים כמו- לשתף עם חברים ולא לשמור בבטן(שזה מוביל לנפילה), לשחרר טינות, להתפלל ולהתחבר לאלוקים וכו'..- אלו דברים שאני לא רוצה ולא מאמין שאי פעם אעזוב.
ולמעשה נכון לעכשיו בכל פעם שעולה לי השאלה האם עכשיו אני צריך לעזוב את התוכנית, אני עוצר וחושב ואז מבין שכל הרצון שלי לעזוב את התוכנית (שכנראה נובע מפחד למחויבות) מגיע באמת מתוך שאיפה נסתרת לחזור להשתמש- אז אני עונה לעצמי שלא עכשיו, עדיין לא, אני עדיין לא מוכן וכרגע עדיין צריך את התוכנית.

רק להיום..