קוקוריקו

חחחחחחח

אינדיקה

ולהודעתו של חברינו "ילד טוב ירושלים", כמו שחברי הילדות היקר היה תמיד שואל אותי:

"מה באת ל'סתאלבט?" 

חחחחח

מתרפא כתב on 15 יוני 2020 11:43:


בתכלס כולנו קצת קוקוריקו עם ההתמכרות הזאת. כולנו חבורה של משוגעים בבית משוגעים.
אבל מה שיפה זה, שכל השאר משוגעים לא פחות. הם פשוט לא יודעים את זה. זה הסוד שרק אנחנו יודעים.

מסכים

טוב אז הדגש היה פחות על ה"קוקו" ויותר על ה"ריקו".

שמה בעצם אני עושה כאן?

מה לי ולמקום זה?

טוב, אז ברור שלא הגעתי בגלל שרציתי לאכול גלידה...

ברור שלכל סיבה יש מסובב...

עד הראשון הסיבה הקדמונית...

ועל כך בדיוק תמיהתי.

מה לכל הרוחות אני עושה במקומות הארורים הללו שמריצים אותי לכאן....

וכשאני מסתכל במראה.... איך ההוא שם שמשתקף אלי בצד השני מעלה חיוך על דל שפתיו? מה, הוא לא מכיר אותי? או שמא - הוא לועג לי?

יש פה הרבה הרבה הרבה אנשים כמוך.. וכמוני..

ויש עוד הרבה יותר אנשים כמונו בחוץ שעוד לא הגיעו לכאן וגם כאלה שלא יגיעו אף פעם למרות שהם בהחלט צריכים..

חלק מצליחים להעביר את החיים עם זה.. חלק מתעלמים.. 
חלק אני בטוח משתגעים / מתאבדים / מתאשפזים ..

כאן נמצאים הגיבורים האמיתיים..
שמים את הבושה בצד.. 
את הפאדיחה..
את הגאווה האגו..
את הכבוד..
את המבוכה..

לוקחים רק את הכנות ומגיעים לכאן כדי להחלים.

ברוך הבא.. מאחל לך שתמצא כאן את הדרך שלך לחיים מאושרים ומשוחררים מהתמכרויות.

אוהבים

וכשאני קראתי את "קוקוריקו" כאן
מיד הצטייר לי בראש סוג של לול תרנגולים סגור שסובלים מעודף צפיפות וכל חשקם תמיד הוא לחפש דרך בריחה אל העולם הרחב
גם אני הייתי קוקוריקו כזה, והייתי בורח מן הסבל הפנימי שלי אל מגוון סיפוקי ההנאות...
עד שהגעתי לכאן
בהתחלה חשבתי שכל מה שאני צריך זה פשוט ליצור דרך בריחה חדש שאני לא יסבול ממנו
זה התחיל עם שוקולד, ומהר מאד נפל האסימון שזה לא נתיב בריחה בריא
זה המשיך עם סרטים, ומהר מאד נפל האסימון שזה לא נתיב בריחה מאובטח
וכך המשיך לו הקוקוריקו לחפש דרכי בריחה שונות
עד שמישהו לחש לי לברוח לרוחניות ולדביקות עם אלקים כמו שאמר המשורר "אברח ממך אליך"
אבל זה לא על רגל אחת...
ישבתי וחשבתי וחשבתי וחשבתי וחשבתי וחשבתי וחשבתי...
עד שגיליתי שאני לא קוקוריקו
לא ממש לא
אני לא חייב לברוח
נכון אני סובל
אבל אני מזדהה עם הסבל
ומבין את המצב
ומתמודד איתו יפה
ומבין שזו מתנה מאלקים
ואומר לו תודה על הסבל
ומאושר עד הגג שאלקים מרפא אותי
ו..............הופ
הסבל נעלם
עכשיו כל דרכי הבריחה שהיו נותרו שוממים
הם לא נסגרו
הם עדיין פתוחים לרווחה וממתינים לי בזרועות פתוחות
אבל אין לי צורך בהם
כי אני לא קוקוריקו שמחפש לברוח
טוב לי
בהצלחה

אז מה זה בדיוק ה"קוקוריקו"?

או מי זה בעצם ה"ילד טוב ירושלים"?

תמיד הייתי כזה. שקט. מופנם. נבוך. מצד א' מלא שאלות כרימון מצד שני נאיבי. קיבלתי הכל בכל מכל כל כאמת מוחלטת. לא הבנתי שיש אופציה להגיד שחור כשזה לבן. אם מישהו היה אומר לי באמצע היום שזה לילה עכשיו לא הייתי מבין למה יש אור בחוץ... כזה "ילד טוב ירושלים"

יום א' הצטערתי שנולדתי בבית חרדי. מה יש? שמעתי "מאחורי הקלעים" שיחה של שני אנשים המדברים על כך שישנם סרטים...

אז איך אני עם כל ה"שמונה בגדים" יכול להיכנס לחנות בת"א ולרכוש?

עד שפעם אחת הזדמן לי מחשב... ומישהו סיפר לי איך מחפשים בגוגל... פשוט שמים מילה "אל על" ומקבלים מידע על הטיסות וכו'. 

טוב, אז "אל על" לא בדיוק עניין אותי. פשוט חיכיתי להזדמנות שייסיימו את ההסברים וישאירו אותי לבד... אני כבר יודע מה בדיוק אני רוצה...

כמובן שלא אלך לחטוא. רק הצצה אחת חטופה לראות "האומנם"? היתכן? יש כזאת חיה? מה? אנשים לא מתביישים?

משם אכן המראתי אל על.

כל השאר זה היסטוריה...

אוהבים!

תודה על השיתוף.

כולנו זוכרים את אותו רגע ראשון וארור שהיינו תמימים.. שנייה לפני שנשאבנו פנימה לתוך מה שיהפוך להיות בסוף הסיוט של חיינו...

מאחל לך ומתפלל עבורך, שבעוד כמה שנים תזכור את הרגע הזה כאן ועכשיו כנקודת המפנה.. כשתספר לחברים חדשים איך הצלחת לצאת מזה.

אוהבים

בתור אדם מאמין אני הרי יודע את העיקר העשירי והאחד עשרה.

אני יודע שביום מן הימים זה עוד יתנקם בי.

ומי יודע? אולי הקלחת שאני עובר כעת זה כתוצאה ישירה מזה?

לאלוקים פתרונים!

אז אני משתדל. משתדל להמנע. משתדל להתגבר. ומשתדל לתקן.

בנתיים הכל נראה מעורפל. שחור משחור. 

התחזית - להיום: ערפל סמיך ללא כל קרני שמש. מחר: העננים יתפזרו ושמש חמה תזרח בעולם. (אא"כ... אך בואו לא נפתח פה לשטן)

יש תקווה. יום ועוד יום ועוד יום. בסופו של דבר נצא מהבור.