מספרים שאחד הגיע פעם לפסיכיאטר ואמר לו שהוא ממש בדיכאון ולא מסוגל להשתחרר מזה. הפסיכי יעץ לו ללכת לכיכר העיר בימי שלישי בשעה 16:30 יש שם בדחן שמבדר את הקהל. כן, אמר המטופל, אני יודע. זה אני הבדחן.

מי שקרא את ההודעות שלי ראה כמה הודעות שלי במדור "בדיחות"
http://gye.be/forum/18-רעיונות-ציטוטים-וקישורים/45194--צחוקים-בדיחות-ושאר-ירקות?
limit=15&start=60#124591
אבל בתכלע'ס איפה אני ואפה הבדיחות. מצב קשה ביותר מחשבות אובדניות אין לי חשק ומוטבציה לכלום ואם רק הייתי יכול להיות דובי שישן כל החורף 

אל תרדוף את עצמך. ובפרט לא על דברים טובים. אני אישית נהניתי מבדיחה שכתבת שם, ומאמין שגם אתה. בדחן שמבדר את הקהל זה טוב.

אם יש גם דיכאון במקביל, צריך לטפל בו, אבל לא לגרוע בגללו מנקודות האור (וממה שאני מתרשם, הבדיחות הן קצה הקרחון שלהן).

במחשבות אובדניות קריטי ודחוף לטפל במיוחד אם מדובר בתוכניות למעיישה רח"ל. 

תנוח דעתך. למעיישה שום דבר לא. אדרבה. אני טוען בתוקף שאלו שמתאבדים פשוט יורדים מהרכבת תחנה אחת לפני הסוף. או שבורחים משולחן הסדר בין המרור לשולחן עורך (אני בטוח שאתה מכיר את המעיישה...)

יתירה מזאת. זה ממש לא פייר. כבר עברנו את כל הסבל. למה שלא ניקח נשימה ארוכה ועמוקה ונראה גם את הסוף הטוב?

בקשר לנקודות אור שציינת הרי ששמעתי לאחרונה הרצאה על כך שלעיתים אנחנו נוטים למקד את המבט על הנקודות השליליות ולהסתכל עליהם בזכוכית מגדלת בעוד שאת הנקודות החיוביות אנחנו מתעלמים מהם ומסתכלים עליהם בצד השני של הזכוכית...

תכלע'ס החיים לגמרי לא פשוטים. האתגרים מורכבים. ואני כבר לא מדבר על הנושא אשר לשמו נתכנסנו פה. בזה כולנו באותה סירה חותרים לכיוון חוף מבטחים. אני מדבר על משהו אחר לחלוטין. אישי ביותר. רבות התלבטתי ועדיין מתלבט האם לשתף ועד כמה. ראשית כל לא אוכל לחשוף עצמי ואם אי-מי מכיר את הסיפור הרי שזוהתי. מעבר לכך אין לי בטחון מלא שאלה הקוראים את המאמרים כאן, בין אם הם עשו לעצמם שם ובין אם הם אורחים, אם יש חשד קל שאי-מי מהם יש לו טכנולוגיה שמאפשרת לעלות ולגלות מאיזה מכשיר או כתובת IP זה נכתב, זה לא יעשה לי טוב על הנשמה. אך מצד שלישי אני מתפוצץ בפנים עם הסוד הנורא. וכלפי חוץ אני חייב להמשיך להיות שופע חיוכים. ככל שניסיתי לשוחח על הבעיה ולחפש פתרון הולם נתקלתי בחומה בצורה

יש לך מטען כבד מנשוא
מאחל לך שתוכל לפרוק אותו ולשתף.
לכולנו יש מטענים ענקיים שהביאו אותנו להתמכרות

גם לי מופיעים פחדים כאלו מפעם לפעם..
מה שעובד עבורי זה למסור אותם לאלוקים.

לסמוך עליו בעיניים עצומות שכמו שהוא שמר עליי עד היום כשהייתי בשימושים הוא גם ישמור עליי עכשיו כשבאתי להחלים.

דברים רעים קורים תמיד.. בכל מקום.. אבל הכל בהשגחה פרטית מדוקדקת והכל בעצם לטובה..

פגשתי חברים בתכנית שסיפרו שהגיעו למחוזות אפלים, אנשים מן השורה בעלי בתים, דתיים, חרדים, בעלי מעמד וכו'.. שפתאום ביום בהיר אחד נעצרו והוגש נגדם כתב אישום על מעשים מגונים וכו'..
פחד פחדים!
אבל הם מספרים היום שזה הדבר הכי טוב שקרה להם...

אוהבים אותך ותמשיך לבוא ולשתף. מה שבטוח כאן אף אחד לא ישפוט אותך.

אוהבים

מאסר היה הדבר הטוב ביותר שקרה להם? כנראה שהם התכוונו שזה הביא אותם לכאן. אין הסבר אחר. יחד עם זאת אני לא מסוגל לדמיין לעצמי שזה שווה את זה. כי אין הצר שווה בנזק המלך. וכל זה איננו שווה לי. יחד עם זאת. אני לא בנעליים שלהם אז אני לא יכול לראות מהמשקפיים שלהם. לא שייך שאני יסתכל מהמשקפיים שלי וינסה להבין אותם. ידוע הרי מה שמובא בספרים שהקב"ה מנסה כל א' רק במה שהוא מסוגל לעמוד בו. ואם הם התנסו בזה בוודאי שיש להם תעצומות נפש לעמוד בזה.