אדם , יישר כח על הניסוח הקולע. אני מרגיש שסיפרת את סיפור חיי שמעולם לא הצלחתי לבטא במילים, מרב שהייתי שקוע בו. אני בן 42 נשוי ואב לארבעה ב"ה. וכמו שכתבתי כאן , אני בביצה הזו מאז גיל הבר מיצווה.

אחד הסימפטומים הכי קשים אצלי שממשיכים עד היום זה הבריחה מכל התמודדות, אפילו הקטנה ביותר. מה שלא מיקרה חירום, אני מניח לו לבעור ומקווה שייעלם לבד.

גישה זו גרמה לי להיות מבודד מבחינה חברתית.
אני הולך לבית הכנסת כבר 10 שנים ובקושי מחליף מילה עם מישהו.
אני חושד שזה מנגנון הגנה של התאווה על עצמה.כמה שהיא תחזיק אותי רחוק מהחברה , יותר אוכל ליפול בקסמיה.
דיברת על שנים שחלפו ביעף ובמבט לאחור לא היו פוריות במיוחד מבחינת עשייה. גם אני מרגיש כך. אני חושב שכל התמודדות שהשם מזמן לפניי היא פתח לעולם מלא שיכול להעשיר את חיי בחוויות. ברגע שאני נמנע מלהתמודד, אני עוקף את ההזדמנות שנקרתה לפניי ומי פוגש אותי בסיבוב?
אני נקי 4 חודשים אבל מרגיש איך חומת הפחד מהעונש שהחזיקה אותי עד עכשיו עם הראש בחוץ, מתחילה להיסדק. לולי הפילטר של אתרוג, היית נופל שוב. אבל זה לחיות או למות. אני לא רוצה למות שוב...